במבט לאחור, הייתי צריך לדעת שזו תהיה החזית המזרחית. יכול להיות שכל העולם כבר יודע את זהחברת הגיבורים 2נמצא בפיתוח ב-Relic, שאמור לצאת מתישהו ב-2013, ואם הם שמו לב, הם גם יהיו מודעים לכך שהוא מתרחש בחזית המזרחית עם קמפיין שמתחיל ב-1941. מה שהם לא יודעים זה אנחנו בין הבודדים מחוץ לאולפן שכבר ראו את המשחק בפעולה ומיד עד שנכנסנו לחדר התדריכים, לא היה לנו מושג מתי או היכן הוא נקבע.

זה לילה לפני החשיפה. אני יודע שאני בוונקובר כדי לראותחברת הגיבורים 2אבל זה כמעט כל מה שאני יודע. בחוץ יש בניין שאגה תזזיתית, עדיין לא נשמע אבל הוא בגרונה של העיר, לכוד באובך הקורים של החמימות הבלתי-עונתית, מוכן להשתחרר מבעד לצרחה של צופר אוויר, התאספות של המון.

רוב האנשים כאן לא חושבים עלחברת גיבורים, הם חושבים על פלייאוף ההוקי. אם יש לך בר או מסעדה בלי טלוויזיה, מחר יהיה יום רע לעסקים. כולם הולכים לצפות ואני מרגישה שאני חייב להיות נדודי השינה היחיד בעיר שאין לו פאקים בראש. במקום זאת, אני מכין רשימות של שאלות על האוקיינוס ​​השקט והסובייטים, יחד עם גיבויים מקושקשים שאני מקווה לא להשתמש בהם: 'למה לנסוע לווייטנאם?' ו'איזה היבט חדש של לוחמה מודרנית תחקור חברת הגיבורים הזו?'

עכשיו, כשכולם יודעים שזו הייתה החזית המזרחית שראיתי למחרת, אני מרגיש כאילו זה לא היה צריך להיות בספק. זה מה שקיוויתי לו ומה שראיתי לא אכזב. בפעולה, Company of Heroes 2 היא יצירה בעלת יופי אכזרי, אבל מכיוון שלמעשה לא שיחקתי בה עדיין, אלה השדרוגים הוויזואליים שאני יכול להגיב עליהם ברוב הסמכות.

המשחק המקורי עדיין נראה כמו החלק ולסרט ההמשך יש את אותה נקודת מבט וקנה מידה אבל עם שלל תוספות. הנה כמה ממה ששרבטתי לפני שראיתי את הצילומים, כפי שנאמר לנו מה אנחנו עומדים לראות: "בשוה עםשדה הקרב 3", "תאורת HDR", "DX11", "כל מעבד מים חדש". הנה מה שכתבתי בזמן שצפיתי במישהו משחק דרך משימה: "נתזים בודדים מתיישבים על שרוול של חייל רגלים", "טנק אוחז נואשות בקרח מתפצל", "להבות לועסות את המקלט היחיד למרחק של קילומטרים מסביב, העשן כמו יצור חי , הגברים שהתחבאו בפנים נשפכים החוצה כמו בובות מבית משחק שהתהפך".

מודה, לא ממש כתבתי את הדברים האלה בזמנו, אבל כן כתבתי קירובים שלהם. מֵעֵין. מדפדפת בין ההערות היותר ארציות שלי שצולמו באירוע, מילה אחת צצה שוב ושוב: 'פרטים'. לא הברגים הבודדים של אקדח או רכב שמראים את חודשי המחקר והסיורים שנכנסו למשחק - זה גם הכל שם אבל זה לא מה שהעין שלי נמשכת אליו - אני מוקסם מהפרטים של איך כל אדם מת, מתפתל עם כדור במעיים, יוצר מלאכי שלג מעוותים עם גלימות ארגמן; הפרטים של כמה רע הופך לגרוע יותר, מזג האוויר והפקודות מלמעלה קטלניות כמו פרץ מרגמה.

זהו משחק על מעטים, לא על רבים, אבל בתיאטרון שבו נהרגו עד אחד-עשר מיליון חיילים סובייטים, התמונה הגדולה יותר מתנשאת מאי פעם. "החזית המזרחית היא מוקד הלחימה", נכתב בקו, כמו גם ההודאה כי פלוגת הגיבורים, כולל הרחבותיה, נגעה רק בחלק קטן ממלחמת העולם השנייה, "ארבעה חודשים של שש שנים". התלונה על כך שראינו את הקונפליקט הזה יותר מדי פעמים היא מוקדמת ומופחתת; אף אחד לא ראה את הסיפורים האלה בעבר, לא רק בגלל שאנחנו נוסעים בדרך המפוצצת והקפואה פחות, אלא בגלל שהמטרה היא לתת לכל שחקן לספר את הסיפור שלו.

שינוי במקום ובמשתתף אינו מספיק כדי להשיג את כל המטרות של Relic, וכל הפרטים הגרפיים בעולם לא הופכים את אלף המילים של תמונה לשווה כתיבה אלא אם כן יש בה משמעות. חלק מהמשמעות הזו נובע מההתמקדות בסיפוריהם של גברים אמיצים במצבים איומים. המשימה שהוצגה כללה יישום מחריד של צו 227 של סטלין, ההסכמה הנואשת הסופית שההתנגדות הסובייטית נדחקה לגבולותיה. לא הותר נסיגה, אפילו לא צעד אחד אחורה, ובמשך זמן מה נאכפה זו על ידי "חסימות" שנצטוו לירות על בני ארצם אם ייסוגו או ייכנסו לפאניקה.

אידאולוגיות אינן נראות בשום מקום בתוך הבזבוז והחורבן, למרות שרליק יתייחס להחלטות של פוליטיקאים וגנרלים, כמו גם לבחירות הטקטיות של האנשים שנמצאים בעומק העניינים. המערכה עוקבת אחר הצבא האדום כשהם דוחפים את הגרמנים לאחור ועוברים מסף התבוסה, שקועים ופצועים בשממה החורפית, לניצחון ולרחובות ברלין. בעוד משימות אינדיבידואליות עוקבות אחר האנשים הנשכחים של ההיסטוריה, גיבורים על ידי מעשיהם באימת הלחימה ולא בזכות אמונתם או המדים שהם לובשים, הקמפיין עצמו יסופר באמצעות קולו של כתב מלחמה סובייטי החושף את האמת של האידיאולוגיה הקומוניסטית.

אם שריד יצליח בכך, לאפשר לשחקן לשלוט בסיפורים האישיים של הגברים שבפיקודו תוך מתן הקשר מסוג אחר לקור ולקטל בתוספת השקפה עיתונאית ופוליטית, המשחק יכול להציע משהו חדש במונחים נרטיביים שיתאים לסביבה ולטכנולוגיה הרעננה. מדברים עם הצוות וצופים איתם בצילומים היסטוריים, הן בתעמולה והן בשדה הקרב, ברור שהם שקעו באימה, בחומרה ובפרטים במידה שלפעמים אובססיבית.

לטעמי, הניסיון להציג הן את האינדיבידואלי והן את האידיאולוגי הוא חדש בסדרה, למרות שרליק להוטים לתקשר שהם עדיין רוצים לייצג גבורה מכל צד. הצבא האדום הוא זה שעומד במרכז הבמה, פגוע ותוקפני, פטיש מכה לאחור בהתקדמות חזקה אך קמלה. ל"כמות יש איכות משלה" יש אווירה של אפוריזם אבל צבאות סטאלין בנויים סביבה, פחות מקצועיים וחכמים מבחינה טקטית מהגרמנים, אבל רבים יותר ועם הגב לא נגד קיר אלא נגד הכידון של אח ב נֶשֶׁק.

בהתחשב בעובדה שהפוקוס עדיין על המעטים ולא על הרבים, אחד האתגרים של Relic יהיה לשכנע את קנה המידה של קונפליקט ואובדן עם המצלמה מקרבת כל כך. נשמעים קולות של טבח מרוחק ומנגנון הלחימה, ותגבור מגיע מחוץ למסך, לא כאילו מתרמיל או ממגרש האימונים, אלא כמעט כאילו מעידה מהתנגשות שכנה, עצביהם מרופטים, מדיהם רטובים ומוכתמים.

אז, כן, זה נראה החלק, יש לו את המורשת ושריד בקי בהיסטוריה ככל שניתן היה לקוות, כמו גם מעביר תחושה שהם רוצים לכבד את אלה שאיבדו את חייהם. קבלת מה שהסתכם בהרצאה לפני שראו את המשחק, סיקור את האכזריות שנגרמה, הרעב וחוסר המחסה הנואש שעימו החיילים התמודדו, זה רחוק מאוד ממצלמות ההרג בהילוך איטי שנמצאות לעתים קרובות כדי לשכנע את 'עגמומיות קודרות של מלחמה'. שהבריטים בחדר הכירו לחברי RelicBlackadder יוצאאחר כך זה משהו שתמיד אזכור בחיבה.

אבל זה איך החיילים פועלים ומגיבים, אבל בעיקר מעניין אותי. למרות שהיתה מידה של סקריפטים בהדגמה, במיוחד כדי למשוך את תשומת הלב למדיניות 'אין כניעה, אין נסיגה', הטענה שאותו בינה מלאכותית שמפעילה את מצב ההתכתשות קיימת כעת לאורך הקמפיין נראתה מדויקת. המשמעות של זה היא שבמקום להכיר את דרכם במפה מכיוון שהם חלק מהסיפור הספציפי של המפה הזו, אויבים מגיבים לטקטיקה של השחקן כאשר וכאשר הם משתנים. ניסיון לאגף ומקלעים עשויים להיות גלגלים למקומם כדי לחסום את האגף הזה. חיילים מגיבים לעשן, לא רק על ידי קפיאה ונטייה, אלא על ידי חיפוש אחר כיסוי וזווית חדשה שממנה לתקוף.

חלק גדול מההתקדמות הטקטית הוא הודות למה ש-Relic מכנה מערכת True Sight. בעוד שחברת הגיבורים המקורית השתמשה בקו ראייה מסורתי, לסרט ההמשך לא רק שהעולם מופיע בתלת מימד, החזון של כל ישות פועל על פני החלל כפי שהוא מיוצג. כל דבר, מענף ועד עשן מבית חווה בוער, יכול לחסום את הראייה, וכאשר קירות מתפוררים, טנקים נעצרים בצרחה ועצים מתפצלים ומתמוטטים, כל אלמנט פגום משפיע על נקודת המבט של כל אדם על שדה הקרב בדיוק כפי שהוא צריך. אתה רואה מה שהם רואים.

למרבה המזל, חיילים אינם טיפשים. אם הכיסוי שלהם ייהרס, הם ילכו בנטייה ויחפשו מקום אחר להסתתר, ואם עץ נופל, ויחסום להם את הנוף של אויב שנחשף קודם לכן, הם ידשדשו למצב ויפתחו באש. אבל מכיוון שקו הראייה אינו מבוסס עוד סביב רדיוס של מודעות, חקירה וסיור חשובים מאוד. אפשר להיות במרחק מטרים מאויב דומם, להמתין במארב, בלי להיות מודע, אלא אם כן אתה חכם מספיק כדי לפצל את החברה שלך לכמה קבוצות, כל אחת עם עיניים מאומנות על הנקודות העיוורות של האחרות.

אז למרות שעדיין יש סקריפטים, יהיה הרבה פחות ממנו. שריד מודים שהם נאלצו 'לטשטש' מארבים במשחק המקורי, ולאפשר ל-AI לדעת מה הוא לא צריך ומה הוא לא יכול לדעת כדי להפעיל אירועים דרמטיים. עכשיו, הוא מסוגל לעשות את זה במסגרת חוקי המנוע וזה אומר שהוא יכול להיות יותר בלתי צפוי, ואני אעז לומר, אנושי יותר מאי פעם. זה אנחנו, בני האדם, המוגדרים על ידי היכולת שלנו להיות בלרינות ברגע אחד ואז למעוד על שרוכי הנעליים שלנו ברגע הבא.

מה לגבי רכבים? יהיו המון מהם, יותר מהם בראיונות הקרובים. אם תהרוג את הצוות, תוכל לפקד על מכונות אויב לשימושך, מה שיכול להיות שיטה נוספת להפוך כל קרב למשתנה יותר. ראיתי טנקים, כולל ה-T-34 הסובייטי, שכמעט מקפץ דרך השלג, המתלה שלו לא כמו טנק בעליל בעיניי הבלתי מאומנות, למרות שככל הנראה זה היה כך. זה העניין; אני חושב שהכל במשחק כנראה די קרוב לאיך שהיה, מהקול של כל אקדח שנורה ועד לקול של כל מעטפת פגז שפוגע בסוגים שונים של משטחים, הכל נראה מכוסה.

העגמומיות והאכזריות הם הזיכרונות העיקריים. אם זה אמור להיות משחק של פרטים, של טרגדיות ולא סטטיסטיקות, אז כשהעשן מתיישב באוויר והשלג שוקע על הגופות, כל קרב אמור לספר סיפור. הרפת המרוסקת שבה ניסו להסתתר; השדה שמעולם לא היו צריכים להסתכן בחצייתו, מפוצץ כעת במכתשים; חיית המתכת שנכרתה שהפכה לארון קבורה לצוותה ולכסה לגברים שמצאו את חולשתה והורידו אותה.

זה המחקר שנכנס למשחק, ההיסטוריה שמניעה אותו ומה המשמעות של הזיכיון עבור Relic שנחקור בראיון הראשון מבין שניים. אחרי זה, קצת דיון על מרובה משתתפים ועל הפילוסופיה של אותנטיות על איזון, ומי יודע, אולי אפילו כמה הערות אולי מפתיעות על משחק אחר שבהחלט לא פגעתי בהם על כך שלא עשו לו סרט המשך.