'קולנועי' צריכה להיות בצדק מילה גסה כשדנים במשחקים ובכל זאתמקס פיין 3שיווק לובשת אותו בגאווה, כמו אפוד מוכתם בזיעה או עניבה לא הולמת. סצנה היא קולנועית, כל פרט וזווית פשוט כך, אין מקום לתאונה או לסטייה, אבל לשאוף לחוויה 'קולנועית' במהלך משחק זה להתעלם כל כך הרבה ממה שהופך חוויות בתוך משחק לייחודיות לצורה. אנחנו רצים, יורים ומגיבים בעולמות שמסתמכים, על ההנאה שהם מביאים, על המקריים והסקרנים ככל שהם דורשים עמידה בתוכנית. הנה לבלתי צפוי, הלא מתוכנן והבלתי נשכח.

ב'תאונות' אני מתכוון לדברים שאף אחד לא כתב, לרגעים שבהם גורמים ושחקנים משחקים אחד נגד השני בצורה שלא קרה אלף פעם בעבר ואולי לא יקרה שוב. גם אם סרט משתמש במפגשים מוזרים כאלה - שחף נופל לים בצילום האחרון שלבארטון פינק, מאות ההחלקות שנשמרו בהכרח בטייק הבודד שלארון קודש רוסי- ברגע שהם מחויבים לעריכה הסופית, הם כבר לא תאונות. מאז ועד עולם, זו פשוט הדרך שבה הדברים נרשמו.

סרטי אנימציה שונים בכך, פריים אחר פריים, התוכן החזותי הוא תוצר של יצירה מכוונת. אין שם תאונות, או לפחות לא מאותו סוג. אין שום סיכוי שפנים מסיחות דעת בקהל ימשכו את תשומת הלב מהחלפת הנדרים של הנסיכה דיסני, אלא אם הפרצוף הזה הונח שם בכוונה. שימוש ב-CGI או בתפאורות מצוירות מטמטם את המים, מספק יותר שליטה ופחות הזדמנויות לתאונות, שמחות או אחרות. הנה דוגמה שכולנו יכולים להעריך:שלושה גברים ורוח רפאים של תינוקתהיה ביצת פסחא אם הסרט היה אנימציה. בגרסה שקיימת מדובר בתאונה מפחידה.

הקולנוע הוא קולנועי אבל משחקים לא, או לפחות לא צריכים להיות, לא בשלמותם. סרט פעולה יכול להכיל אלפי חלקים נעים בסצנה, דרמה יכולה להכיל רצף המועבר דרך היעדר תנועה, אבל ברוב המקרים האפקטיביות של שניהם תושג באמצעות חסימה, דרך כוריאוגרפיה וחזרה, דרך הצבה ופוסט- הֲפָקָה. משחק מאפשר לשבור ולסדר מחדש את האלמנטים הללו, ולכל רצף להפוך למשהו חדש.

בפעם הראשונה יריתי בפניו של חייל קומבינה והוא צנח קדימה והחליק במורד כמה מדרגות עצרתי והתבוננתי. מתתי זמן קצר לאחר מכן ונאלצתי לירות בו שוב. הוא צנח קדימה והחליק שוב במורד המדרגות האלה, אבל הפעם היה לו יותר מומנטום קדימה. הוא החליק הלאה. כמעט ואין הבדל אבל אני עדיין זוכר את זה מצוין.

יש מוק בחלק העליון של כמה מדרגות - לעתים קרובות מעורבות בהן מדרגותמקס פיין2, מיד אחרי שמקס תפס רובה ציד ואבטח אותו במלאי שלו, היכן שהשמש לא זורחת. צא החוצה את הבום מקל, פוצץ את הגאון והוא נדחף אל הקיר, נטרק לתוך מדף מוערם בפחים. המדף קורס, הפחיות נופלות על הקרקע, מתגלגלות, אולי גולשות במורד המדרגות בזה אחר זה. עשה את זה מאה פעמים וזה יהיה שונה בעדינות בכל פעם ולעתים רחוקות מושלם. בעולם אידיאלי הוא לעולם לא יסיים עם הריסות המדף מבצבצות בגופו בצורה בלתי אפשרית והפחיות תמיד ייפלורק כך.

אבל זה לא עולם מושלם כי הכל תלוי במיקום ובזמן. מתי בדיוק נורתה הירייה, איפה נקודת הפגיעה, איך בדיוק יבלוט המוות האחד הזה, מבין אלפים, באירוע המסוים הזה? זה לא סצנה, זה משהו שעשיתי, שוב ושוב, והרגשתי התקשרות מוזרה אליו, גם אם זה אולי לעולם לא היה יוצא "קולנועי" כמו שהוא יכול היה לעשות.

האקסטרה מזה ותחשוב עלמלחמה טוטאלית. כאשר האנשים החכמים ב-Weta קיבלו משימה ליצור את הקרב העמוק של ההגהשני המגדליםהם כנראה השתמשו בתוכנית AI עבור הלוחמים בצילומים הרחבים, כדי לחסוך הנפשה של כל משתתף בנפרד. בסיבוב הראשון, כמה מדמויות הבינה המלאכותית האלה ברחו וזה לא מה שזה אמור להיות, אז כל העניין נדחה. חוסלו תאונות וסוכם על טופס סופי. זה לא קורה במשחק מלחמה כי הם לא קולנועיים יותר מאשר משחק פעולה, גם אם יש להם מצלמות סוחפות שמצלמות שדה של אלפים, מאגפות, נלחמות וכן, מדי פעם בורחות.

בוא נלך רחוק יותר ונחשובהאירועים שג'ים כל כך התלהב מהםביום Z. המתח, האימה וההלם כאן אינם קשורים לשום דבר שצריך להיחשב 'קולנועי', הם במקום זאת תוצר של אינטראקציה אנושית בתוך מערכות מורכבות בעבודה. כמו בחוויות מגוונות כמוסטוקרומבצר גמדים, המערכות מאפשרות חוויות אינדיבידואליות, נרטיבים מקריים וטעויות הן בפעולת העולם והן בפעולות הישויות שבתוכו.

הרחק מגבולות הצלולואיד יש עולם אחר של יצירתיות, מקום שבו חזרה מושלמת היא בלתי אפשרית. הופעה במה, בין אם היא מוזיקלית, תיאטרלית או קומית, יכולה להכיל החלקה, אימפרוביזציה, אינטראקציה ווריאציה. לא משנה כמה דיוק מכיל בימוי במה, וגם לא באיזו אובססיביות שחקנים וטכנאים מתבקשים לדבוק בכיוונים האלה, כל הופעה היא ייחודית.

בקט, האבסורד האהוב עליי, נלחם לפעמים נגד הווריאציה הזו, וראה את השחקנים כמנגנון נוסף של הבמה, אוטומטונים שעוקבים אחר מסלול ותסריט, כמעט כמו החפצים המכניים שעוברים בתנועותיהם כשרכבת רפאים חולפת. במובנים מסוימים, אותו תיאטרון האבסורד הוצג בפנינו במשחקים לאורך השנים, בגלריות ירי עם מעט מרחב תמרון, ולעתים קרובות מספיק בכל מקום שיש בו מסילות, כמו בבתי האימה של בקט.

לא קשה ליצור את החיבור בין במה מלאה בשחקנים לעולם פתוח יותר ומלא אותו הדבר. כאשר יריית אקדח מהדהדת דרך ה-Zone, מתחיל אלתור, תפקידים מקבלים ומתפתחים כאשר כל קו עלילה קצר מופיע, מקבל צורה ולפעמים מסתיים כמעט באותה מהירות שהחלה. אנחנו לא צריכים את היקף האפשרויות המדהים הכלול ב-STALKER כדי לברוח מהקבוע מראש והמשומר מראש, לא כשאפילו גלריות הצילום שלנו מסוגלות לבצע ביצועים דרמטיים ומגוונים.

עִםמקס פיין 3בין אם נכנסים או מרוויחים, תלוי איפה אתה גר והאם אתה מתאגרף בזה או לא, יש שוב מבול של חומר שיווקי, ביקורות ועוד קטעי מילה שונים שמנסים לשכנע את העולם שזו חוויה 'קולנועית' להפליא. הייתי חושב שאחת הסיבות לכך שמערכת אנימציה כל כך משוכללת ומרשימה הוקמה היא כדי לאפשר את הופעתה של דרמה, לגרום לכל קרב יריות, כל הרג וכל צלילה לטרוף אחר כיסוי לחוויה עמוסה, ייחודית לשחקן. , לא תרגיל בהתבוננות.

זו טכנולוגיה שמרשימה ויזואלית תוך שהיא מאפשרת את אותן תאונות וחריגות בלתי נשכחות מהתסריט שאי אפשר בקולנוע. ההבדל בין לראות גנגסטר מתפוצץ מרגליו לבין מתקמט בקיר ולחשוב "זה נראה מסודר" לבין לחשוב "שזה פשוט קרה".

משחקיםפַּחִיתלהיות למקום שבו דברים קורים ולא לאן הדברים מכוונים, וזה לא משנה אם זו קריסת שיכורה של סמרטוט או סיפוח ממלכת סיציליה על ידי האימפריה הרומית הקדושה, זה לא קולנועי, זה תוצר של משחק ושל סימולציה ולא (או יחד עם) כיוון ושליטה. למקס פיין 3 אולי יש אקשן בשפע, אבל בניגוד לסרט אקשן הוא יכול להכיל גם אוסף יוצר אינסופי של סצנות שנמחקו וסליל בלאופר רחב. ואתה תכין אותם. יצירתם על ידי ירי של גברים זועמים בפנים, בגוף וברגליים.

בין אם זה איך הם מחייה או איך הם פועלים, איך הם מתמודדים עם שינויים או איך הם מתים, הישויות במשחקים לעתים כה לא שלמות, כל כך הרבה פעמים ממשיכות להיות מסוגלות להפתיע גם אחרי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותם כל כך טוב. אני מבקר בסרטים שוב ושוב כי אני אוהב לחלוק אותם עם אנשים אחרים וכי יש נחמה ושמחה בלימוד ולפעמים לנתח כל אלמנט. בסך הכל, הסיבות שלי לבקר מחדש במשחק הן אחרות לגמרי. עזבו את הקולנוע לקולנוע ובואו נחגוג את ההבדלים בינינו, אחד מהם הוא היכולת המדהימה ליצור הבדלים.

אם 'קולנועי' היא לגמרי המילה הלא נכונה לשימוש, אז אולי אנחנו צריכים למצוא מילה חדשה לשים במקומה. 'דרמטי' לא ממש חותך את זה ולמרות שהייתי שמח לראות אותו מפוצל על פני קופסאות משחק, לא הייתי חושב של'תיאטרלי' יש סיכוי להשתרש. "בא מהיוצרים שלGrand Theft Auto, חוויה תיאטרלית שאין כמותה." או אולי, "מקס חוזר באקסטרווגנזה עמוסת אקשן של מקרי ומזל מרגש". הרעיונות שלי מטומטמים אבל אולי אתה יכול לקחת את השלד של אחד מהמשפטים האלה ולעשות טוב יותר.

המילה 'קולנועית' צברה משמעות כוזבת ומהיותה משהו לשאוף אליו, ככל שהטכנולוגיה התקדמה היא הפכה להיות יותר ויותר לא רלוונטית מבחינה סמנטית. כאשר משחק נויר-דלק של גברים יורים בגברים יכול לספק בצורה כה מרשימה את התאונות המשמחות ואת האלתור החזותי שמבדילים אותו בבירור מהמאסטר הישן שהוא אקשן מתועד, שאיפות העבר מתחילות להיראות נראות לאחור מתמיד.