כשהתחלתי לשחק לראשונההֵדנזכרתי ברשת הטיולים של לונדון. שם למטה, מטרים מתחת למפלס הרחוב, נראה כי חוקי החלל מתעוותים. יש מסדרונות שנראים נמשכים לנצח, מעברים מפותלים שמתפתלים שמאלה וימינה באקראי, וגרמי מדרגות חירום שמרגישים כל כך ארוכים שמתחילים לתהות אם החלל עצמו התחיל לחזור על עצמו.

Echo היא ההצעה הראשונה של Ultra Ultra, קבוצה קטנה של מפתחים דנים עם היסטוריה אצל יוצרי Hitman IO Interactive, וזה באמת מוזרמשחק התגנבות, אובססיבי מהתכונות המופלאות של החלל החוזר.

החזרה היא חלק אינהרנטי ממרחבי משחק - בכל משחק אחד אנחנו עוברים כל הזמן על פני אותם דגמים של סירים, ארגזים וכיסאות, רואים אותם פי מאה. זה חלק מהאופן שבו משחקים מספרים לנו מה חשוב, על ידי ריכוז פריטים ופרטים חדשים בתחומי עניין תוך מילוי חללי מעבר באותן דפוסים ישנים. האומנות טמונה במיסוך ובריווח של תבניות אלה כדי שלא יהפכו להסיח את הדעת או בולטים מדי.

אקו, בשירות תחושת האימה, זורק את כל זה אל מחוץ למנעול האוויר, ובמקום זאת משתמש בשפת החזרה הזו כדי לשמור על השחקן במצב של דיכוי מוחץ. הדפוסים החוזרים שלו כל כך ברורים, כל כך קבועים עד שהם מטרידים, ורמת הפירוט שלו מרווה את הראייה של השחקן. HUD מעוצב באלגנטיות אומר שזה לעולם לא יפריע לפעולות של השחקן, אבל זה כל הזמן מדגיש את מצב הרוח שלו.

התפאורה היא כוכב לכת קפוא המחזיק ארמון כמעט אינסופי, והירידה הפותחת אליו היא היכרות איטית שלך לעולם של אולמות ומסדרונות ניאו-קלאסיים ענקיים שמרגישים כאילו הארמון של ורסאי עבר העתק-הדבק. הדרך אל האופק. הירידה הזו היא שמביאה לראש את מדרגות החירום של הרכבת התחתית של לונדון. נוסעים רבים שחולים בהמתנה למעלית התחרטו על השימוש בהם - הם מרגישים כמו טיפוס הרים בדרך למעלה - אבל זה בדרך למטה שהם הכי מטרידים. רמה אחר רמה אתה יכול להרגיש את משקל העיר מתאסף על הכתפיים שלך, ועד שאתה מגיע לרציף קשה שלא לזכור את טונות הבנייה שישבו בצורה מסוכנת מעל ראשך. תכפיל את התחושה הזו פי אלף ויש לך את הפתיחה להד.

הארמון הוא חלל שמציע ללא הרף תחושה של אי נוחות, הן דרך קנה המידה העצום שלו והן דרך הדקויות של הפרטים שלו. אתה יכול לבדוק את המקומות המסודרים בקפידה ומעוצבים להפליא, המונחים על השולחנות המגולפים המעוטרים שלו כאשר אתה נתקל בהם לראשונה, אבל ברגע שאתה מוצא אותם פרוסים על פני אולם אירועים באורך של חמישה מגרשי כדורגל, אתה מתחיל להרגיש מעט סחרחורת. התוצאה היא כיתת אמן במניפולציה אדריכלית, השפה הקלאסית של עמודים, סדרים וקומפוזיציה נדחקת לקיצוניות בלתי אנושית.

והחזרה עוברת לפעולות שלך במשחק. אתה מנווט ברמות שמקורן בעותקים של עצמך הלומדים מכל פעולה שאתה עושה. השתמש בנשק שלך, ואחרי שהארמון "יופעל מחדש" (רמז אודיו וויזואלי מבעבע שמתנפץ לשחור) גם הבינה המלאכותית תוכל להתחיל לצלם. התוצאה היא דחיפה ומשיכה קצבית, כשאתה מחליק ללא הרף בין הקבוצות הענקיות של אויבים שמפטרלים באולמות הפרוורטיים האלה.

כמו המרחבים המופלאים שבהם מתרחשת הפעולה, זהו מבנה משחק המוגדר על ידי חזרה ורקורסיה, מכונת שעון שעליכם לנווט בה ללא הרף. התוצאה היא חוויה שלא מרגישה כמו שום דבר אחר; זורם וסוחף, מתוחכם ועם זאת פשוט בצורה מטעה. העובדה שהנרטיב של המשחק, המהווה את הארמון עצמו כמעין ערכת שח עצומה משיש, מצליח לספק מסגרת חכמה גם לאלמנטים המחושבים של דלתות ומפתחות, שומרים וחידות, מרגישה כמו בונוס.

בסופו של דבר אקו הוא הדבר הנדיר ביותר, משחק שהוא גם מתוחכם וגם מודע לעצמו תוך שהוא מרגש, מטריד ומתוח ללא הפסקה. כמו ירידה למעמקי המחתרת העקומה של לונדון, זו חוויה בלתי נשכחת מובהקת, ואחד המשחקים המקוריים והמרגשים של השנה.

Echo זמין כעת עבור Windows, דרךקִיטוֹרתמורת 18.99 פאונד.