מתחילים סדרת יומנים חדשה עבורעידן הדרקון: האינקוויזיציה. כן, אני בעיקר עושה את זה אז יש לי תירוץ לשחק את Dragon Age: Inquisition במהלך שעות העבודה. יהיו ספוילרים ויהיה ידע משוער, אבל כנראה שלא יהיה הרבה לקחת משהו ברצינות.

אם יש דבר אחד שאני יודע, זה שכולם ב-Thedas שונאים:

1) קוסמים, כי הם ממשיכים להיות מרותקים לשדים ולאחרונה נקלעו לקרב גדול וקטסטרופלי עם הטמפלרים.
2) הקונארי, כי הם נראים כמו שדים וחלקם הורגים מדי פעם אנשים ללא סיבה מוצדקת.
3) השחתה, בהתחשב בכך שהאחרון כמעט הרס את העולם.

אז, היותי קוסם קונארי בשם בלייט כנראה מתחיל דברים ברגל לא נכונה.

אני גבוה מאוד. אני רחב כתפיים אבל יש לי רק רמז למותניים. יש לי שתי קרני אובסידיאן ענקיות מבצבצות מהמצח שלי. אני רגוע ומלא חובות, אבל מסרב לתהילה ואני נוטר בעדינות כלפי הרציניות המוגזמות. אני זורק ברק מהידיים ויש לי שפתיים שחורות. בעיקרון, אם לבריאן מטארת' ולטים קארי מהאגדה היה ילד אהבה, זה הייתי אני, רק למיטב ידיעתי עדיין לא לכדתי אף אחד מהקאסט של פריס בולר'ס יום חופש בסינתיסייזר-גיהנום. יכול להיות שעשיתי, אבל. כשכל זה מתחיל נראה לי שאני בשנות ה-30 לחיי, אז יכול להיות שהכל קרה בעבר. סליחה, מיה שרה.

בכל מקרה, אני אף אחד, אבל אז יום אחד אני נהרג מפיצוץ שמוליד דבר ירוק ומסתורי בשמיים, רק כדי שהוא יזרוק אותי החוצה, חי שוב, ועם דבר ירוק קטן הרבה יותר תקוע אליו היד שלי. בהתחלה כולם רוצים להרוג אותי שוב בגלל זה, אבל אז ארציני מאודהגברת הצרפתייה מחליטה שאני הולך להציל את העולם במקום זאת (הרגש הזה מאושר על ידי גמד מין וריצ'רד אלפבריאן, אבל אני אגיע אליהם בפעם אחרת). עם היד-דבר. אני לא יודע, זה נראה לי כמו פנס לד בחנות דולר, אבל בגלל שהוא ירוק והשמיים הגדולים גם הם ירוקים, היא חושבת שזו התשובה.

אז אני מניף את היד לעבר הדבר הירוק הגדול בשמיים, ומסתבר ש-La Femme Grave מטורף על הכסף. העולם, הרוס על ידי סכסוכים עם הקונארי, הקוסמים והבלאיט, זה עתה ניצל על ידי קוסם קונארי בשם בלייט. תתמודד עם זה, פלבס.

הם באמת מתמודדים עם זה, כפי שזה קורה. נפנוף עם הדבר הירוק הקטן שלי לעבר הדבר הירוק הגדול הפיל אותי, אבל כשאני מתעורר אני מקבל את פניי זה:

לא, אנשים, באמת, אני לא גיבור. המקום הנכון, הזמן הנכון, פנס לד נכון דבוק לידי, זה הכל.

אני צריך להיות מרוצה מהעובדה שהם אוהבים אותי, הם באמת אוהבים אותי. במקום זאת, אני מונע בחלקו מהזיכרון שלפני זמן לא רב רובם רצו שאמות בגלל שבמקרה הייתי באותו מקום של הדבר הירוק הגדול, ובחלקו מהמראה של בתים עם דלתות לא נעולות. בזמן שההמונים מריעים ומנופפים, אני נכנסת לבתיהם בחוצפה ולוקחת כל דבר שלא ממוסמר. לא, אנשים, באמת, אני לא גיבור.

אפילו שוד לאור היום לא יכול להניא אותם. משבחים אותי בכל מקום שאליו אני הולך, והובלתי לקבלת פנים עם La Femme Grave. נוכח גם בחור גונח עם קופסה על ראשו:

ועוד גברת צרפתייה רצינית מאוד, שיש לי הרגשה מצחיקה שראיתי איפשהו בעבר:

הם לא מסתדרים טוב מדי. Box-head די בטוח שהפנס שלי מסמן אותי כגורם לבעיה המתמשכת של Big Green Sky-Thing ולא כפתרון, אבל כל השאר הם כל התקווה שלנו. יש עוד Big Green Sky-Things צצים, והם יורקים מפלצות לכל עבר.

אני לא לגמרי לא משוכנע שלבוקס-הד יש טעם, אבל ההחלטה מתקבלת ש-א) אני בהחלט גיבור ב) אני הולך להציל את העולם עוד הרבה ג) כולם כאן בעצם נפרדים ממנו הכנסייה בעד הקמת החקירה מחדש. זה בעצם בגלל שהכל הלך לעזאזל ומישהו שהוא לא פנאטי צריך לסדר את הכל. אני לא יודע, ל'אינקוויזיציה' אין קונוטציות חיוביות לחלוטין, נכון? אתם אנשיםבַּטוּחַאנחנו לא הרעים כאן?

בכל מקרה, יש נאומים אפיים, הרבה רצינות, ראש קופסאות נשלח לארוז, אני מושבע כאינקוויזיטור, ויש הצצות למה שקורה בארצות רחוקות. הכל מאוד מרגש. ואז כשהכל נגמר אני מוצא את עצמי כאן.

בטח הייתה ממש מסיבה.