לפריקוול יש פריקוול. אבוי, הקומיקס Deus Ex: Human Revolutionהמיני-סדרה מגיעה מהתחרות המכובדת ולא מהבית של M, אחרת אני מניח שיש סיכוי לעורך הכללי/סופר של מארוול שלנו, קירון גילן, אולי הייתה הזדמנות לכתוב אותה. עולמות מתנגשים וכל זה.
הרמתי את הגיליון הראשון (מתוך 6) והסתכלתי היום. אני בקושי מבקר קומיקס אז אני מתעב להיכנס לתחום שאני לא מוכשר במיוחד לשפוט, אבל הנה כמה מחשבות כלליות (ללא ספויילרים).
אני אומר פריקוול, אבל למעשה הקומיקס נופל רק אחרי הצגת המשחק הקרוב - קצת קווינס ולי התלבטנו לאחרונה על רקכָּאן. הקומיקס מוצע למכירה מאז ה-9 בפברואר, והאם היית קורא אותו היום, היית נתקל בכמה פרטים שאסור לנו לדבר עליהם עד ה-24 בפברואר, בצורה מצחיקה. עם זאת, זהו סיפור צדדי עצמאי, שאינו מתעד או (אני מאמין) משפיע על אירועים במשחק.
הוא מתעד את אחת המשימות הראשונות של אדם ג'נסן שהוגדלו לאחרונה (שלא מבחירה), המנסה להציל קרוב משפחה צעיר של הבוס שלו מחטיפה נבזית במיוחד. כרקע לכך, אנו מקבלים טעימה מאיך מרגישה החברה האנושית המתפתחת במהירות של העולם הזה לגבי השכיחות הגוברת של הגדלות, עם מספר דמויות שמתייחסות לג'נסן בעוינות גלויה בשל השינויים המכניים הנרחבים שלו. זה, למיטב ידיעתי, גם אחד הנושאים המרכזיים במשחק: הקונפליקט בין התקדמות מדעית לבין דאגות לגבי שמירה על טוהר ביולוגי.
הגיליון הראשון הזה בהחלט מעלה הרבה מהסוגיות סביב זה, אבל לא חוקר אותם במיוחד (קשה לעשות ב-23 עמודים בכל מקרה, אני מנחש), בדרך כלל שוגה כלפי קללות, נהמות ושפיכות דמים אכזרית. זה נראה קצת פחות... קלאסי ממה שראיתי ב-DX3 עד כה. בייחוד סצנת הגלישה, שהיא צודקתמְשׁוּנֶה. אני אחסוך מכם את הפרטים (המעטים), אבל אל דאגה - זו לא אחת הדמויות המרכזיות.
למען האמת, עד כה נראה שהספר מתעניין הרבה יותר בג'נסן-כגיבור-על מכל דבר אחר, ומציג אותו כמעין הכלאה של קטלנית/מעניש פוזותית וזוהמת פרמה. מה שאני מניח שהוא במידה רבה, אבל אני מניח שהייתי רוצה להתלבט קצת יותר בתוך האקשן והאקספוזיציה. אז שוב, זה קומיקס פעולה המבוסס על מה שאני חושד שישווק כמשחק פעולה, בנוסף הוא צריך להציג את הקונספט ואת הדמות הראשית לקהל שאולי קצת פחות מודע אליודאוס אקסממה שאנחנו. התחל במפץ, אני מניח, וההתבוננות הפנימית יכולה לבוא מאוחר יותר, ברגע שיש לך את תשומת הלב של כולם.
אבל זה מאוד עניין של מבוגרים: אין כאן נבלים מצוירים או אלימות מאולפת, ויש קצת התעמקות בסוגיות של פונדמנטליזם וטרור. זה כתוב בצורה די חדה וברור מאוד לא רק מזומן-אין ציני ומנופף; רק שזה לא מרגיש לי כמו דאוס אקס, בטון.
מה שעובד הכי טוב הוא נבירה מדי פעם בהשפעות הפסיכולוגיות האפשריות של השינויים של ג'נסן, ואימה מסוימת כשמראים לך את מלוא ההיקף של כמה הוא השתנה. זה הדברים שאני מקווה שבעיות עתידיות יחקרו, ונותן לנו את ההזדמנות לראות את ג'נסן, את פעולתו ואת החשיבה שלו מבחוץ ולא מהפרספקטיבה הסימפטית הפנימית-הראש שבהכרח נהיה לנו כשנגן כמוהו. בהחלט יש כמה הצעות שנעמיק בהיסטוריה העכורה שלו מאוחר יותר, מה שאכן נראה לי כמשהו שמתאים הרבה יותר לקומי-נרטיב מאשר ל-game-narrative.
האמנות - לא שאני יודע משהו על איך להעביר ביקורת על דבר כזה - נראית לי די חזקה ודינמית, עם שימוש ליברלי בפלטת השחור והזהב המופעלת על ידי המשחק. ושוב, התיאורים של הפציעות והאוגוסים של ג'נסן מגעילים בצורה משכנעת.
האם אקרא את שאר הנושאים? לא בטוח. אולי, אבל מתוך סקרנות ולא מתוך רעב לעוד. אני אחכה עד שהריצה תסתיים ואאסוף את הטרייד או משהו, קרוב לוודאי. זה נראה כמו קומיקס גיבורי-על למבוגרים למדי בפני עצמו, אבל לא מרגיש במיוחד שהוא נותן לי עוד דאוס אקס (וזה משהו שאני רעב אליו). אז שוב חוויתי רק את Deus Ex בצורת משחק וידאו - אולי זה פשוט הציפיות שלי ותחושת הזכאות שלי שמפריעים לי. נוסף על כך, אני מניח שהידיים שלו קשורות מבחינת העלילה של המשחק עצמו, אז יש סיכוי טוב שהוא פשוט לא יוכל לחקור את הדברים הטובים של DXy, קונספירציה שאנחנו כמהים אליהם מבלי לקלקל את האירוע המרכזי.
אה, כן, ומישהו בעצם אומר בו "Deus Ex" בשלב מסוים, כמעין משפט קץ'. קצת צורם את זה, למען האמת.
פרטים נוספים, בתוספת סיכומים ושערים לשלושת הגליונות הבאים,כָּאן.
