כריס טיילור פשוט שאג בפניי. אורות ריקוד ניאון פועמים, מוזיקה רועשת, כבדת באס, דופקת, והצעקה הפתאומית של טיילור המתאמצת את מיתר הקול מהדהדת מהפינה הריקה שלנו של אפטר פארטי DICE.

אִינטֶנסִיבִי. כך הייתי מתאר את הסצנה. זה גם איך הייתי מתאר את כריס טיילור.

"תביא את זה," הוא שואג בפראות, ורידים במצחו וזרועותיו מתפתלות כאילו הוא מנסה לברוח. למעשה, הוא מציג רק את מה שהוא מרגיש לפעמים בחיי היום-יום שלו, אבל הוא היה יכול לרמות אותי. יש אותנטיות רבת עוצמה להפגנה שלו - למרות העובדה שהוא בהחלט מייפה אותה בכך שהוא מציין שכך הוא יגיב אם יופיעו 50 נינג'ות בדלת הכניסה שלו - וקשה לא להרגיש קצת קרב או ברח- y. אבל במקום ללכת לגבעות, אני מייבב צחוק עצבני.

"אני מאוד רגשני", הוא מסביר, אוסף את עצמו. "זה די חסר מהעולם, אני חושב. נוכל לנצל קצת יותר מזה".

אבל בכנות, בשנייה זו ממש, לטיילור יש את כל הזכות להרגיש קצת חם מתחת לצווארון. התקווה הלבנה הגדולה של החברה שלו, Wildman, נמצאת במים העמוקים ביותר. שֶׁלָהקיקסטארטר אפילו לא בחצי הדרך למטרה, ומגבלת הזמן שלו מרווחת פעם אחת למשך חודש קמלה לשבוע. ולמרבה הצער,ההימורלא השתנו קצת.

"אה, סגרתי את החברה," הוא יורה בחזרה, לא מהסס, כשאני שואל אותו על התרחיש הגרוע ביותר. "אין שאלה. ואני מוכן רגשית לעשות את זה עכשיו. זה כמו לנתק מישהו שנמצא בתמיכה בחיים. אתה רק צריך לעשות את זה. אז החברה מתפרקת לישות, ואני מתמקד במשהו ממש קטן ובעלות נמוכה. אנחנו הופכים את הדף ועושים משהו חדש".

הוא מציע עבודת סולו על מראה מטורף (בצורה טובה)ערכת כלים mod Project Mercuryכאופציה, אבל זה דומה לזריקת התינוק שלו ולשמור על מי האמבט. זו נחמה קטנה לחברה שהוא מתגאה בה כבר יותר מעשור.

"אני עושה את זה הרבה זמן," הוא מציע נוכחות בעייפות, רועשת כמעט מתכווצת. "אני נלחם על המגרש כבר 15 שנה כמפתח עצמאי. אני לא רוצה למכור את נשמתי. דחיתי את כל ההזדמנויות לעשות את זה, וזה לא היה בדיוק לשטן, אבל זה גם לא היה כרטיס זהב. ידעתי שאם אמכור, כנראה ייסגרו אותי בעוד שלוש עד חמש שנים. לא רציתי את זה. אני רוצה שמשחקי גז ימשיכו במשך עשרות שנים. אז נלחמתי ונלחמתי ונלחמתי".

עם זאת, לאחרונה הוא זכה בכמה ניצחונות קטנים. Wildman אולי לא זוכה לעניין שהוא צריך מהמעריצים, אבל ה-RTS-RPG ה"אבולוציוניים" משכו תשומת לב מכמה חברים במקומות גבוהים.

"קיבלנו הרבה שיחות טלפון מאנשים שמעוניינים לפרסם את Wildman", אומר טיילור. "אבל הם ישמחו לראות אותנו מגייסים את הכסף בקיקסטארטר, ואז הם יקחו אותנו את המשך הדרך. אז אנחנו עדיין צריכים לממן את זה, אבל זה כנראה אומר שלא יהיו לנו 1.1 מיליון דולר פחות העמלות. יהיו לנו 2 או 3 מיליון דולר, לפחות. אז יש לנו כאן הזדמנות לעשות משחק הרבה יותר גדול וטוב יותר אם האוהדים יצביעו בחיוב מלכתחילה".

אבל עם פחות משבוע לסיום, הגבעה הראשונית ההיא נראית יותר ויותר כמו הר האוורסט מדי יום. הוא מודה שקיקסטארטרים קודמים עלו בהיקף של מאות אלפי דולרים בשעות האחרונות שלהם, אבל יש לו גם ספקות רציניים לגבי היכולת של Wildman לנהל הופעה חוזרת. למעשה, זו הסיבה שכל פיאסקו הפיטורים קרה מלכתחילה.

"המספרים לא היו שם," הוא מתעקש, ועיניו מוזזות כלפי מטה. "הם אפילו לא היו קרובים. 75K ביום הראשון. Kickstarters דומים אחרים עשו 300K, 700K. Feargus ואובסידיאן עשו את השער שלהם תוך 24 שעות. ירדנו יותר מסדר גודל".

"אז חבר עם הרבה יותר ניסיון בעסק הזה ממני - 30 שנה - אמר, 'אתה חייב לסגור את הקיקסטארטר. זה הולך להדליף שעשית את הפיטורים, ואנשים יתהו למה הקיקסטארטר עדיין פועל'. אבל חבר אחר שלי ציין לי נקודה ממש נלהבת. הוא אמר, 'אתה יודע, האנשים שתמכו בך הולכים להיות מאוד נסערים. הם הולכים לכעוס על זה'".

"החלטתי לעשות סרטון ולתת להם להחליט. משם כל זה הגיע. לא הייתה תוכנית אב. זה היה בדיוק ברגע. לעולם, לעולם, לעולם לא אוכל לחשב דבר כזה".

זה היה, אולי, דרך פעולה מעט פגומה, בהתחשב בכך שהתומכים כבר הצביעו "כן" נחרץ בארנקם. אולי הם היו קצת משוחדים. אבל טיילור עמד במילה שלו, אז הנה אנחנו כאן. למרבה הצער, "כאן" עדיין רחוק מהמקום שבו טיילור רוצה להיות.

"אני מעורב", הוא אומר על רגשותיו כשהנושא עובר לסיכויים הנוכחיים של וילדמן. "אני מרגיש שאני באחד מהדברים המוזרים האלה בבחירות שבהם הם עדיין מציגים קולות. וזה יכול ללכת בדרך שלנו, אבל אתה מסתכל על הצבעים של אדום וכחול שעולים בכל המפה של ארה"ב, וזה נראה כאילו יש הרבה יותר צבע אחד. אנחנו יודעים שיכולים לקרות כמה דברים מדהימים באמת. אנשים [ב-DICE] ניגשו אלי ואמרו, 'אני אשים עוד 8,000 דולר'. אבל מה אתה אומר על זה?"

אז בכנות, מה נשאר לעשות? ובכן, בעבר טיילור נתן לרגשותיו להוביל את הדרך. זה לא רק שהוא גם לא מנסה להסתיר את הרגעים הפחות זוהרים שלו. כשהגלגלים שלו מפסיקים להסתובב ומתחילים להזיז שמן מותך, הוא מתענג עליו.

"נשאתי הרצאה ב-DICE שנה אחת," הוא מסביר, קול רוטט קלות. "בהרצאה האחרונה שנשאתי, קמתי על הבמה ואמרתי שהתעשייה הזו גורמת לי לבכות. בכיתי כשלא הצלחתי למצוא מישהו לממןמלכים וטירות. היו לי תקופות שהייתי כל כך מדוכדכת שהייתי פשוט הרוס מבחינה רגשית, ונתתי הרצאה על זה, זה מה שאני מנסה לומר. אני לא ביישן. אני לא מתחבא. אני בוכה על סבתא שלי כשאני נותן לה כרטיס. היא נעלמה עכשיו, אבל היא הייתה בוכה. הייתי בוכה. בכל פעם שאני מסתכל על התמונה הזו של הבן שלי בטלפון ואני חושב על כמה הוא יפה, אני בוכה. אני מתחיל לקבל קצת דמעות עכשיו. זה לא ייאמן."

אבל הרגשות האלה יכולים להיות חרב פיפיות. לפעמים, הם מייצרים הרצאה חזקה של DICE או סרטון קיקסטארטר על סף דמעות שגורם לאנשים לפעול. בפעמים אחרות, ובכן, הם פורצים בפאניקה לוהטת לבנה, וקיקסטארטרים מוכרזים כ-DOA, אנשים מפוטרים, ואנחנו בסופו של דבר איפה שאנחנו היום. באופן טבעי, הכל השאיר את טיילור קצת לא בטוחה.

"אני חושב שבאמת יכולתי להעלות את החום לרמה של עוצמה רגשית במקום שבו אני נמצא בחוץ, ואני באמת שם את זה על הקו", הוא מציע כשיטה פוטנציאלית למשוך תומכים נוספים בקיקסטארטר. "אבל אני לא יודע אם אני רוצה לעשות את זה. חלק ממני אומר, 'למה אני לא חוסך את זה בשביל לגייס כסף לחקר הסרטן?' כלומר, זה משחק וידאו. אני ממש מתעסק בזה, אבל מדי פעם, אני צריך לצעוד אחורה. אני ממש בעניין כי זו הקריירה שלי, אבל זו לא הקריירה של כולם. אז תן לזה להתבשל קצת. תתרחקי קצת".

"יש חלק בי שחושב שאני נהיה קצת יותר מדי אינטנסיבי. אני אדם אינטנסיבי. יש כוח אמיתי שנמשך. אבל אני מזדקן. אני עושה את זה הרבה זמן".

יש ימים שאתה מקבל את הנינג'ות. בימים אחרים, הנינג'ות מקבלים אותך. אבל טיילור לא זורק את המגבת. עדיין לא, בכל מקרה. הוא רואה את זה עד הסוף - מר או לא.

"בשלב זה, אנחנו פשוט נמשיך לעשות את העדכונים ולראות לאן זה יגיע. עם כל דבר בחיים, אתה פשוט צריך לעשות את הכי טוב שאתה יכול. תראה מה קורה."