הביקורת ביירוןפורסם, והתוצאות אולי מפתיעות. מפתיע, ולו רק בגלל שזו לא נראית תגובה סנסציונית, ואף לא אחת בורה במציאות של משחקי וידאו ומדיה מודרנית. אם יש מסקנה אחת כוללת שאפשר להסיק מדוח ארוך, נראה שההורים צריכים לקחת מידה רבה יותר של אחריות. את הדו"ח המלא ניתן לקרואכָּאן, עם קישורים לגרסאות קצרות יותר ומידע קשור אחרכָּאן.

הדו"ח ממקד את הדאגה האמיתית שלו באינטרנט, וזה נראה הגיוני. עם זאת, בסיקור הנרחב של המשחקים, המסקנות של ביירון הן שעלינו לחנך את ההורים, ולשנות ולחזק את המערכת הנוכחית. במקום, נניח, לאסור את כל סוגי המשחקים ולכלוא כל מעורב ב-Sun.

"קולם של הורים מושכלים יותר צריך אז להניע השקעות בתעשייה והמשך חדשנות סביב בטיחות ילדים במשחקי וידאו."

הכי מפתיעה לטובה היא הכבוד של טניה ביירון לצעירים, והבנתה שהם סמכות ומחברים של קיומם. בעוד שמסקנותיה שמות את הדגש של האחריות על ההורים, היא לא מתייחסת לצאצאיהם כאל קורבנות שלא מדעתם.

"צריך להעצים ילדים וצעירים לשמור על עצמם בטוחים - זה לא רק על גישה מלמעלה למטה. ילדים יהיו ילדים - פורצים גבולות ולוקחים סיכונים. בבריכת שחייה ציבורית יש לנו שערים, שמים שלטים, יש מצילים וקצוות רדודים, אבל אנחנו גם מלמדים ילדים לשחות".

זה כאילו היא...בצד ההיגיון.

אם יורשה לי להסיק משלי מאחת ההערות של ביירון, נראה שישנה חשיבה אנדמית בקרב הורים שדירוג הגיל מיועד לילדים של אנשים אחרים, ולא לצרורות הקטנים המיוחדים שלהם, עליהם הם יודעים טוב יותר.

"בסך הכל הורים מרגישים שההחלטה על המשחקים המתאימים צריכה להיות ההחלטה שלהם כי זה תלוי בילד שלהם, אבל הם ישמחו על הדרכה ברורה וספציפית יותר שמסבירה את הרציונל לדירוגי הגיל. בפרט, חלק מההורים מניחים שהדירוגים יהיו להיות שמרניים מדי ולפיכך להתעלם מהם. יש רצון ליותר פירוט כדי שיוכלו להחליט מה לאפשר בכל מקרה לגופו".

זה נראה כמו החסימה הגדולה ביותר שיכולה להיות עבור תעשייה שאינה בטוחה כיצד לווסת את עצמה. אם כל הורה מרגיש את עצמו כמומחה לילד שלו, אז ה-BBFC/ELSPA יכול לנעול את המשחקים בכספת המסומנת "EIGHTEEN ONLY", והיא עדיין תימסר לכל ילד בן שבע. אולי אין זה פלא שבירון מכוון להורים ולא למפתחים/מפרסמים.

בכל הנוגע לאלימות ולתגובות של צעירים לתכנים כאלה, ביירון מעמיק ודן בשיטות מחקר מנוגדות ובכישלון של שניהם לספק ראיות מועילות כלשהן. היא מסכמת,

"זה לא יהיה מדויק לומר שאין ראיות לנזק, אבל באותה מידה אין זה ראוי להסיק שאין ראיות לכך שאין נזק. השפעות קטנות יחסית וקצרות טווח של משחקי וידאו אלימים על התנהגותם ועמדותיהם של ילדים צעירים הוכח, אך נותרו שאלות רבות לגבי איך לפרש זאת ברמה האישית או המשמעות של זה עבור התנהגות ועמדות בעולם האמיתי לגילאים שונים יש רמות שונות של מיומנות והבנה לגבי העולם (למשל הערכה ביקורתית, יכולת לשפוט) אשר ישפיעו על האופן שבו הם מפרשים תוכן, התנהגותם והבנתם את העולם."

שבח אותה עד הגבעות, אז ביירון ממשיך לזהות שמה שנקרא "התמכרות" במשחקי וידאו היא אזור מטלטל מאוד שאפשר להסיק עליו מסקנות, אבל במקום זאת משתמש במונח השימושי הרבה יותר, "שימוש מופרז". נוטה להסכים עם המסקנות שנמצאו בהמחקרים שלי בנושא, שוב הדגש כאן מושם על אחריות הורית, מתוך הכרה שילדים לא מפוקחים עשויים לעשות הרבהדָבָרלעודף.

המסקנות לרפורמה במערכות הנוכחיות ארוכות ומעורבות, וכדאי לךתתחיל לקרוא אותםעבור עצמך. לסיכום בעצלתיים, זה מסתכם ב: לחנך את ההורים, ולהבהיר את הרייטינג. בינתיים, איך הגיבה התקשורת לפרסום?

נראה שהנושא הוא להגיב לתפיסה שהאחריות מוטלת על ההורים, על ידי בקשת ההורים לכתוב את מחשבותיהם. זה עובד די טוב כאשר ההורה הזה הוא אדם בעל חושים עם חצי מושג על מה מדובר, כפי שמוצג על ידימאמר זה של ה-BBC.

"אני מניח שרגע המפתח היה כשהוא הפסיק להשתמש במחשב הביתי בסלון - שם יכולנו לראות מה קורה - וקיבל את שלו בחדרו כשהיה בן 15. מוקדם מדי לאפשר גישה בלתי מוגבלת? טוב אני מניח זו שאלה של אמון - וחשבנו שהבן שלנו די הגיוני. יש לו נקודה".

הדברים נוטים להטות כלפי מטה כאשר, נחשו מי, הדיילי מייל משתדל. שכירת הסמכות המובילה של כדור הארץ בתחום המשחקים, ביקשה הדואראן דיימונד לשבת ולשחקכמה מהמשחקים הפופולריים כל כך בקרב הצעירים כיום. תגובתה, לפי התמונה המצורפת, הייתה כה אלימה שהיא דקרה את עצמה באכזריות עם המשחקים הפוגעניים.

זכויות יוצרים של התמונה Daily Mail.

(זו באמת התמונה שהם פרסמו -יש לנולא רופא את זה בכלל. וגם לא הטקסט הבא).

"רק סקירת המשחקים האלה גרמה לשיער שלי להזדקף. אף פעם לא נכנסתי למשחקי מחשב. אבל הבנים שלי כולם אוהבים אותם. אני צריך לשמור כל הזמן שהם לא ישתמשו בבורות שלי כדי לשחק משחקים שלא הייתי מרשה להם. בבית, אילו רק ידעתי את התוכן שלהם, כמה מהמשחקים היו כל כך חסרי שכל שהיה קשה לראות בהם השפעה הרסנית, אבל אחרים היו מחליאים בשימוש באלימות ובדימויים צמאי הדם שלהם. [sic]

אז, ובכן, תגובה מעורבת. אבל בסך הכל, אני חושב שבטוח לקהילת המשחקים לשחרר אנחת רווחה קולקטיבית, שהסקירה הזו של ביירון התמודדה עם הבעיות בצורה חכמה, עם עומק של מחקר, וללא רגשנות או סנסציוניות. הבא: איך הממשלה מיישמת את זה. יש גם גרסה של הדו"ח שנכתב לילדים (אתה יכול לדעת כי הדברים נמצאים בזוויות טובות),שנמצא כאן. הודע לנו מה דעתך על הדוח, ועל התוכן שבתוכו, למטה.