אחרי שביליתי שלוש שעות בהגשת מיסים בשבוע שעבר, לא הרגשתי מאוד פאנק. למרבה המזל, קוד ל-Ninja Robot Dinosaurבונקר פאנקס[אתר רשמי] הגיע לתיבת הדואר הנכנס שלי כדי לאפשר לי להדביק אותו ל-The Man, מהביטחון של המשרד הביתי שלי (שניתן לניכוי חלקית) שלי. תוך שניות יריתי על ז'קט ועניבה לובשים חייזרים שהגנו על רמות מלאות בתעמולה תאגידית כמו שלטי "צרוך" והחזרתי את כל האמון שעונת המס עלתה לי.
בונקר פאנקסהוא FPS רוץ ואקדח במסורת הקלאסית: הדמות שלך מסתובבת סביב רמות חד-קומתיות כמעט חסרות חיכוך, שוקעת פנימה ומחוץ לפתחים ואולמות תוך כדי חילוץ באש עם האדונים הארגוניים ששולטים עכשיו בעולם עם הלקי הרובוטים שלהם. אתה מתחיל עם דמות אחת בלבד ("פאנקיסט") ונשק, ואתה בוזז בונקרים ומעבדות של האויב כדי להשיג את המזומנים שאתה צריך כדי לשפר את הבסיס שלך.
ברגע שהדמות שלך מתה, אתה יכול ללכת לסוחר נשק ידידותי ולקנות עוד ציוד, פריטים ואפילו דמויות נוספות שיש להם את ההשפעה להעניק לך חיים נוספים בקמפיינים הבאים. בדרך זו, Bunker Punks הוא רוגלייק שבו אתה יכול לשמור חלק ממך שרכשת, אבל ההתקדמות שלך מתאפסת בכל פעם שאתה מפסיד את המשחק. עם זאת, הפעם, יש טיפות טובות יותר שמחכות לך בכל רמה, ומתקנים נוספים שתוכל לבנות בין משימות כדי להעניק בונוסים לצוות שלך.
בעוד שסגנון האמנות דל הפיקסלים והפטיש שלו הכין אותי לחוויה די גולמית ולא מלוטשת (פאנק, אפילו), הופתעתי עד כמה הכל נראה, נשמע והרגיש טוב בזמן ששיחקתי באנקר פאנקס. Bunker Punks הוא לא רק משחק יריות מינימליסטי חשוך. זה דווקא די מגניב, במיוחד הודות לפסקול מניע שמעודד בעדינות טקטיקות גרועות, ומשחק קול מהנה שיוצר דמויות בלתי נשכחות עם כמה שורות בלבד. במיוחד בלטה אשת הרובה קליאופטרה רקס, עם העוצמה הבלתי פוסקת שלה כשהיא תקפה רמה אחת אחרי השנייה עם רובה הסער ה"מלכותי" שלה.
Bunker Punks הוא משחק שבו קושי מתגנב אליך. בהתחלה נשפתי ברמות בלי להאט. האויבים המוקדמים מגיעים בשני טעמים: מל"טים מכונפים שיורים שתי יריות בכל פעם, ורובוטים קטנים של מחבלים מתאבדים שמתפוצצים לאחר עיכוב קצר אם הם מגיעים לקרבה. Bunker Punks זייפו אותי לחשוב שזה אחד מאותם יריות "להמשיך לטעון קדימה" שבהם המהירות והעזה יאפשרו לי להריץ טבעות סביב אויבי.
אלא שצפיפות האויבים עולה בהתמדה, וקשה יותר להתחמק מלהיקלע לאש צולבת קטלנית בכניסה לכל חדר חדש. פריסות מפלס הופכות קטלניות יותר בעדינות, עם הרבה פינות עיוורות וגומחות נסתרות שתפסו אותי בעקביות בבלי דעת.
הרובוטים הפשוטים והבלתי מזיקים של הרמה הראשונה התחילו להיות מסוכנים כשהם צמדו לדברים כמו כלבי תקיפה של רובוטים ומכונים לירי רקטות. בפעם הראשונה שפתחתי דלת והתמודדתי פנים אל פנים עם רובוט עצום ומפוקסל שהתחיל להוציא נתחים עצומים מבריאותי, הלב שלי החסיר פעימה כמו שדיבר כששד פינקי תפס אותי בשוגג בדום. בפעם הראשונה שאחד מהם רדף אותי לערימה של רובוטים שהרסו את עצמם, שהצמידו אותי למקום בזמן שספגתי נזק מהמל"טים המעופפים לפני שהרובוטים המתאבדים התפוצצו והרגו אותי... ידעתי שהגיע הזמן להעריך מחדש את הטקטיקה שלי.
קל להיסחף עם עצמך בבונקר פאנקס כי הכל מרגיש כל כך טוב ומדויק. זה מרגיש כמורְעִידַת אֲדָמָהתנועה וירי מועברים לעולם תלת מימד של וולפנשטיין. לא הייתי מודע לחלוטין לכמה נזק אני לוקח, או לכמה קשים יותר הרמות, עד שאיבדתי את הפאנק הראשון שלי והמשחק הסתיים.
אני פחות פרוע לגבי כל הצד של ה"בונקר" של הדברים. בין משימות, אתה יכול לבזבז כסף כדי לבנות דברים כמו מרפאה לשתלים עצביים שמחזירה לדמויות שלך קצת בריאות בכל פעם שהם הורגים מספר אויבים בו זמנית בשילוב, או מטווח רובים שמעניק בונוס לדמויות המשתמשות ברובים במשימות. זה בעצם, ויש לזה תופעת לוואי נוספת: ברגע שהשקעתי בסוג מסוים של נשק, זה הופך להיות הנשק שלי במשך רוב המשחק. בין אם בעיצוב ובין אם לא, הבונוסים של בסיס הבית מעודדים לשחק את אותן הדמויות באותה צורה שוב ושוב למשך קמפיין. פעם היה לי בונוס נזק של 75% לרובים, וחבורת ציוד שהעדיפה את השימוש בהם, אז אני והרובה שלי נהנינו מיחסים קרובים יותר מאשר פייל ושרלין ב-Full Metal Jacket.
מצד שני, הסתמכות על נשק אחד אכן הופכת את התחמושת למשאב משמעותי יותר במהלך המשימה. נגיעה שטנית אחת בבונקר פאנקס היא האופן שבו העולם עמוס במזומנים, טכנולוגיה, בריאות ותחמושת... אבל כולם קורצים מהקיום אם לא אוספים אותם תוך כמה שניות. בסופו של דבר, ניסיתי כל הזמן לשקול את הסיכון להיתקל בחדר לא מסוקר עבור חבילת בריאות מהבהבת, מה שיכול להציל את חיי אם אתקל בצרות נוספות לפני סוף הרמה, או לוותר עליה ולקחת מכשיר בטוח יותר. גִישָׁה. משחק בטוח היה בדרך כלל טוב לשימור משאבי בריאות, אבל לא ממש טוב לחידוש תחמושת עבור כלי הנשק הטובים ביותר שלי.
על פניו, Bunker Punks נראה כמו סוג המשחקים שאני מנסה להימנע ממנו. לא אכפת לי במיוחד מהמראה המפוקסל שהפך לקיצור אסתטי למשחקי אינדי. Roguelikes נעשים עד מוות, ואין לי סבלנות לרוב המשחקים Permadeath, Roguelike. לעזאזל, בדרך כלל אני אפילו מעדיף יורים מודרניים, עם התנועה השמנמנה יותר שלהם וערכי הפקה עמוקים לא-פאנקיים.
אני מזכיר זאת כי קל לזלזל ב- Bunker Punks. זה נראה כמו מאה משחקים אחרים. אבל זה כל כך מדויק ושקול לגבי כל אחד מהדברים שהוא מנסה לעשות שזה כבש אותי. מרגע לרגע, משחק הריצה והאקדח הזכיר לי למה ביליתי את ילדותי במשחקים כאלה, והגישה החצי-נוכלית להתקדמות ולפרמדה תמיד הותירה אותי מוכנה לצלול בחזרה פנימה לניסיון נוסף להרוס התאגידים.
Bunker Punks זמין ב-Steam במחיר של 10.99 ליש"ט / 14.99 דולר. ההתרשמות שלי מבוססת על build 1068754 ב-18 באפריל 2016.
