בשבוע שעבר, שני זוכי תחרות RPS ואני (זהו אלק, בהנחה שקול הכל של כוורת הפוסט הזה) יצאנו לשטוקהולם כדי לבקר ב-DICE ולראות/לשחקשדה הקרב 3. יש לךכבר קראוכמה מהמחשבות שלי על מה שראיתי, אבל מה עם הקוראים? ובכן, אחד מהם עשה לעצמו פציעה מגעיל ברגלו בבוקר הראשון ולא הצליח לראות את המשחק, וזה היה חבל מאוד. למרבה המזל השני,ג'ו אוקונור, נותר ללא פגע. חוץ מהעובדה שהמטוס שלו הביתה כמעט התפוצץ, בכל מקרה. האם תחרויות RPS מקוללות? אוּלַי. אוּלַי. בכל מקרה, הוא חי וקיים, אז הנה מה שהוא חשב על Battlefield 3: קח את זה, ג'ו.

התמזל מזלי לזכות בתחרות של Rock Paper Shotgun לבקר במשרדי DICE בשטוקהולם כדי לשחק גרסה מוקדמת של המשחק החדש שלהם Battlefield 3. בזמן ששם שיחקתי באחת ממשימות השיתוף וצפיתי במפיק המשחק, פטריק באך, משחק דרך חלק מהקמפיין לשחקן יחיד, משימה לילית הכוללת התקפה על טהראן. אלק כבר דיבר בדיוק על מה שראינו, ועל כמה מהדברים שבאך אמר, אבל זה מה שהרגשתי, כמי ששיחק משחקים מאז שהוא זוכר את עצמו, מאמסטרד ישנה וחבוטה ועד נינטנדו ומחשבים אישיים.

אחד הדברים הראשונים שפוגעים בך במשחק הזה הוא עד כמה הוא מרגיש בשרני וקרביים. כל מה שמסביבך, מהאור הלוהט של פיצוץ הפורח לרגע, דרך האבק ושבבי האבנים שנבעטו על ידי כדורים סוררים, ועד לחבטות העזות ונביחות הקרב החדות, הוא מתמזג יחד ליצירת אשליה מרשימה באמת של מעורבות פיזית. בקרב. הסרטונים ש-DICE ו-EA פרסמו מראים כמה זה נראה מדהים, אבל הם לא הסיפור המלא: הקפדה רבה על איך המשחק מרגיש בפועל, וזה מרגיש... נכון. זו מלחמה, בכל סיב הווייתה.

בדיון השולחן העגול שערך, באך אמר לנו שהוא רוצה שלקמפיין לשחקן יחיד תהיה תחושה דומה למשחק מרובה שחקנים, עם מספר גדול של AI שעובד בשיתוף פעולה עם השחקן. ובמידה רבה זה עובד: חבריך לצוות בינה מלאכותית נמצאים כל כך שם, בין אם הם עובדים איתך כדי לירות זיקוקים לשמיים, או נותנים לך רגל מעל קיר לתוך הקרב, שהאשליה שאתה עצם ההסתכלות מבעד לחלון על מלחמה אמיתית, עם גברים מדממים ומזיעים ומתים, מורגשת. זה באמת טריק נהדר, ואני חושב שאתה צריך לחוות אותו אם אתה מתכוון להבין אותו כראוי. חברות אחרות ניסו את זה בעבר, אבל אף אחת לא הבינה את זה כמו שצריך.

נראה שלבאך באמת אכפת מהתמונות שאנשים שומרים בראשם ברגע שהם הפסיקו לשחק. כמו של אלקכבר פורסם, באך לא רוצה שלאנשים תהיה אפשרות להרוג אזרחים במשחק, אפילו כ'נזק נלווה'. זו לא התדמית שהוא רוצה שתהיה לאנשים של המשחק. הייתי מודאג מכך שאולי זה אומר שבאטלפילד 3 יהיה, אם כן, גרסה מחוטאת של מלחמה, הפקה בסגנון הוליוודי מצנזורה עצמית, אבל אני חושב שמה שהוא אמר אחר כך הוא באמת נקודה טובה.

באך אמר: "משחקים הם המקום שבו הסרטים היו בשנות ה-30 או ה-40, כאשר זה הפך ממחזה טכני ל'היי, חכה רגע אנחנו באמת יכולים להשתמש בזה כדי לספר משהו, להיות פוליטי' ודברים כאלה. אני חושב שאנחנו על סף לראות דברים כאלה". Battlefield 3 לא מנסה להיות אפוקליפסה עכשיו, על זוועות המלחמה על האוכלוסייה האזרחית, אבל שוב הוא לא מנסה להיות. תסתכל על "לא רוסי" כדוגמה קלאסית לאיך לא לדבר על סוג כזה של אכזריות במשחקים: למרות שזה היה חלק זעיר מ-Modern Warfare 2, התמונה שאנשים לוקחים כל כך הרבה מכל המשחק הזה היא הרצח חסר התכלית של אזרחים לא חמושים. הרבה יותר טוב שהדברים שאנשים זוכרים ב-Battlefield 3 יהיו הדברים שבאך והצוות שלו מתעניינים בהם: או רגעי תסריט של מדהימים, או פעילויות מתעוררות שיכולות לנצל את הטכנולוגיה שהם פיתחו.

הדוגמה הטובה ביותר שראיתי לכך הייתה כשבאך שיחק את המשחק לשחקן יחיד. כשהצטרף להסתערות במורד גבעה נשלח חבר לצוות בינה מלאכותית לטוס בסיבוב מרגמה. כשבאך רץ על פניו, ראייתו צלפה לרגע אל החייל, מנסה נואשות להרים את עצמו על רגליו, פצוע ברור. האנימציה היפה שהם פיתחו פירושה שהרגע הבלתי נשכח הזה עשה יותר ליצירת האווירה של אנשים אמיתיים המעורבים בקרב ובמלחמה מאשר תריסר רגעים תסריטאים. עם זאת, זה הפך את זה לצורם עוד יותר כמה דקות לאחר מכן, כאשר רגע תסריטאי הוביל את השחקן לגלישה בהילוך איטי לאחור מפתח פרוץ, כשהוא מניע וירה ברובה הציד כשנפל. למשחק שמנסה מאוד למשוך אותך פנימה, כמעט נדחפתי ישר החוצה. אבל זה היה רק ​​רגע, ובשאר הזמן תחושת המציאות והיותך חלק ממלחמה אמיתית נשמרה היטב.

אם בסקאלה של יצירת סרטים מדובר בתפיסה הוליוודית מלאת חזות של מלחמה, אז זו מבט יפה, סוחף ומשכנע של מלחמה. כשלא נאמר לו שום דבר על העלילה (באך היה צר שפתיים מתסכל) אי אפשר לומר אם זה הולך להיות חזק בחזית הזו, אבל מי יודע, זה עדיין יכול להפוך לחקירה האמיתית הראשונה של המשחקים לתוך המציאות והמוסר של מלחמה. לקוביות יש צורה עם יצירת דמויות מעניינות: הדיאלוג בתוךחברה רעה 2זה מספיק טוב שהיו כמה מקרים שבהם עצרתי בדרך למטרה כדי להקשיב לקללות בין הדמויות, ושיחה עם החבר'ה האחרים בטיול העלתה שאני לא היחיד.

זה, כמובן, לא ישנה לגדודים של אנשים שיקנו את Battlefield 3 רק בשביל הקרבות של 64 איש שהמחשב לבדו הולך לקבל. לא קיבלנו את האופציה לנסות את זה, אבל אם ניתן להעביר את האמינות של משחקי השחקן היחיד והקו-אופ, אז זו צריכה להיות חוויה מטורפת.

אז מה לקחתי מהטיול? למרות הזיכרונות של הרבה יותר מדי אנשים יפים ממה שהוגן עבור מדינה אחת, אני זוכר שמתתי הכי הרבה. הרגע שבו איבדתי את עקבותי אחר שותפי לשיתוף פעולה בתגרה, הקדמתי קצת יותר מדי את קו השריון הכבד, ונקלעתי לאש צולבת של כדורי צלפים ו-RPG. או שבריר שנייה של שחצנות שנתנה לאויב נסתר להתנפל עליי עם הסכין שלו, דוחף אותו לתוך צווארי בחבטה רועדת מסך ונשיפה סופית של נשימה. אלו הדברים שחוזרים. מה אם הייתי עושה את זה אחרת, בוחרת באקדח הזה במקום, מתקשרת עם בן זוגי קצת יותר טוב. יותר מכל, מה שחוזר זה לרצות לקפוץ ישר פנימה, לא לתת למישהו אחר לנסות. אני רוצה לחזור למלחמה.