אני לא מתכווןשְׁטוּיוֹתשְׁטוּיוֹת. אני מתכוון "סתם מספיק בעידן שלHalf-Life 2" יורים. שטויות אקשן לא משוחזרות, אולי עם סוג של גימיק, בהחלט עם כלי נשק גדולים מדי, עלילה שאף פעם לא אכפת לך ממנה, המון המון המון המון המון המון המון גברים לירות.

כבר כתבתי בעבר עלהחשיבות של משחק הפעולה 7/10, אבל Crap Noughties FPSes הוא קומקום שונה בתכלית של דגים. זה משהו שאתה משחק כשאתה יודע שאתה יכול לשחק משהו אחר הרבה יותר טוב, כי כל מה שאתה באמת רוצה לעשות זה לירות בכמה אנשים משוריינים בפרצוף, לאסוף תחמושת ולרוץ ברחבי המקום.

משהו שהוא במודע בעל תחזוקה נמוכה, מבחינת משחק. לעומת זאת, משחקי פעולה רבים של 7/10 דורשים למידה וחידוד מיומנויות מסוימות, בעוד שה-Crap Noughties FPS עשוי להתעמק באופן ספורדי בגימיק, אך עוסק תמיד במסורת עתיקת היומין של רשת+פנים.

אני מדברייחוד. אני מדבר על Timeshift. אני מדבר, בתור ג'וןפחות בחיבההעלה אתמול, טרף. אני מדברשיחה של חוארז. אני מדבר על ה-Undiing של קלייב בארקר. אני מדבר XIII. אני מדבר על משהו של וולפנשטיין שאני אפילו לא זוכר את כותרת המשנה שלו. אני מדבר על משחקים שאני לא זוכרכֹּלשל השם של.

בבקשה אל תתנו לי להיות מובן לא נכון - אני לא רוצה לשחק אף אחד מאלה שוב. מדובר בפינוקים רדודים וחד-פעמיים, שלא יכלו לעמוד בפני הבדיקה הסביבתית של משחק שני. מה שאני רוצה זה עוד משחקים כאלה. יותר יורים מ-B-list אמיתיים, במקום, כפי שאנו נוטים לקבל כעת מ-Call Of Duty ו-Battlefields, יורים מ-B-list בבגדי יריות A-list.

זה בלתי אפשרי, לא? סוג התקציב שצוות יורה 2017 הוא הרבה מעבר למה ש-Crap Shooter יכול אי פעם לתופף. במקום זאת, זה נוטה ללכת בדרך אחרת - שהכמות העצומה של הבזק ומבריק וחבטות החזה סביב המהדורות העיקריות הממוצעות של כל שנה לרוב גוררות אותן הרבה מתחת ל-Crap ואל Odious. כל יורה חדש חייב להיות להיט ענק, וזה אומר צוותים ענקיים והייפ ענק ואף אחד מרשת הביטחון של להיות פשוט בסדר ולהרוויח קצת מזומנים.

אולי האפשרויות ההולכות וגוברות ש-Unreal ו-Unity מציעות לאולפנים קטנים פירושה ש-Crap Shooter עדיין יכול לקום מחדש, אבל בינתיים לפחות, זה הולך בגדול או ללכת הביתה. אין מקום ל-Crap Shooter.Duke Nukem Forever, התגלמות השְׁטוּיוֹתיורה חרא, היה גם נקודת המוות שלו.

החריג האחרון לכך הואטיטאןפול 2. במובנים רבים זה היה טוב מכדי להיות Crap Shooter, אבל כל כך הרבה מאותם ערכים היו שם - אקשן גדול, תפאורות מטופשות, היגיון פנימי שלא עמד בשום בחינה, סיפור ואפיון עמוקים בשלוליות אך לא פוגעים, ובאופן כללי משהו שנמוג מהזיכרון ברגע שזה נגמר אבל הוא פיצוץ בזמן שזה קורה.

רוח של כיף יותר מרוח של חשיבות עצמית (למרות שבמקרה הזה גם האחרון היה שם). לא להעמיד פנים שזה משהו יותר ממה שהוא, לפחות לא יותר מדי. אבל, מרחוק, נראה שזו הייתה טעות יקרה עבור יוצריה, אם כי ככל הנראה האשמה היא בעיקר בשיווק. זה לא יעזור לסיבה של ה-Crap Shooter.

עם זאת, אבדון - זה עשוי ליצור כמה תקדימים לעיסה של ימינו האחרונים. זה משחק מדהים שמתנגש במשחק כזה (מבחינת סיפור, איפיון ואפילו אסתטי במידה מסוימת), מה שאומר שיש לו רגל במחנות של היורה המחליא יקר 2016/7 וגם ה-Crap Noughties Shooter. בבקשה, שיהיו עוד כאלה.

מאמר זה פורסם במקור כחלק מ-תוכנית התמיכה של RPS.