האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

ובכן, זו העונה וכל זה. מה גם ש-XCOM 2 מחמם יתר על המידה כמה מיליוני כרטיסים גרפיים ברחבי העולם, נראה שזה זמן מצוין לחשוב אחורה על הניסיון המקורי של Firaxis לאתחל מחדש את האסטרטגיה הקלאסית של Julian Gollop+הכל למשחק לדור חדש. (ולדור ישן. בעיקר דור ישן, אולי).

יש סיכוי אמיתי ששיחקתי XCOM יותר מכל משחק מלבדרְעִידַת אֲדָמָהIII,World of Warcraftועיר הגיבורים. נכון, חלק מזה הוא סיכוי ותזמון: תצוגה מקדימה, ביקורות וחבילות הרחבה, ואז לעשות הכל שוב באייפד במהלך חופשת האבהות (תינוק ביד אחת, חייהם של תריסר חיילים מעמידים פנים ביד השנייה), אבל חלק מ כלומרכי רציתי.

מַדוּעַ? זו שאלה ששאלתי את עצמי לעתים קרובות - כולל במהלך מבול האחרון של לילות ארוכים עם XCOM 2 - ומעולם לא הייתי בטוח לגמרי בתשובה. האם זה הוק של סקינר של כל מחוללי המספרים האקראיים האלה, ושל הטיפוס במעלה עץ טכנולוגיה שממשיך לזרוק עליי פרסים? אני לא חושב שאפשר להתעלם מזה, ובאופן דומה גם לא המודעות לכך ש-XCOM בעצם עושה לולאה של אותה חוויה כפייתית שוב ושוב. אני חושב שזה ההבדל המשמעותי ביותר בינו לבין X-COM הישן, באמת: המקור תמיד הרגיש כמו גיחה מפחידה אל הלא נודע, בעוד ש-XCOM הוא יותר קופסת פאזל. יש לי את החלקים האלה, איפה אני שם את כולם ובאיזה סדר?

זה גורם לי קצת לאי נוחות, למען האמת. אני יכול לחוש את המכוון של העיצוב, עובד קשה כדי להשאיר אותי במשימה אחת נוספת, צובר את השעות האלה, רעב לעוד צעצועים וכוחות. אני דואג, לפעמים, ש-XCOM הוא הדיאבלו של האדם החושב. שזה חלול.

מה שמציל אותי מהמחשבות האלה היא ההבנה שבעוד תחילתה של כמעט כל משימה גורמת לי לגלגל את עיניי על ההפרעה לכל מה שחקרתי או בניתי, ברגע שאני שם על הקרקע ונלחם במאבק הטוב אני לא לחשוב על כל דבר אחר. כל משימה, כל פעם, מרגישה ביקורתית, מרגישה חיים או מוות, מרגישה שהיא מאתגרת אותי. (לפחות עד המשחק המאוחר מאוד, עד אז אני בעצם מעמיד את ליגת הצדק הבינלאומית).

זו הסיבה שהמשכתי לחזור לבאר XCOM. לא משנה מה הוא עושה טוב, לא משנה הדרכים שבהן הוא לא ממש מכבד את המורשת שלו, הוא עושה מתח כל כך, כל כך טוב. מה עלי לעשות? מה אני יכול לעשות? האם יש דרך לצאת מזה?

תמיד יש, אתה יודע.

ואני חושב שתמיד ארגיש אוהד כלפי XCOM 1 מאשר ל-2, כי למרות השיפורים ו/או השינויים הרבים של האחרון זה עדיין "רק" איטרציה של מה שהיה קודם. זה הביא למשהו שגרם לי לחזור מבלי לשנוא את עצמי בסופו של דבר בגלל זה (הסיבה שבסופו של דבר מתרחק מכל MMO שביליתי איתו זמן רציני). זה משהו שאני תמיד רוצה ממנו יותר בלי להרגיש שזה לא בריא. ולעזאזל, אני אפילו לא חושב על זה בתור "X-COM". הם בני לוויה אמיתיים. המקף הזה אומר משהו.