אכלתי את ארוחת הבוקר ביום חמישי האחרון כשקיבלתי הודעה מג'ים. אז יצאתי מהמים והנחתי את הוויטוס שלי. כשקראתי את ההודעה שמצפצפת בג'ינס שלי, מצאתי שהיא פשוט כתובה: "The Baconing: Review?" השבתי בנאום קבלה ארוך, והצבעתי על רבות מהתכונות היותר טובות של ג'ים.

אתה יודע מה עוד אתה צריך לנסות?הבייקון.(באמת, אני מלך הסגה. אתה רואה איך הגעתי מלהיות רטוב ועירום להיות מול מחשב, למצמץ מכל ה-DeathSpank היפה? וזה יפה מאוד. גזרות קרטון צבעוניות של עצים וכלבים ובתים מתנהגים כאביזרים ברורים של סט סרטים בסביבת התלת-ממד. בינתיים, גזרות רקע מצטיידות בצללית, אנימציות הספרים הקופצות שלהם מתגלגלות ללא הרף, וכל כולו. העולם מתגלגל אל מחוץ לאופק, תראה את זה, זה מקסים, מי השאיר את הסוגריים האלה פתוחים.

זוכרים כשהייתם קטנים ושמתם את שתי האצבעות על הגלובוס בכיתה לגיאוגרפיה? ואז התחלת להעביר את ידך לאורך ציר, לסובב את הגלובוס תוך כדי תנועה, כאילו ידך הייתה גבר ענק, בעל מבנה פגום, רוקע מסביב לעולם? רקע, רקע, רקע. להתראות, בודפשט. רקע, רקע, רקע. להתראות, הוואי. כֵּן? ככה זה מרגיש ללכת אל האופק ב-The Baconing. ובכן, שום דבר לעולם לא ירגיש כל כך כיף שוב. יותר נכון, ככה זה נראה כמו ללכת אל האופק ב-The Baconing. אני מקווה שזה הגיוני.

יש להודות, החביב החזותי הזה לא יהיה חדש למטרידי DeathSpank. גם לא הרבה יותר. במונחים של התרוצצות ופתיחת דברים עם גרסאות של מקל גדול, לא הרבה נראה שונה. אתה עדיין מוצא שהנשקים הם מטווחים, תגרה או תגרה יסודית ורבים הם חזרות על כלי נשק שכבר אספת, מה ששואב קצת מגוון מהביזה אבל לא בשום דרך שאי אפשר להתנער ממנה. אם כבר, שווה לבדוק את תיאורי הפריטים עצמם. כלי נשק צצים עם שמות מוזרים. תרגיל הצדק. The Extra Undeathly Blade. ההלגדון. בשלב מסוים אתה מוצא נשק תגרה בקזינו של שדון מאפיונר בשם A Perfectly Legal Bat. בתיאור נכתב: "אין שום דבר רע בלשאת עטלף. יש?"
ועדיין, גם לא הרבה יותר השתנה. אתה עדיין מכה רעים עם מקלות ואתה עדיין אוסף את כל השלל ועדיין אתה מקבל מקלות גדולים יותר ואתה עדיין גובה מד צדק כדי לשחרר התקפות חזקות יותר. אתה עדיין מסמן את "הצטייד אוטומטית בשריון הטוב ביותר" בתפריט הציוד כי אתה נוב-ברנקל עצלן שפשוט לא רוצה לעשות חשבון נפש ביום החופשי שלו, לא כמו אחד הגונחנים האלה שגונחים וגונחים על משחקים ש'מוטטים בימים אלה' - "מהההההההההההה, אני לא אוהב כיף. מההההההההההה, אני רוצה ללחוץ על דברים נוספים. מההההההההההה, ברנדן, תפסיק לשנות את ההגדרות במשחק שלי. MEHHH MEHH MEHH."

טוב, תירגע. למעשה, ההגדרה היחידה ששיניתי הייתה הקושי, שבמדיום מציע אתגר חזק בתגובה לכמה תלונות על כך שמשחקים קודמים קצת קלים מדי. הורדתי את הקושי כמה פעמים לא בגלל שזה היה מתסכל מדי, אלא בגלל שאני מטומטם בדברים ונבהל כשאני מתמודד עם רפש שחור. לא סובל את החבר'ה האלה. תזכיר לי את הפריצות של גינס.

שאר האויבים בסדר גמור. יש לך את לוחמי האי השבטים שלך, הלגיונות המתים שלך, השדים שלך, השדונים שלך, האריות, החיות, הדרקונים שלך - כולם מונפשים היטב ומקסימים ומפורטים אבל אף אחד מהם לא נושא את אותו קסם מתמשך כמו דמויות שפותחו או קערות דגים לא מזיקות עם רגליים מכניות שמסתובבות בחופים שנמלטים בצרחות באימה משוועת כשאתם מתקרבים אליהם.

ווההההההההההההההההההההההההההההה < זה הצליל שהם משמיעים.
בסך הכל נראה שאין שום דבר נבדל מ"הצפות" הקודמים בדרך של הנפת-חרבות-בכתמים. לא שהטבע הבלתי נרתע של DeathSpank Is In This Game: The Baconing הוא בהכרח דבר רע. לולאת זחילת הצינוק עדיין מושכת כמו בכל שרצים דיאבלוניים אחרים. וכמו [ג'ים]צוין בעבר, זו האישיות של DeathSpank עצמו שנושא אותך הלאה, אפילו מעבר לנקודה שבה אחרת אולי היית קצת משועמם. כל זאת למרות העובדה שרון 'המצאתי את הצחוק, כלבה' גילברט עזב את Hothead Games לפני הפיתוח כדי לשוטט לדאבל פיין כדי לבלות עם חברו הטוב טים 'Well I Made'גרים פנדנגואז, כאילו, Whatevs' Schafer.

הרבה מהפנייה הזו היא הודות לסגנון ההומור המיוחד של DeathSpank. זהו ציור פסטל של אגדה של ילד כתמתם באגודל מעוות של קריקטוריסט עיתון מסומם. אני לא מדבר כאן רק על הסגנון הוויזואלי. אני מתכוון לסגנון של המצחיקים. זה מזכיר את עידן הפלטינה ההוא של סרטים מצוירים לילדים - סוף שנות ה-90 עד אמצע שנות ה-2000.

מה זה? שנות ה-80!? אֲדוֹנִי. אל תדבר איתי על שנות השמונים. לעזאזל שנות ה-80, בנאדם. דפוק כל קריקטורה חסרת נשמה שנוצרה אי פעם מתוך כוונה בודדת למכור צעצועים שיכולים להפוך לצעצועים אחרים. עידן הפלטינה של הסרטים המצוירים של ילדים מקורו בג'וני בראבו של Cartoon Network ו-The Powerpuff Girls. זה מגיע לשיא עם Invader Zim ו- Fairly Odd Parents. אתה יודע שזה נכון. חפש את לבך - או שאין לך לב? זה השיא הנוצץ הזה של עידן המצוירים המודרני שממנו לוקח The Baconing את ההומור שלו. הומור ספוג פרודיה על Super Men וניתק לייבוש על קו הבגדים שלסְתִירָה. כלומר, יש בו בדיחות גם על ווילי, כמו, אבל... כן.

הבעיה היחידה שיש לחלק מההומור היא שהוא מתרחק מדי פעם לתחום האקראי. וזו מילה שעד עכשיו זוכה להרבה גיחוך ועיניים מגולגלות. אולי נסלח. לא אכפת לי אם משהו אקראי (אתה לא זוכר את התקופות הטובות? כשאקראיות הייתה ידועה פעם כ"הפתעה" או "הבלתי צפוי" או "האבסורד") אבל אני יודע שהרבה אנשים לא יכולים לסבול זֶה. הם יכולים לסבול את זה פחות ממה שאני יכול לסבול את DREADFUL 1980s SCHLOCK.

DeathSpank ושות'. יכול להיות שטותי לפעמים בצורה כזו, אבל הדמויות הקומיות בדרך כלל מפצות על כך בתיאור שלהן כסרטים מצוירים שהשתבשו באמת. מדובר בדמויות משעשעות באמת, רחוקות מהלא-תיאורים שהן מפגינות לעתים קרובות כל כך. מ"ראש העיר" - מיזוג ממומש גרפי של ריצ'רד ניקסון ופיטר מנדלסון - ועד מוטו - קמע פארק שעשועים מתאבד חלק מיקי מאוס וחלקג'ון ואסקז'בעלים'פילר באני'. אני אוהב אותם. אני חושב שהם טובים. ואני באמת עצוב שהמרובה משתתפים מוגבל לשיתוף פעולה מקומי (למה זה כך?) עם שחקן אחד המשתמש ב-Xbox gamepad. ראשית, כי לא היו לי חברים בחיים האמיתיים לשחק איתם. שנית, כי אז לא יכולתי לשחק בתור בוב משיווק, כריש ההאמרהד מונע הרווח.

הנה מה שאני מסיק: The Baconing שווה הצצה, גם אם מעולם לא נתת לספאנקי הזדמנות בעבר. בתור זוחל צינוק זה נשמע מכני. בתור ממיין מלאי, זה מאוד מספק. והכי חשוב, כסיפור הכל קצת כיף קליל. כמו לאכול את ה-Wheetos של בן הבית שלך במקלחת. אתה יודע - זה טעים, זה ממלא. זה נהיה פחות מצחיק בסיבוב השני והתשיעי, בטח, אבל היי, זה חוק התשואות הפוחתות. או משהו. אני לא יודע, אני לא פאקינגכלכלן צחוק. כל מה שאני יודע זה ש-The Baconing הוא די טוב וכדאי לנסות אותו.