ווט אני חושב: ג'יימס בונד - אבן דם

בשבוע שעבר יצא היציאה הגדולה של קומנדר בונד לשנת 2010,ג'יימס בונד: אבן דם. לאחר שסיימתי אותו, אני מוכן לנסות את הבלתי אפשרי: לכתוב ביקורת בונד שבשום פנים ואופן לא פוגעת באף אחד מהכותרים של אף אחד מהסרטים, וגם לא מנסה להכשיל בהתייחסות כלשהי למשהו שמטלטל ו/או מתרגש. (למרות שעכשיו חשבתי על בדיחה בשביל זה! אה, בסדר, אולי זה יכילאֶחָד.) הנה מה אני חושב.

זה מנחם ללמוד שלמרות הצורה המתנודדת שלי אני עדיין מסוגל לרוץ רחוק יותר ומהר יותר מג'יימס בונד. הייתם מתארים לעצמכם שהמרגל הסופר מלוטש, במיוחד בהתגלמותו של דניאל קרייג, יוכל לשמור על הקצב קצת יותר משלוש שניות בערך. אולי הוא שחוק מכל הסקס הזה. זה יכול להסביר את היתרון שלי עליו.

מה היית עושה אם הייתה לך גישה לרישיון ג'יימס בונד? אם ניתנה לך הזדמנות ליצור כניסה ללקסיקון של פלמינג? אני אגיד לך מה הייתי עושה: הייתי בוחן את האמצעים שבהם בונד מתחדש, על ידי כך שדמותו של קרייג תחזור אחורה בזמן ותפגוש את מור, קונרי ולזנבי. אבל לא טימותי דלטון, בגלל כמה נורא הוא היה בדוקטור הו. הם יצטרכו לחבור כדי להילחם, אני לא יודע, בתמנון חלל. זה יהיהמדהים. וזה יהיה יותר קוהרנטי מהשטויות ב-Blood Stone.

אף פעם לא הייתי הכי טוב במעקב אחר סרטי בונד. אני בדרך כלל צריך להיות איתי מישהו כדי שאוכל לשאול, "האם היא זאת מלפני, עם התכשיטים?" והם יכולים להיאנח, "כן". ואז אני יכול להשיב, "אז איך זה שהיא לא אוהבת אותו עכשיו?" והם יכולים לזרוק אותי. אבל אפילו מהעמדה הנכה שלי, אני די בטוח שמדובר בהרבה שטויות מפורקות שחוברות יחדיו על ידי ניסיון לעצור כמה כלי נשק ביולוגיים. או שאולי לא עקבתי.

בונד קופץ ממדינה למדינה, מתחבא מאחורי הארגזים המפוזרים בצורה מוזרה, יורה בגברים בפנים. בין לבין הוא לפעמים נוהג. עד שהוא מתמוטט עד לסיומו, בסיום הכי פתאומי, נורא שראיתי. נראה שהמשחק כולו נוצר על ידי הצהרת המשימה: "אה, זה יסתדר."

הקרס הגדול כאן הוא שיש חלק מהקאסט האמיתי של הסרטים על הסיפון, כולל דניאל קרייג, ובאופן יוצא דופן, עוד משחק בונד בכיכובה של ג'ודי דנץ'. במה שבטח תהיה הבחירה השנייה הכי מוזרה שלה בקריירה (כישׁוּם דָבָראי פעם תנצח אותה כשהסכימה להופיע בסרט Chronicles Of Riddick) נראה שהיא אוהבת לתרום את השירה שלה לכל מזומן בונד. מצטרפת לקאסט נערת בונד שלא הייתה, ג'וס סטון, שמשחקת - ובכן, באמת הדמות האחרת היחידה בו. וכולם מבצעים סיפור שנזקף לזכותו של ברוס פיירשטיין, שהשתתף בכתיבת התסריט של GoldenEye, Tomorrow Never Dies ו-The World Is Not Enough. זה כאילו הם לקחו את זה ברצינות.

אבל התוצאה נופלת בצורה כה מסיבית מהקרדיטים שלה, שאתה תוהה אם זו הייתה התחייבות חוזית ולא אהבתם של שחקנים לתסריט. מה שיש לך הוא סרט כיסוי גנרי להדהים, שנפגע ללא הרף על ידי קטעים שאין להם אפילו את החסד הטוב להיות נורא מצחיק. הם פשוט משעממים.

יש משהו בטרוריסטים בינלאומיים, בנשק כימי, ושום דבר בכלל ביהלומים הטיטולריים (שכובשים גם את כותרות הפתיחה). (ניקול האנטר של סטון היא מעצבת תכשיטים - זה באמת נראה כך.) זה אומר לנסוע מאתונה לאיסטנבול, מונקו לסיביר ובנגקוק לבורמה. ובכל המקומות התפקיד שלך הוא ללכת בשביל המסומן בטלפון הנייד הקסום שלך, תוך ירי בגנבה באויבים עד שהמשחק מאלץ אותך לירות באויבים בצורה לא חשאית. למרבה האכזבה, נראה שלמשחק יש הרבה יותר מדי במשותף עם The Club של Bizzare, למעט ללא המטרה להשיג ניקוד גבוה עם היריות הקלות מדי שלו חסרות מוח.

וזה בסדר בזה. זה אף פעם לא קשה, אבל כשמדלגים מכסה לכיסוי, בוחרים את האויבים המטומטמים (יש להם די נטייה להיכנס לפאניקה עם הגעתך ולפוצץ את עצמם ברימונים) עם צילום ראש אחר צילום ראש, זה יכול להרגיש חלקלק. ולמען ההגינות, זה רוב המשחק. זה אף פעם לא יותר מהממוצע, אבל זה מצליח להישאר בממוצע בחלק הארי של הזמן.

מה שמיוחד יותר הם האורכים אליהם הוא הולך להיות ממוצע. הפקדים כל כך דלילים כדי לוודא שאתה מרגיש מנותק כשאתה עושה כל דבר מלבד ירי. אין כריעה, אין אפילו כפתור קפיצה. במקום זאת יש לך אוסף גנרי אחד שמשנה את מטרתו בהתאם למצב. אם המשחק רוצה שתקפוץ פער, בפער הזה אומרים לך ללחוץ על E. אם הוא רוצה שתתפוס צינור אופקי, אז נאמר לך ללחוץ על E. אם הוא רוצה שתטפס על קיר, אתה אומרים ללחוץ על E. אף פעם אין ברירה, שום ניסוי. יש כיוון אחד ללכת אליו, וכפתור אחד לעשות את זה איתו.

יש גם חוסר טיפול מוזר. לכל מקום שאתה הולך בעולם, השלטים כולם באנגלית. באתונה יש שלטי עבודה בריטיים בכבישים, בסין יש שלטים בריטיים "חלקלק כאשר רטוב" מתקפלים צהובים. כל החנויות והפרסומות והמסלולים הם באנגלית בכל מדינה. זה הדבר הכי מוזר.

ללא ספק ההיבט המוצלח ביותר של המשחק הוא שחזור הצוואר של ג'ודי דנץ'. ברצינות - זה די מדויק בצורה יוצאת דופן. אתה יכול כמעט לצפות ב-As Time Goes By. אבל שם מסתיימת ההצלחה, עם פרצופים שנראים כמו לוק-לייקים מביך, למעט בונד שנראה בדיוק באמצע הדרך בין דניאל קרייג לווין רוני. נראה שלא היה אפילו ניסיון לסנכרון שפתיים, עם דמויות שמנקרות את הפה שלהן למעלה ולמטה כמו דג של דובר גחון, והבימוי דינמי כמו אופרת סבון.

אבל זה בטוח אוהב להתפוצץ. הו ילד כן. במקום לכלול אקשן מרגש עבורך, במקום זאת, הנוף סביבך זוכה ליהנות הכי טוב. נראה כי ערים שלמות נהרסות במרדפי המכוניות ובקטעי החיתוך, הפירוטכניקה המגוחכת משעשעת לצפייה, אך מסיחה מאוד את הדעת לנהוג בהן.

נהיגה באמת הייתה צריכה להיות הכוח למשחק של צוות Project Gotham, Bizarre Creations, אבל זה חסר סיכוי לחלוטין. תמיד מוטלת עליך המשימה "לתפוס" מכונית שאתה רודף אחריו, מה שאי אפשר לעשות עד שהגעת לאזור שבו הם מתחילים לנסוע כמו כל אדם בודד שנוהג אי פעם מולי ב-A4. לפני כן אתה רק עוקב אחריהם, מנסה לנחש באופן נפשי לאיזה כיוון הכביש הולך להתעקל הבא במהירות מסחררת שלך, ואיזו כיוון עומד להסתיים בנהר. זה ניסוי וטעייה.

יציאת המחשב היא שטחית. ברור שהפקדים הדלים להחריד הם הנגאובר של בקר (אבל למרות זאת, לשחקני הקונסולה חייבים להיות הרבה אצבעות פנויות), ובאותה מידה מתסכל הקטעים הם ברזולוציה נמוכה בהרבה מהמשחק עצמו. ואלה מגיעים בכל פעם שבונד עומד לעשות משהו מעניין. כשהמשחק רוצה שתבזבז כמויות עצומות של זמן בשיטוט מייגע לאורך המסדרונות בזמן שבונד משוחח בטלפון שלו, אתה לגמרי בשליטה. כשהוא קופץ מגג או מתחמק ממסוק, המשחק ידאג לזה בשבילך. ואתה תראה אותם באיכות מגעילה ומחורבנת, דמויות בובות הכפפות MAH MAH MAH עוטפות את דרכן בתסריט משעמם, כשאתה מתופף באצבעותיך. למרות שאתן להם את זה: אתה יכול להשהות אותם. כל משחק אחר, העתק את זה!

ואז, אחרי כחמש שעות, זה מפסיק. מבחינה טכנית אני מניח שהרגת את הרע הראשי וכן הלאה, אבל מבחינת כל הבנה של המבנה הנרטיבי (כולל איך כל סרטי בונד עובדים) זה מסתיים במקום שבו צריך להיות לו מרווח. יש גילוי גדול, טוויסט בעלילה, שיחה מושתקת עם M, ואז, במקום שהמשחק סוף סוף יוצא לדרך, הוא אומר לך "ג'יימס בונד יחזור" ומתחיל לשחק ברשימת הקרדיט הארוכה ביותר שראיתי בחיי.

אני מבין שזה קצת כמו ההסתכלות הקלאסית של וודי אלן, אבל זה באמת מוסיף עלבון לבינוני באופן פוגעני להיעצר כל כך בפתאומיות.

בשנה שבה MGM מוכרת אטבי נייר ופתקי פוסט-איט במכירת תא מטען לרכב, זה היציאה העיקרית של בונד, וזה מאכזב. כשהטוב ביותר שיש לה להציע הוא לבחור צילומי ראש בגלריות צילום סטטיות, זה בקושי עומד בזיכיון.

אה, והבדיחה הזו: המשחק כל כך משעמם שגם אם יזדעזע לא תתרגש מהתרדמתך! תודה רבה לך.