זה לקחאלן ווייקגיל כדי למצוא את דרכו למחשב האישי אבל ההרפתקה השנייה שלו הגיעה כמעט מיד לאחר יציאת ה-XBLA שלה. בקצב הזה, סרט ההמשך המתוכנן המלא יגיע ב-2007, הרבה לפני שיעלה על ה-Microbox 7.20. אבל אם American Nightmare הוא לא סרט המשך, מה כן? ספין-אוף מכוון אקשן בארקייד? סיפור קצר ניסיוני? חלום על חום? צפו לספוילרים למשחק הראשון כפי שאני אומר לכם מה אני חושב.

תזכור איךאלן ווייקהיה על אדם ביער רדוף? Alan Wake American Nightmare הוא משחק בו השמעת תקליטור Kasabian במקום מסוים גורם ללוויין ליפול מהשמיים ולהרוס באר נפט.

כשאני קוראתפסק דינו של אלק לגבי חופשתו של אלן בברייט פולסהבנתי שהסכמתי עם כל מה שהוא אמר ובמקביל חשבתי שנהניתי מהמשחק הרבה יותר ממה שהוא נראה. אולי הסובלנות שלי לרצפי פעולה שחוזרים על עצמם גבוהה יותר, או אולי זה משחק שהופך לפחות מטלה בזיכרון. למרות שאני מתעב להגן על הלחות הלחים בסופו של דבר של עלילה, שמעולם לא נראתה די מוזרה לטעמי, למרות מימדים חלופיים, מציאות מחודשת ודופלג'רים מרושעים, מצאתי את עצמי עושה בדיוק את זה בהזדמנויות רבות.

אבל זה אמור להיות קצת מטומטם, אני מוצא את עצמי אומר,זה קוקטייל של מוסכמות סיפורי אימה עם ברק מודע לעצמו.וכמובן שהוא אמור להיות קצת זין, אני נופף בזרועותיי כשאני קורא,הוא סיפור הצלחה מופרך שיודע עמוק בפנים שדפי כתבי היד האלה, בדיוק כמו היצירות שהפכו אותו למפורסם, הם קצת חרא..

דפי כתב היד עדיין קצת מטומטמים ואלן עדיין דופק על היותו סופר, אבל הפעם הוא מקבל שהוא לא יותר מפנס ואקדח. עכשיו ברור יותר שהדבר האחרון שצריך לשפוט את אלן הוא הכתיבה שלו. למרות שיש כמה שטויות מטומטמות על שכתוב אירועים כדי לשנות את התוצאה שלהם, כמו כל דבר אחר שאלן עושה, ביצוע פעולות מטאפיזיות כאלה מסתכם בשריפת צללים מאנשי מפלצת עם פנס ואז לירות בהם באקדח. אולי תצטרך ללחוץ על כפתור לאחר מכן או לשים סוללה במיכל סוללה. מה שבוודאי לא תצטרך לעשות זהלִכתוֹבדָבָר.

אלן ווייק הוא לא סופר ואלן ווייק הוא לא משחק על סופר. זה משחק על אדם עם אקדח ופנס (שהוא גם, מבחינה פונקציונלית, אקדח) שמספר לכולם שהוא פוגש שהוא סופר. אם ל-CODBLOPS The Second יש דמות ראשית שפרסמה זיכרונות צבאיים כדי לשלם על אורח חייו האקסטרווגנטי, זה לא יהיה פתאום משחק על סופר; זה יהיה משחק על אדם עם רובים שיורה בגברים אחרים. Alan Wake American Nightmare הוא משחק על אדם עם רובים שיורה בגברים אחרים.

זה לא דרך, הנה איך הירי עובד: בדיוק כמו במשחק הראשון. אויבים, שהושחתו על ידי חושך, חייבים להפעיל פנס, את האלומה מועצמת בלחיצת ההדק השמאלי, ובסופו של דבר הבזק של אור כסוף מבשר על הרס החושך וניתן ללחוץ את ההדק הימני במקום השמאלי. לִדפּוֹק. לאלן יש יותר מבחר של כלי נשק עבור ההדק הימני הזה הפעם, מאקדח מסמר ועד רובה ציד קרבי, כמו גם את אספקת האבוקים והפלאשים שלו.

למרות שהקרב עובד בצורה זהה מבחינת שליטה, ישנו מגוון גדול יותר של אויבים הפעם ויש סיכוי גבוה יותר שתהיו גדושים בהם כך שהדברים קצת יותר מעניינים. אם שיחקת במשחק הראשון תדע ש'מגוון גדול יותר של אויבים' פירושו יותר משניים, אז אל תצפה למנג'ר רחב טווח של Taken. יש גדולים, אפילו גדולים יותר, קטנים שמתפצלים לשניים כשהאור פוגע בהם, צנומים שהופכים ללהקות ציפורים כצורה של טלפורטציה וכמה וריאציות של התוקף הסטנדרטי. אה, ועכבישים, שנראים די שונים ומאיימים בהתחלה אבל אז הם די מתים ברגע שאלן מסתכל עליהם. עכבישי זבל.

כל ההצתות והירי הזה מתרחשים בשלושה מקומות בפאתי העיירה הבדיונית נייט ספרינגס, אריזונה. זה לא רק בדיוני כי זה הומצא למשחק, זה מקום בדיוני במשחק. אלן לכוד בפרק של פארודית אזור הדמדומים, Night Springs, בו החל את קריירת הכתיבה שלו. הוא כתב את הפרק, או עדיין כותב אותו אפילו כשהוא מככב בו, או אולי הוא עורך אותו מהוכחה שמסר הדופלגנר המרושע שלו, מר סקרץ'.

הכל שטויות מוחלטות אבל יש נגיעות מהנות, גם אם ליהנות מהן פירושו לעמוד בסביבה בזמן שמחכה למסירתן. מר סקראץ', שמבצע את תפקיד האנטגוניסט בעיקר מהצד השני של מסכי הטלוויזיה, שם הוא מתגרה, מענה ומתגרה, מתעל את פטריק בייטמן בצורה חממית נעימה, אם כי זה מוסיף עוד השפעה לסיר העולה על גדותיו.

הוא חי את חייו של אלן בעולם האמיתי, אלא שהוא גם לא סופר; הוא רוצח סדרתי. יש קצת בושה על כך שהוא התגלמות של כל סיפור צהובון על אלן שנעשה אמיתי, כל השמועות ותכונות האישיות הגרועות ביותר הופכות עכשיו לבשר וחורצות את דרכן ברחבי אמריקה. זה יותר לונאר פארק מאשר אמריקן פסיכו, אבל בסוף הסיפור הספציפי הזה, עדיין לא ברור לי מהנוֹשֵׂאהוא.

זה אולי ראוי לציון שבכל מיקום יש עלמה במצוקה כלשהי וכולן מוכות במקצת מהחצי האפל של אלן. נראה שהם מייצגים משהו, היבטים של אליס ווייק אולי, אבל יתכן גם שהם סתם עלמות במצוקה, שלא מסמלות כלום. מה שלא יהיה, לאלן אין זמן להתעסק איתם כי הוא גבר נשוי. גבר נשוי מוקף במפלצות במקום דמיוני הממוקם על קרע במציאות בזמן האפוקליפסה.

אפשר להרכיב את העלילה, לא קוהרנטית ככל שהיא לפעמים, עם לולאות זמן, דמויות שאינן בטוחות אם הן אמיתיות או מדומיינות, וכמה הסברים לא ברורים של המיתולוגיה המסורבלת שלה. באשר לנושא, על מה כל זה בעצם, זה נראה מתלבט. האם אלן נלחם בצללים ובמטפורות, 'השלכות' כפי שהוא אומר בעצמו, או שהוא במלחמה עם הדחפים הגרועים ביותר שלו? האם הוא גאון יצירתי המסוגל לרתום את כוחו לטוב או לרע, או שמא הוא פריצה מכובסת שיצר כלא לנפשו?

הוא נראה תקוע באמצע בין כל קלישאת אימה בכלאנתולוגיה של פאן אימהפורסם אי פעם וסיפור אחר, חציו מיסטי לכוח הדמיון, חציו תעלומת מדע בדיוני. יש נקודה שבה הוא מתייחס ל"שינוי הז'אנר" ואולי לזה ציפיתי; צניחה מלאה מהמסתורין של המשחק הראשון לתוך grindhouse ו-gore. זה אולי היה מעניין יותר, אבל נראה שהסדרה כבר אכולה מדי מהבלבולים של עצמה מכדי לבצע מהלך כל כך קליני ונקי.

מן הראוי לחזור על כך שמדובר במשחק בו השמעת תקליטור קסאביאן במקום מסוים גורם ללוויין ליפול מהשמיים ולהרוס אסדת נפט. יש לחזור עליו מכיוון שהמשחק חוזר עליו, מקבל חמש או שש שעות משחק משלושת המיקומים שלו על ידי ביקור בהם מספר פעמים, אירועים שחוזרים על עצמם עם וריאציות קלות עקב לולאת זמן.

הדבר המעניין ביותר ב-American Nightmare הוא שזה פרק הרבה יותר טוב של משחק אלן ווייק מכל פרק חוץ מהפרק הראשון של המשחק המקורי. זה תמיד נראה לי מוזר ש-Remedy בחרה במבנה האפיזודי למשחק שיצא בכללותו ולא היה לו מגוון לאורך ששת הפרקים שלו, למרות שהוא אפשר להם להשתמש במוזיקה מסודרת, שכל נקודת העלילה הקסאבית גורמת לי להיראות לחזור הרבה יותר בחיבה. החוויה הדחוסה הזו הופכת למעשה טיול מהנה יותר לעולמו העיסתי של אלן מאשר הטיול הממושך של המקור. המטרד הגדול ביותר הוא שדה הראייה המצומצם מדי, כאילו יש צלם מועד על עקביו של אלן, אבל מרחק התאורה והציור מציירים תמונה יפה אם כי תמימה יותר של אמריקה.

זה אולי יותר מאותו דבר במובנים מסוימים, אבל בדיוק כמו שמר סקאטץ' נהנה יותר להעמיד פנים שהוא אלן מאשר אלן עשה אי פעם, היה לי יותר כיף להעמיד פנים שהוא אלן מאשר בעבר. במהלך הקטעים המועטים והפשוטים מדי שבהם יש ליצור סצנה שתתאים לתיאור בדף כתב יד יש הצצות למשהו חכם יותר ממשחק הפעולה הפשטני שהוא בסופו של דבר American Nightmare. למרבה הצער, העפעפיים כבדים וההצצה מוסתרת עד מהרה על ידי אויבים שרצים, מחסומים שתמיד מסומנים על המפה ותיבות תחמושת הממוקמות בצורה חופשית כל כך כדי למנוע כל אפשרות של מתח.

מצב הארקייד משעשע באופן מפתיע, מצב עדר המכיל מפות קטנות שלא נראו בסיפור שעליהן אלן צריך לשרוד את עשר הדקות עד עלות השחר, ממהר לאסוף תחמושת ואבוקות תוך כדי שהוא בונה קומבינות על ידי הרג והתחמקות מגלים מסוכנים יותר ויותר של אויבים . זה החלק היחיד במשחק שמציע כל אתגר אמיתי וזה לא יותר מהסחה אבל זה כיף בכל זאת. זה סיוט אמריקאי. הסחה, קרב יריות פשטני אך משעשע במדבר, שינוי מיקום ושינוי קצב.

הסיוט האמריקאי של אלן ווייקזמין כעת ממפיצים דיגיטליים שונים בסביבות $14.99/£11.99, עם הנחה של 15% לבעלי המשחק המקורי ב-GOG.comוקִיטוֹר.