וולפנשטיין: הדם הישןהוא הרחבה עצמאית ופריקוול לסרט היורה בהיסטוריה האלטרנטית של השנה שעברה Wolfenstein: The New Order. זה יצא בתחילת השבוע.

כמעט אף פעם לא רואים הפעם את העיניים של בי.ג'יי בלזקוביץ'.העיניים העייפות והעצובות האלהנתן לוולפנשטיין: הסדר החדש מהשנה שעברה נשמה. לא הרבה נשמה בסדרה הגדולה של הדברים, אבל לפי הסטנדרטים של משחקים שעוסקים בעיקר בהפלת המוני רעים, הסדר החדש היה לב ישן ומדמם גדול. הרחבה/פריקוול עצמאית The Old Blood הוא משחק יורה הגון לחלוטין שבכל המובנים האחרים צעד אחורה אל המסורת. אולי בגלל זה אנחנו לא ממש רואים את עיניו הפעם. הם יהיו בהירים ועליזים מדי. הוא יהיה מטורף ולא חייל פצוע.

להאשים משחקי וולפנשטיין שהם מסורתיים זה דבר אבסורדי לעשות. זה כמו להתלונן שלבתים יש דלתות או ריח של גבינה קצת מצחיק. וולפנשטיין הוא הסבא הלא משוחזר בעליזות של היורים: יש רובים, הרוג גברים. עם זאת, הסדר החדש, למרות ששמר על המשיכה המהותית של ראש הבשר והטיפשות החופשית של היורה בגוף ראשון, החדיר ניואנסים בלתי צפויים לגיבור שהיה פרוע רצחני בגבורה במשך עשרות שנים. בטח, מסע האהבה, האובדן והחרטה של ​​בי.ג'יי בלזקוביץ' היה על רקע אבסורד נאצי סטימפאנק, אבל אולי זה מה שעצר אותו מלהרגיש רצינות לא הולמת.

ה-Old Blood מכה את עצמו מיד על ידי היותו פריקוול, שנקבע עשרות שנים לפני העתיד החלופי של The New Order - BJ's 'סתם' פעיל מיוחד בארה"ב כמעט על-אנושי בשלב זה, שעדיין לא ספג את התבוסות שתועדו ב-The New Order. בחזרה בתפאורה של The Old Blood של 1940 ומשהו, הוא ארני-כמו-מור-עידן-ג'יימס-בונד.

בהתחשב שיש לנו קרבות יריות של רכבל, טירות מסתערות והסתערויות על כפרים ציוריים על צלע הרים, אני די בטוח שזה יורד ברצון לשובר קופות של שנות ה-80, במקום שמישהו פשוט שכח להוסיף את זמני ההשבתה ואת פעימות האופי. עם זאת, יש צפיפות מוזרה של נסיונות עבודת דמויות לקראת סוף המשחק, אבל לא ניתן לו מקום לנשום - אתה אפילו מקבל חדר מלא בחצי תריסר אותיות אספנות שמספקות בחופזה עומס אופציונלי של סיפור רקע לאחת אחרת. -דמויות תומכות ממדיות. בכל זאת, עדיף על קטעים נוספים מבחינתי, אבל לא הייתי מתנגד לעוד טיול במקום פראי. יש סוג של טלטלה באמצע המשחק הכוללת סוג אויב חדש, שאמנע מלקלקל, אבל זה לא הולך להפתיע אף אחד ששיחק יריות מגוף ראשון בכל עת בעשור האחרון.

עבור יורה ישר יחסית ובעיקר מרהיב למראה, אין כאן הרבה מה להתווכח. זה תלוי יתר על המידה על זריקת גלים של אויבים אליך במקום להמציא הגדרות קבועות, הסודות הם סתמיים, יש מיני-משחק מיותר ומעצבן לטיפוס על קיר שממשיך לצוץ ויש שילוט עלוב של יציאות מפלס לפעמים, אבל, אתה יודע: רובים, נאצים, רובו-נאצים, קרבות יריות ברכבל, אפשרות ל התגנבות, לא כבד מדי על הקטעים. זו אנגלית מלאה אם ​​אתה מחפש זבל טעים.

זה גם לא עניין שטחי, לאחר שטרח ליצור טירת וולפנשטיין חדשה ענקית, המתנשאת בין העננים, מלאה בטכנולוגיה אפלה וקסם אפל יותר, וגייסה קמפיין שעבורי נחת בסביבות שמונה השעות. אחרים דיווחו שזה זרז הרבה יותר מהר, אבל זה תלוי מאוד בסגנון המשחק - ניסיתי להתגנב בכל מקום שיכולתי, והנטיות שלי של הפקרט אסרו עליי פשוט לעבור ליציאה גם כן. זה מספיק משמעותי הייתי אומר, במיוחד בחצי מהמחיר של הסדר החדש.

יחד עם זאת, קשה להמציא תיק לקניית זה אם שיחקת ב-The New Order לאחרונה. זה יותר מאותו דבר אבל קצת פחות, חוזר על חלקים מהחוויה מבלי לזרוק משהו כמו מספיק רגעים אוהמיגוש כדי להצדיק קיום נפרד. אם הקטעים הארוכים, המונהגים על ידי אופי וסטיות המדע הבדיוני/פנטזיה של The New Order נשמעו לך מרחוק כאילו הם רחוקים מדי ממסלול וולפנשטיין, אז אני מניח שיש טענה שזה קרוב יותר לנוסחה הונח על ידי Return To Castle Wolfenstein. גָדוֹלגוֹתִיטירה, (בעיקר) נשק תקופתי, בלי טיולים לירח, קצת תורת הנסתר, לך תעשה את דבר הרטרו שלך.

אם אתה רק רוצה תירוץ לירות אלפי ואלפי כדורים על דברים, זה כמעט בלתי אפשרי להגיש תיק נגד The Old Blood. יורש את משחק הנשק הבשרני והגמיש להפליא של הסדר החדש, בתוספת אויבים ספוג כדורים שנועדו להציע אתגר חזק ואיתו תחושת ניצחון מספקת כנגד סיכויים גבוהים, בתוספת הטכנולוגיה הגרפית הנראית של מנוע ה-Rage, ואף אחד מהם. הידד ההנרייזם של מוות אחר סצנה של CODs ושל Battlefields האחרונים, זה כנראה היריות לשחקן היחיד הטוב ביותר מאז, ובכן, הסדר החדש.

יש כמה בעיות קצב, קרבות בוסים מייגעים ותחושה ספורדית של חזרה, אבל The Old Blood הוא הגון מהימן. זה גם מביא תוספת אחת מבורכת, בדמות חדרי אתגרים בסגנון באטמן ארקהאם, המאפשרים לך להתנסות בצורה חופשית יותר עם מערכות הפעולה/התגנבות שלו במרדף אחר שיאים אישיים. בהתחשב עד כמה הצד הזה של New Order/Old Blood מספק, זה פשוט הגיוני שיהיה זמין מהברז, מנותק מהסיפור והמילוי.

למרות זאת, זה פשוט מרגיש כל כך חם על העקבים של The New Order מבלי לקחת את זה לשום מקום חדש. שוב, זה מוזר לשאול את זה של משחק וולפנשטיין, אבל בהתחשב ב-New Order ניצחה בקרב על הרלוונטיות של הסדרה, זה מאכזב לראות אותה מוותרת על המאבק להגיע למקומות חדשים כל כך מהר.

ובכל זאת, חמישה עשר לירות, הרבה כדורים, הרבה נאצי סטימפאנק וגם כמה מפלצות. אם זה (עדיין) הרעל שלך, אתה לא יכול לטעות בהרבה עם זה. מבחינת וולפנשטיין בכללותו, הסדר החדש הוא שני צעדים קדימה והדם הישן צעד אחד אחורה, וזה מספיק כדי להשאיר אותי נרגש מכל מה שמשחקי מכונה תכננו בהמשך. אני מקווה שהם יעברו כמה שנים על זה, כי אני באמת צריך הפסקה מהניסיון לאיית את 'בלזקוביץ' נכון.

וולפנשטיין: הדם הישןיצא עכשיו.