אני יודע שזה תוף שדפקתי בו בעבר, אבל מבנה הנעילה שמאפיין את היריות הגדולים ביותר מרובי משתתפים נראה לי מאוד לא פרודוקטיבי. נהגתי לשחק לא מעט ב-CoDs ו-Battlefields מוקדמים, בעיקר במהלך שעות הצהריים בחברת המגזינים שבה עבדתי, וזה תמיד הרגיש כמו תחרות אמיתית של אלופים. ההנחה ש"תריסר גברים חיוורים וחסרי צורה שבילו את כל זמנם מול מסך או בפאב" יכולים להיחשב אלופים. זו הייתה המטרה היחידה: הקבוצה שלי הייתה חייבת לנצח. הייתה שמחה אם עשינו זאת, זעם אם לא, ולא הייתה שום מוטיבציה או חרטה אחרת.

דילגתי על רוב מרובי השחקנים שלאחר לוחמה מודרנית CODs ושדה הקרב 4, אז הירידה ל-Battlefield: Hardline השבוע הייתה הלם למערכת. לא משנה שהנושא עבר לשודדים, כל מסך הוא פיצוץ מתיש ומשוכלל של דוחות התקדמות, מחרוזות של סמלים מאצ'ואיסטיים ותגים עם שמות ארוכים. לא משנה מה נושא או טון צריך להיות שם, זה אבוד למסר שאני צריך להיות רעב לעוד, עוד, לנצח יותר.