כולנו משתגעים על האווז, אה? אני יודע שכולנו איבדנו את זה כשהטריילר הראשון שלמשחק אווז ללא שםיצא, אבל כנראה שנראה שהיינו מוצדקים במידה מסוימת. זה נחמד להיות קצת שובב במשחק וידאו, אבל שבו השובבות היא לא הוצאת מפלצות מקומיות רק מנסות להסתדר/קבוצת חיילי האויב [מחק לפי העניין].

אבל אני חושב שהעיצוב של האווז הוא מה שמחזיק את הכל ביחד. זו הסיבה שהרבה מאיתנו אוהבים את זה, נכון? הציפור הזו מאוד ניתנת למתנה. בלתי ניתן לבירור, אפילו. למה האווז הזה נועל ילד קטן בתיבת טלפונים? זה תלוי בך. עבורי, האווז הוא זעם המתבגר הבלתי מנוצל שלי.

צפו ביוטיוב

נהגתי לומר לאנשים שאני שונא את הכפר ורק מעדיף ערים. לאחרונה, בביקור באזורים אחרים בעלי יופי טבעי, גיליתי שזה לא המקרה. אני פשוט ממש ממש שונא את המקום ממנו אני בא.

בטח הזכרתי את זה בעבר, אבל גדלתי באמצע שום מקום, והעיר הקרובה ביותר, שבה למדתי, כל כך נוראה שוויליאם גולדינג כתבספרעל הזוועות של מערכת הכיתה האנגלית שנוצרה בהשראת הגידול שם. זוהי זוועה מעיקה של מקום, אבל היא גם מאוד בקולית. אם הייתם נוסעים בו ביום השוק בטח הייתם חושבים שזה נפלא.

בקיצור, זו העיירה המתוארת במשחק אווז ללא כותרת. אני מקבל דז'ה וו חזק במיוחד כשאני משחק דברים כמו משחק אווז ללא כותרת, אוכולם הלכו ל-Rapture. אני לא יכול להפריז עד כמה התיאורים האלה מזכירים לי את הבית - הבית שאני שונא.

לפיכך, האווז הוא המלאך הנוקם שלי. לשניהם יש כנפיים לבנות גדולות והם מתעצבנים על דברים מסיבות לא ברורות, אז אותו הבדל, באמת. והאווז מעוצב בצורה מושלמת כלוח ריק, שעליו אתה יכול להקרין מוטיבציה. הנדנוד בירכיו הנוצות, גלי הנחש של צווארו, והיעדר מוחלט של כל הבעה שהיא, הם השילוב המושלם לתזמון איום ותזמון קומי כאחד. הרגליים הקורות האלה טופחות על הקרקע בבהירות המטרה של פעוט שבורח עם חבילה שלמה של עוגות יפו. אווז נחתך מאותו בד בדיוק כמו Feathers McGraw, אבל עם התזזיתיותהערה הערההאנרגיה של Pingu. מדהים. זה כמו תותים ושמנת של ציפורים בדיוניות.

אתה לא יכול לחשוב יותר מדי על משחק אווז ללא שם, כי אז אתה מתחיל לשאול שאלות כמו 'האם אווז בכלל יודע מה זה פיקניק?', 'למה לאוז הזה יש רשימת מטלות בכלל?', ו-'איפה האם אווז יקבל עט ונייר? מישהו כותב את הרשימה עבור האווז הזה?' וזה הורס את הכיף. העניין הוא שלא מספרים לכם כלום על האווז, באמת, הוא פשוט מופיע מביתו ביער וממשיך להטיל אימה עדינה על כל הכפר.

ובשבילי האווז הוא... נקמה. דמיינו אותי, נער ללא קרדיט חברתי ושיער רע. קצת שטיחון, אבל גם כועס על זה. לו רק הייתה לי אנרגיית אווז גדולה! אלוהים, שגנבו להם את כל כריכי הפיקניק, הרסו להם את הגנים המטופשים, שגנבו להם כוסות חצי ליטר מהפאב האחד הזה עם בעל הבית שלא נתן לך לשחק שום דבר מלבד AC המזוין DC על התיבה.

אם אתה חושב ש-15 שנים זה זמן ארוך ולא בריא להחזיק בכעס קטן, אז אני מסכים איתך. אבל גם לי לא אכפת. העיירה הקטנה אנגליה ראויה לגמול קטנוני באותה מידה, ואם זה בא לרגלי הקור וכנפיים המתנופפות בטירוף של אווז חסר רחמים, אז יותר טוב. צפור צפור, זונות.