זה יום שישי בש-הפאש במסדרונות RPS היום. חלקנו חוגגים בנגינהוולפנשטיין השני: הקולוסוס החדש, שיצא עכשיו למקרה שלא שמתם לב. אדם שלנואהב את היורה הדיסטופי, מספיק כדי לומר שזה היה "רוחק שערה מלהיות אחד ממשחקי הפעולה האהובים עלי לשחקן יחיד בכל הזמנים". קריקי.

כבר סיפרנו לך עלדרישות המערכת, אז אין צורך להיראות כל כך אבוד ומבולבל. אם מה שאתה באמת מחפש זה משחק מרובה משתתפים, ובכן, אתה לא מקבל כזה. זה היה'לדלל' את הסיפור, אומרים Machine Games. האם אתה אוהב את זה שאני בעצם מחזיר את כל הסיקור האחרון שלנו כדי שאוכל לפרט את פוסט התזכורת הפשוט הזה? אני מקווה שכן. כי הנה חלק מהביקורת של Adam's Wolfenstein 2:

"כל המשחק סובב הרבה צלחות, אם כי אולי זה יותר כמו להטוט עם מסורי שרשרת. מסצנות הפתיחה הוא אכזרי גם בשפתו וגם בתיאור האלימות שלו. התעללות במשפחה, גזענות אלימה, חפים מפשע שנפגעו ונרצחו. זה שאחר כך מסתובב לכדי גריינדהאוס וקומדיית סלפסטיק, לפני שהוא נכנס למלנכוליה, אימה, רומנטיקה וסנטימנטליות זה אבסורד. מצאתי את זה אבסורדי להפליא, וצחקתי, התכווצתי ובכיתי (כן, בכיתי כששיחקתי משחק של וולפנשטיין; 2017 היא מוזרה), אבל תתכונן לכמה זוועות אמיתיות לצד כל הזוועות המדומיינות".

יום שישי בש-הפאש הוא יום מלאכותי, כמובן, שהומצא כדי להפוך אותנו העובדים ליותר שלווים ומקבלים את התפקידים דמויי השיניים שלנו בחברה. בכלל לא כמו Meaningless Marketing Monday.