כתבתי הקדמה אחרת לזה. אחת על כמה שזה מוזרטיטאן קווסטצריך להיות משחק שאליו אני חוזר לעתים קרובות בהתחשב בעובדה שהוא האנטיתזה להרבה מהסיבות שאני משחק במשחקים. אבל בעוד אני אגיע לזה, אני צריך להתחיל עם ההקדמה האמיתית:

אני ממש נאבקת. המצב הזה, הנעילה הזו, זה מעוררבעיות בריאות הנפש שלילכל כך הרבה כיוונים, ואני באמת מתקשה להחזיק את זה ביחד. אני מרגיש שאני גרסה ממש חלשה של ספיידרמן באותו רגע שבו הוא מנסה להחזיק בניין מתמוטט עם קורים לכל הכיוונים, בעוד כוח הכבידה מנסה להרוס אותו סביבי. ובגלל זה חזרתיטיטאן קווסט. כי זה הרגיש כאילו זה הולך להיות מקום מוכר ופשוט. ומסתבר שזה בדיוק מה שהייתי צריך.

אני לא אקפח יותר. אני משתף את הדברים האלה כי אני יודע מניסיון שבכל פעם שאני עושה זאת, מישהו אחר נעזר. אם אתה נאבק, ישאנשים מדהימים שם בחוץ כדי לעזור. במיוחד, התקשר לרופא המשפחה שלך, ואם הם לא עוזרים, התקשר לרופא אחר. אבל בואו נדבר על Titan Quest.

אם מעולם לא שיחקת בו, Titan Quest הוא משחק בסגנון דיאבלו, שהתרחש בתחילה ביוון העתיקה לפני שהיצורים המיתולוגיים נכחדו. אתה בוחר דמות, ולמרבה הפלא שום דבר אחר לגביה מעבר למין שלהם, השאר נקבע לפי הבחירות שאתה עושה כשאתה מעלה את דרכך. אחר כך אתה מכה באספסוף, סוחף שלל כמו פרד שלל, וטוען בלי סוף דרך המפות ההולכות וגדלות שלו. (כלומר,אם אתה מסוגל לעזוב את סצנת הפתיחה.)

אתה יודע מה, אני לא לגמרי בטוח שזה אגָדוֹלמִשְׂחָק. אני גם לא לגמרי בטוח שדיאבלו,שחר עגום, לפיד, וכל השאר הם בעצם זהגָדוֹל. אני אוהב הרבה, שיחקתי בכולם במשך כמויות עצומות מזמני. לאתחל את Titan Quest במשך כמה ימים היה כזה תענוג. אני רק חושב שהם... שני שלישים ממשחק?

אני מרגיש ככה כי אני לא יכול פשוט לשחק בהם. גם אני חייב לעשות משהו אחר. האזנה לפודקאסט היא האפשרות המועדפת עליי, או אולי להעלות תוכנית טלוויזיה מחורבן שלא דורשת הרבה צפייה. אבל רק בפני עצמם, ARPGs משאירים חור גדול, ואני חושב ש-Titan Quest משאיר אולי את הגדול מכולם.

כן, אנשים רוצים לדבר איתך, אבל הו אדוני, אני לא רוצה להקשיב. "Blather Blather Reference יווני עתיק." בטח, בטח, תמשיך עם זה! אמור לי לאן אתה צריך שאלך ללחוץ על הדברים הבאים! המשחק כאן הוא טפו-טפו-הקישו בצורה חצי-טפו-הקש על המוני סאטירים, תוך שמירה על הבריאות שלי ויציאה לפעולה ממוקדת יותר כאשר היא מאוימת. ואז לאסוף ערימות שלל בלתי סבירות, ולמכור אותו בכסף, אני לעולם לא אשתמש בו בשום שלב בגלל כל הערימות הבלתי סבירות של השלל שנפל. אתה יכול לנסות לטעון איתי שיש במשחקים האלה יותר מזה, שאם משחקים ברמת קושי סופר-גבוהה אז מדובר במינימום מדויק להפליא של כל הציוד והכישורים שלך, לבזבז שעות על שרטוט תוכניות על פיסות נייר ומצמיד אותם לקיר שלך, קווים של חוטים אדומים משתחלים ביניהם, אבל הייתי מסתכל עליך כאילו אתה טיפש.

הנוסחה עובדת. לעזאזל, אני חושב שכנראה יש טיעון חזק מאוד שמציע שמשחקי תפקידים פעולה היו המקור של ה"קליקר" המודרני, המשחקים המרתקים והמטופשים לחלוטין על הקשה על מסך הטלפון שלך עד שהאצבע שלך היא גדם שלד. הם ה-reductio ad absurdum של הפורמט. למעשה יש לך לפחות חומר מסוים, Z להגיע מה-A שלך, וזה ברור מדוע משחקי ה-ARPG האלה כל כך מהנים.

השליש החסר הוא לא בהכרח משהו פשוט כמו "סיפור". כולםלַחשׁוֹביש להם "סיפור". יש רע גדול, וזה גורם להרבה מפלצות להיות בכל מקום, ואנשים מדברים איתך על זה הרבה בין הפגיעה במפלצות האמורות עם המקל המועדף עליך. "עבודה טובה לכולם! יש לנו סיפור! עכשיו שכרו כמה פרילנסרים שיכתבו ארבע מאות אלף שורות של אנשים שנסערו בהתחלה על המפלצות, ואחר כך אסירי תודה על הסרת המפלצות."

אני חושב שצריך משהו יותר מתוחכם מזה. מה שאני חושב שהמשחקים האלה צריכים זהשֶׁלדובר. שתי דמויות, משתלבות בשיחה תוך כדי. אני לא מתכוון לשיתוף פעולה, למרות שזה כמובן מטפל בבעיה אם אתה משחק עם מישהו ששווה לשוחח איתו. אני מתכוון ל-NPC שאיתו הדמות שלך עוסקת בבאנטים הארדקור. האידיאל שלי יהיה חיית מחמד, כי זה אומר שעדיין ארגיש כמו הכוכב, הדמות הראשית, אבל יהיה גם מישהו אחר לחלוק איתו את החוויה. אני מניח שמה שאני אומר זה: מה אם Valve מלפני 10 שנים עשה RPG פעולה?

אולי אתה חושב שהשליש החסר עשוי ממשהו אחר? זה יכול להיות חידות, נכון? אתה מגיע למקום, אבל אתה לא יכול לגשת לקבר שמכיל את הכובע החסר של הבחור כי הדלת מחייבת אותך לגלות את מיקומם של שלושה רונים, וכל רונה היא כל המשימה שלו. ולהשיג כל אחד מהרונים האלה צריך להבין כמה רמזים סתמיים. או אולי יש עוד חבורה שלמה שהיית רוצה לראות עם הדמות שלך, ומערכות היחסים שלהם עם האחרים במשחק. אולי אתה יכול לבחור אילו דמויות בעיירות הגדולות אתה רוצה להכיר טוב יותר, ואתה מבין אותן ברמה יותר רגשית, מרגיש דחף יותר לפתור את המשימות שלהן כדי לראות את הסיפור האישי שלהן מתקדם?

זה מה שמבלבל אותי ב-ARPG. החפירה שלי עם הרעיונות הראשונים שעולים לראשי כולם נראים תוספות אפשריות לחלוטין לפורמט שאינן משנות באופן דרמטי את פעולת הליבה של המשחק. זה יהיה קריטי לא לעשות את הטעות של לשנות אותו למשהו שעשוי להיות RPG ישר. אתה עדיין לוחץ חבורה שלמה על הרבה אויבים, רמות שלל ריחוף ורמות. אבל יש את החלק הנוסף הזה שנותן לו את המימד השלישי שנראה שהז'אנר זועק אליו. וכן, כן, אני יודע שיש כאלה שרואים במשחקים האלה ספורט אלקטרוני וכבר ביטלו אותי, אבל אף אחד בכל הפלנטה לא חושב ברצינות על Titan Quest כאל ספורט. זה שני שליש מהמשחק.

ובכל זאת זה שני שליש מהמשחק שמביא לי כל כך הרבה אושר. נצמדהפודקאסט החדש עם זאק בראף ודונלד פייסוןלדון בכל פרק של Scrubs לפי הסדר, זה השלישי שמולא. או לצפות בתחתית המוחלט של החבית בנטפליקס, כמו הנורא להפליאמלחמות העור, והתכונה שלו הושלמה. עם זאת, זה משאיר אותי מבולבל שאף אחד לא מנסה לפתח את הפורמט דמוי דיאבלו צעד קדימה.

ובכל זאת, יש לי את Titan Quest, וכרגע יכולתי לחבק אותו בגלל הסחת הדעת והנוחות שהוא מביא.

האם אני עדיין יכול לשחק ב- Titan Quest?

יופי כן. זה בכל מקום. ובטירוף, למרות שהאולפן שיצר אותו, והמו"ל שפרסם אותו, כבר לא קיים, הוא עדיין מקבל עדכונים חצי קבועים!

האם עלי עדיין לשחק ב- Titan Quest?

אני באמת חושב שכן. בניגוד לדיאבלו זה לא גרידארק גדול מתבגרים, ובניגוד לפיד לייט זה לא קריקטורה מטורפת. הוא תופס מקום מתוק בין השניים. ולמרות שממשק המשתמש עדיין איכשהו לא ניתן לסדר מחדש, הוא פועל יפה על מכונות מודרניות.

ג'ון ווקר היה אחד היוצרים המקוריים של RPS, לפני שהוא פוטר בגלל היותו גדול מדי. עכשיו הוא רץאוצר קבור, אתר המוקדש למשחקי אינדי לא ידועים. אתה יכוללתמוך בפטרון שלו!