האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

הסימס[אתר רשמי] סובלים משבר אמצע החיים. מה שהתחיל כמשחק ניסיוני לבניית בתים ומשחק סים חיים הפך למשהו אחר לגמרי.הסימס3 הציג ניסויים משלו בצורה של שכונות עולם פתוח, שזכו לתגובות מעורבות, והסימס 4הוא תפיסה קלה יותר ומאושרת יותר על הנוסחה, המבטלת את תכונות השכונה כדי להתמקד בסימס עצמם.

במבט לאחור, ייתכן שהסימס 2 היה המשחק שמצא את הנקודה המתוקה, עם מספיק מורכבות כדי להפוך כל חיים לקצת שונים ועם דמויות שלא היו כל כך מרוחקות מהמציאות כמו הקריקטורות המוזרות של ערכים מאוחרים יותר בסדרה.

הדבר החשוב שיש לזכור כשדנים בסימס הוא שזה אולי סים חיים, אבל הוא לא מדמה חיי אדם. אולי זו הייתה הכוונה, במידה מסוימת, עם המשחק הראשון, אבל מאז הסימס עצמם הפכו למין. הם יצורים בדיוניים, המבוססים באופן רופף על סוג מסוים של אמריקאי פרברי, והם חיים (ומתים) לפי הכללים שלהם.

ב-The Sims 2, יש כל מיני גימיקים על טבעיים כדי לתמוך בליבה השאפתנית של המשחק. עצי כסף, שיקויים אנטי-אייג'ינג, גרימי ריפר שמוכן לקבל שוחד - דברים כאלה. חלק מזה נמשך מהמשחק הראשון אבל חלק זה חדש. בסך הכל, The Sims 2 הוא המשחק הראשון אבל גדול וטוב יותר, מה שמסמן אותו כהצעה שונה לניסוי הכושל לכאורה שהוא The Sims 3.

אני אומר 'כנראה נכשל' כי השכונות המדומות הוסרו לסרט ההמשך האחרון, ששוב מתמקד ביחידות משפחתיות בודדות בכל זמן נתון במקום לנסות לעקוב אחר תעלולי העולם הרחב. הסימס 4 גם מסיר חלק מהמאבק, מדלג על חלק גדול מהקושי של גידול ילדים ולעיתים קרובות רואה סימס תקוע בלופ אינסופי לכאורה של שמחה ושביעות רצון.

למרות כלי היצירה המשופרים של 4 וההמצאה הנועזת של 3, The Sims 2 הוא עדיין האידיאל של מותג החיים הספציפי הזה.