לאחר תקלה במשחק שמירת תייגתי ל-WIT שלהאפל הארוךשל [אתר רשמי] פרק שני במצב סיפור. אל תדאג - עניין שמירת המשחק היה בעיה של בניית סקירה, לא דבר שבעלי משחקים רגילים צריכים להתעצבן עליו! אבל זה הכוונה שהייתי צריך לנסות לרכז את התסכולים וההנאות שלי מהמשחק למשהו שמתקרב לקוהרנטיות. הישאר איתי בזמן שאני בוחר דרך ווט אני חושב:
כרגע אני חושב שדוב אכל לי את הנעליים.
זה קרה אתמול ואני עדיין כועס על זה. אני מתכוון, בחלקו אני כועס על זה, כי האנימציה של להיות מושך על ידי דוב היא מאוד ממוקדת פנים. הדוב הוא מפגש מעל המותניים אם יש להאמין למאבק בסצנת החתך אז באיזה שלב הדוב הרס לי את הנעליים? זה פגע בהם? האם זה נשנש אותם כששכבתי על הקרקע ודימם החוצה? האם זה דרוך לי על הרגליים כמו פעוט בריקוד רשמי? מה קרה לנעליים שלי?
שאר החלקה מתפצלת לשני כיוונים.
1. אני עצבני כי אלו היו הנעליים המיוחדות שלי ששמרתי על ידי קניבליזציה של עור מנעליים אחרות שמצאתי באזור. למה שאשא עוד זוג נעליים כשאני יכול לתקן אותן ללא הגבלת זמן? ולכן לאף בניין במקום הנוכחי שלי נותר זוג נעליים אחד. בגלל היותה שממה קפואה החלטתי שאני לא יכול להמשיך לצוד את הדוב יחף (או בגרבי ספורט) ולכן האפשרות היחידה שנותרה לי היא לנסוע שני אזורים משם (בגרביים ובתחתונים התרמיים שלי) למוסך נטוש. ומקווה שהתעלמתי מזוג מגפיים בארונית במהלך הימים הסוערים של היבריס טרום יחף.
לו הייתי בארגז החול, הייתי מנסה לעצב לעצמי זוג נעליים מקליפת החיות המרפאות ומקרבי החיות שבהן זרקתי את ביתו של הבחור שיש לו בשר בקר עם הדוב. אבל זהו מצב סיפור שהמידע הוא סגור ולשולחן העבודה אין אפשרויות יצירה לבגדים. לוכד מנוסה לובש חבורה שלמה של בגדי בעלי חיים שגורם לך לצוד דברים ובכך אולי גם לקבל עודף של עורות וחתכים של בעלי חיים בהישג יד מרגיש כמו נקודה ממש טובה להציג בו בגדי יצירה. במיוחד בהתחשב באחת המשימות שהוא גורם לך לבצע היא להביא קליפת דוב מרפא ולהשתמש בה כדי לתקן את מעיל עור הדוב שלו.
במקום זאת, הלוכד משמש כמחסום ידע רק עבור דיג, ציד וחיפוש מזון (מה שמתבטא ב"הכנסת פטריות לקופסה מחוץ לביתו"). אני מבין שהמפתחים רוצים לוודא שיש לך בהחלט את הכישורים האלה, אבל בשלב זה של המשחק חיפשתי מזון לסירוגין במשך שעות - תה פטריות היה ארוחה שימושית והחזזית כמשחה חיונית - עם ממשק המשחק בעצמה מספקת מידע בזמן שהרמתי את הדברים האלה. זה מרגיש מאוחר בצורה מוזרה להסתבך בעוד איזה הדרכה.
אולי יש נקודה מתוקה שבה יש אנשים שישרדו עד עכשיו אבל אולי עקפו את הדברים האחרים האלה או לא שיחקו במצב ארגז החול, אבל עבור כל השאר, או שתעשי התקדמות איטית מספיק שהתחלת למצוא ולהשתמש הפריטים האלה בעצמך, או שאתה אחד מהאנשים שיכולים לעבור פרקי סיפור בזמן שיא כי שיכללת את כישורי ההישרדות שלך בארגז החול וכך לא פטריות/שושנת/חזזית/קטטייל להביא חיפוש פשוט משעמם ועסוק בעבודה?
זו הפתיחות/התפתלות היחסית של הישרדות המשחק שמתנגשת עם התקדמות סיפור ליניארית.האפל הארוךמצב הסיפור ממשיך להעלות קונפליקטים בין מה שאני יודע בתוך ומחוץ למשחק הזה לבין הקצב שבו הוא רוצה להקנות את הידע הזה בעצמו.
בכל מקרה, הבחור הזה גרם לי לקפוץ בין כמה חישוקים ברמת הוג'ר עם דברים לחיפוש מזון מחוברים למסע אחזור משעמם ועכשיו הוא כולו "אני אעשה את הדבר הקסום להעלים את הנרטיב רק אם תוציא את הדוב אוכל הנעליים הזה". זה מקגאפין מהמדרגה הגבוהה ביותר אבל התלוננות לא גורמת לי להיות פחות חסר נעליים או יותר חסר דוב.
ניסיתי גם לתת לו כמה חפצים כדי להגביר את רמת האמון שלי איתו למקרה שסטטיסטיקה טובה יותר של יחסים בינאישיים פירושה שהוא ירעיף עליי מתנות (או נעליים). אבל נראה שהמשחק התבלבל בחזית הזו ולמרות המלאי הגואה אני לא יכול לתת לו שום דבר שהוא רוצה כי הוא לא יופיע. זאת הייתה החוויה היחידה שלי עם באגים במשחק, אגב, למרות שאני יודע שאנשים חוו יותר גרוע.עוֹרֶףנראה שכןתיקון בעיות באגרסיביותוזה ייאמר לזכותם.
2. מצב הדוב הזה פשוט לא מעניין. אתה עוקב אחריו ומצלם אותו במספר מסוים של מיקומים, ולעתים קרובות אתה חווה הרס לאורך הדרך, וכך אתה יושב דרך אותה אנימציה משעממת מושחתת על ידי דוב.
יריתי בדוב ב-4 מתוך 6 מקומות. זה היה 3 מתוך 6 אבל אז הנעליים הפכו לדאגה דחופה. ואז עניין הנעליים הפך מעניין לזמן מה ועכשיו אני לא ממש יודע איפה אני עם המשחק או למי הוא מיועד או אם הוא עובד או לא במצב סיפור
מה שקרה הוא שהחלטתי להוציא לפועל את התוכנית שהזכרתי קודם, לטייל על פני אגם קפוא, דרך מנהרה בסלע ולחזור החוצה שוב, ואז לאורך כמה מסילות בסופת שלגים בלילה, מנסה נואשות להיזכר בנקודות ציון בדרכי. למוסך הזה. הייתי ברעש כזה, השארתי את גליל המיטה שלי מאחור ובכך לא יכולתי לנוח (ככה אתה חוסך התקדמות) עד שהגעתי למוסך ובכך למיטה במוסך, אבל אם חסכתי שם לא היו נעליים למצוא... חידה.
וכך, המסע שלי במצב הסיפור חסר ההשראה נקטע כעת על ידי דריסה זועמת על פני השממה, חיבור לזיכרונות ציוני דרך שלא זכרתי שיצרתי, נאבקתי בזאבים, עצרתי מדורה אסטרטגית, סובב זאבים, נשנש בולברי, ואז כמעט הסתנוור מה סופת שלג, רק נדחפת קדימה, בתקווה שאחת הצלליות תהפוך לבניין וההקלה המוחלטת כשזה יקרה. אה, ואז המעידה מסביב, התאורה התאורה רק כדי למצוא את דרכי דרך העומס למשרד עם המיטה בתוכה ואז הלחץ של האם אור היום יניב נעליים והעובדה שזה קרה! אוי לי.
כאן אני נמצא עם המשחק, אם כך. במצב סיפור הרבה ממה שהינטרלנד נתנו לי לעשות פשוט מרגיש כמו משימות אחזור מייגעות כדרך לכוון את ניסיונות ההישרדות שלך. לך ותתקן את זה, לך ואסוף את זה, פנה לכאן, בקר שם. משחק תפקידים כטייס בוש תקוע נכנס לעימות מביך עם כל ידע שיש לך כשחקן גם מגישה מוקדמת. אתה יודע לעשות הרבה יותר ממקנזי, איך לעשות הרבה יותר ממקנזי, ובכל זאת אתה לכוד בתוך המוח שלו, מחכה שאנשים אחרים יציעו את הידע שלהם.
סקרנית לראות איך שחקנים אחרים מצאו את החוויה, קראתי דיווחים מאנשים שמתוסכלים מהקושי וגם מהקלות - חלקם מוצאים את הדוב כעס כמוני, אחרים משתוקקים למצב איש ברזל כדי לתת להם אתגר . בעיני זה מדבר על הקושי הבסיסי של מה שהינטרלנד צריך לעשות כאן במצב סיפור. הדרך הפשוטה ביותר לעקוף את זה (רעיונית ולא טכנית) תהיה לאפשר לשחקנים להגדיר את הקושי בהתאם לחוויה שהם רוצים לקבל, כפי שאתה יכול בארגז החול. אבל אז זה אולי אומר ששחקנים לא יקבלו את פרץ הרגשות של הנעליים שעשיתי בגלל שהייתי מפיל את כל העניין לשקט ונהנה מהנוף, ולפיכך איפה הדרמה של מקנזי מנסה לשרוד?
אבל בתרחיש הנוכחי עברתי את מסע הנעליים שלי אבל גם יצאתי משעמום - עזבתי את המשחק כמה פעמים, מה שאני אף פעם לא עושה בארגז החול. לא אכפת לי מהדמויות שפגשתי והמסע של מקנזי למצוא את חברו מרגיש מוזר בהתחשב בכמות הזמן שלקח לי עד כה. השטויות של הדוב מתרוצצות כל כך הרבה זמן, עד שבעצם שכחתי שאני עושה את זה כדי להפעיל מקגאפין ושהחבר אפילו חיכה שם בחוץ. כלומר, כנראה יש לה נכדים עד עכשיו, או שהייתה קפואה במערת קרח במשך אלפי שנים או משהו.
לא הזכרתי גם את חומרי האורורה, שהם די ברורים במונחים של איך אני רואה את זה ביחס למה שאני מבלה את זמן המשחק שלי. האורורה היא הדבר היחיד שאני זוכר ששחקנים כל הזמן חזרו אליו עם כל תיקון - האם זה היה במשחק עדיין? האם זה בארגז חול או רק שחקן יחיד? אני יכול לראות את זה? איפה זה? בבקשה הוסף את זה! אז עכשיו ראיתי את זה וצילמתי את זה לעזאזל והקלטתי סרטונים שלו - זה מעניין ויפה - אבל זה מרגיש כל כך מנותק ממה שאני עושה עכשיו שמנסה להצטייד דגים אז יש לי את האנרגיה לדאוג שוב לדוב.
כל זאת הסיבה שאני בכנות לא יודע איפה למקם את מצב הסיפור בקנה מידה של רע וטוב. הסיפור עצמו מרגיש קל כרגע. קיבלת את הסימפטומים של התעלומה, אבל שום דבר לא באמת יביע אותה. במקום זאת, הפרקים עסקו בהישרדות מנקודה א' לנקודה ב' או באיסוף כמות מסוימת של X. פגשתי כמה דמויות אבל גם הסיפורים שהם סיפרו היו קלים ולא מאוד מעניינים - מגיעים ל-The Long Dark האחורי שליטקומהסקירה ממש לא עזרה לאור הסיפור והאפיון הסביבתי הווירטואוזי של האחרון.
אבל אז The Long Dark שם אותי במצב שבו היה לי פרץ של רגשות שאתה מקווה לעורר במשחק הישרדות וסיפור שנהניתי להמציא לחברים. אני לא יכול להציל חלאות (בקלות) כי אני יכול לטעון רק את השמירה העדכנית ביותר או את המחסום הנרטיבי העדכני ביותר, ולכן אני נצמד לריצה הזו כמו מוות קודר, בידיעה שהאלטרנטיבה היא לאבד את כל ההתקדמות הזו. עֲבוֹדָה. זה... דבר טוב? זה דבר טוב בכך שזה גורם לי להתמיד במאבק ולהמשיך הלאה, אבל זה דבר רע בכך שאם אני נכנס למקום קשה במיוחד - כמו אם לא היו נעליים במוסך - הייתי מפסיד יותר מדי זמן והתקדמות מכדי להיות מוכנים להשקיע שוב.
אני חושב שהינטרלנד מנסים לתת לשחקנים מטרות פשוטות יחסית בסביבה קשה בכוונה כדי לנסות לעורר סיפורים, אבל המסגרת הזו תלויה מדי בעבודות עמוסות שחוזרות על עצמן ובלתי צפויות מדי מבחינת האם היא גורמת לסיפורים המגניבים האלה. זה גם ממשיך לסטות לאחור לקראת להיות הדרכה כאשר, כמשחק שנמצא בגישה מוקדמת במשך שנים, הייתי אומר שהרבה שחקנים יידעו הרבה יותר ממה שהמשחק מניח.
לגביי, אני הולך להסתובב שוב אחרי הדוב המפוצץ הזה רק כדי לכפות התקדמות בנרטיב דרך הלוכד המעצבן הזה שלא ילמד אותי מה לעשות עם השאריות על כל מה שלכדתי. ברגע שהצלחתי את זה (אם אני מצליח את זה) הוא יכול לשבת בצריף המטופש שלו ולהיזכר בטייס השיח המוזר ההוא שעכשיו חולץ בזהירות את נעליו בכל פעם שהוא הולך לצוד דוב.