לפני שנתקע, הנה הקטע. קוד ה-PC עבור FF Origin יצא קצת באיחור, אז המחשבות שלהלן הן ההתרשמות הראשונית שלי מהמשחק בהתבסס על הנתח ששיחקתי עד כה, שזה בערך חצי מהמשחק. זו לא סקירה מלאה, אבל אני גם לא יכול לראות את המחשבות שלי משתנות. בכל מקרה. בואו נאמץ את הכאוס.

Stranger Of Paradise: Final Fantasy Originהוא דמות נשמהFinal Fantasyספין-אוף שמתנדנד כל כך שהוא מפספס. הפוקוס היחיד שלך הוא להרוג בחור רע בשם כאוס והמשחק מספק קרבות ושלל במאות, אולי אלפים שלהם, כדי להבטיח שאתה מספיק בשרני בבוא הזמן. אבל קח את הקרב ונשאר לך מעט, באמת. חפש כל דבר אחר מלבד כאוס ותגלה שאין שום דבר אחר שמניע אותך קדימה. אתה תסיים את המשחק ותפרד כזרים עדיין, כנראה.

Final Fantasy Origin אינו שחזור ישיר של Final Fantasy המקורי, אלא יותר סיפור המתרחש ביקום מקביל. וזה ביתו של ג'ק גרלנד אחד, אח חטוב שבאמת היה רוצה להרוג את כאוס. הוא חוזר על כךהרבה, לעתים קרובות נוהם את מורת רוחו כאשר 'חבריו' מדברים על כל דבר אחר. אש, ג'ד, ניאון, סופיה; ממילא כולם אינם מסוגלים לשיחה רגילה, ולעתים קרובות אומרים דברים שהופכים כל דיון אמיתי לבלתי אפשרי. "המון עטלפים כאן," אומר אש, בעוד עטלפים עפים מסביב. "אני חושב שהייתי כאן... פעם אחת," אומר ניאון, לשתיקה מהדהדת.

ג'ק חולק דבר אחד במשותף עם בני ארצו: כל אחד מהם נושא ביצה חייזרית זוהרת, כמו אלה שהיית מנצח בארקייד המקומי. נראה שזו הדרך שלהם לזהות אחד את השני בתור Warriors Of Light הנבחרים שחייבים לשחרר את העולם מכאוס. אני משוכנע שזה בגלל שהיקום המקביל שלהם הוא בעצם בדיה ששוחה במוחו של ג'ק. אני מדמיינת את ג'ק - שגדול מכולם בשנה שלו - משחק העמדת פנים עם חבריו לכיתה. הוא הגיבור שקורא את היריות כשהם מחקים תנודות חרב לפני שהפעמון מצלצל.

זה יסביר מדוע הסיפור מקפץ עם לכידות כמו שני ספינות חלל שנופלות במורד ה-M5. לג'ק לא אכפת מכלום מלבד כאוס, חותך אלפים כהים באמצע המשפט במבט זעף, ושואל אותם אם אמר שכאוס מעורב. אה, הוא לא מעורב? ואז לג'ק לא אכפת. הצמא שלו לכאוס מצחיק ללא ספק, אבל הוא גובר על כל מראית עין של סיפור משמעותי. ערך קומדיה לא יכול לפצות על דמויות רדודות ויקום שנבנה יותר באמצעות תיבות טקסט ממצות מכל דבר אחר. זה אירוני שהרצון היחיד של ג'ק להרוג את כאוס בסופו של דבר הורג את הרצון שלך לשחק.

והסיפור המעצבן של המשחק אומר שהדבר היחיד שמחזיק אותך מעורב הוא קצב הנשמה של לחימה וחקירה. בהתחשב בעובדה שמדובר ב-Team Ninja, לכל דבר, החל מהעיצוב ברמה ועד לריב חשוף ישניאומטויחים על כולו. יש לך מפת עולם על שתשלח אותך למשימות שנקבעו בגרסאות מחודשות של מיקומי Final Fantasy אייקוניים: כור מאקו מ-FF7, שודדי ים במערת אלמוגים, קורלים אורבים ביער. אפשר לזהות אותם, בטח, אבל הפאר שלהם אובד למסדרונות זהים וחדרים שטוחים מלאים בכמה מפלצות. המטרה שלך היא להכות באויבים האלה, לעבור בין מחסומים ולנצח את הבוס האחרון.

הסיפור של Nioh לא נהדר, אבל הוא מפצה על כך עם מפות חכמות ומשולבות זו בזו ולחימה ללא דופי. כדאי ללמוד את הטחינה המורכבת של שלל כי זה הופך את ההשמעה החוזרת של רמות לניסוי או לפנטזיית כוח, לא למטלה. Final Fantasy Origin שומר על ליבת הלחימה החזקה של Nioh, אבל גם שומר על שלל דומה שמרגיש לא במקום כי אין תמריץ אמיתי להסתבך.

המשחק לוקח את מערכת Job של FF ומעביר אותה בצורה נפלאה לתבנית Soulslike. משרות הן המקבילות לשיעורים כאן, כל אחד כולל שילובים ועצי מיומנות משלו. יש המון לבחירה, כמו Mage, Lancer, Ronin ו-Pugilist, רק כדי להזכיר כמה. ג'ק יכול לעבור בין שני ג'ובים תוך כדי לחיצה על כפתור, ואם תרצו להחליף תפקיד אחד או שניהם, תוכלו לעשות זאת בקלות בתפריטים. העלו את הרמה של העבודות שלכם ותרוויחו נקודות לבזבוז בעצים האלה שיפתחו מהלכים חדשים או בונוסים פסיביים. Pugilist דמוי לוחם MMA הוא הג'וב האהוב עלי, מכיוון שהוא מרגיש באופן מובהק ג'ק. אתה פשוט דוחף שלדים וטונברי לעיסה עם בעיטות סיבוביות והזזות אגרוף. אין צורך בחרבות עדינות או רומחים כשיש לך את פרקי האצבעות.

זרימת הלחימה מרגישה מהירה וקצרה, עם הזוהר המשלב החתימה של Team Ninja. בין אם אתה חושב על הכפתורים שאתה מנפץ או דוחף בלי דעת, אתה תיראה מגניב. המגוון המוצע הוא שערורייתי, באמת, עם המון שריון וכלי נשק ומהלכים וסטטיסטיקות להזיז למעלה ולמטה ומסביב. לאויבים יש סוגים שונים של התקפות, המסומנות על ידי תיבת קופצת קטנה מעל ראשיהם שמגיעה בשלושה צבעים. Parrying מאפשר לך לגנוב יכולת של אויב ולהשליך אותה בחזרה אל פניו, וזה אף פעם לא מזדקן.

חלק מהג'ובים עובדים טוב יותר נגד אויבים מסוימים, אבל זו בעיקר העדפה אישית ששוררת. רוב המשימות פשוט גם לא כל כך מרגשות, שכן הן מקפי מסדרון עם הגימיק המוזר, כמו התחמקות מקרני לייזר או מציאת מפתחות כדי שתוכל להמשיך הלאה... למסדרונות נוספים. כמעט כל הכיף טמון באגרוף שאתה מניף, כי אין שום דבר אחר שמניע אותך קדימה. זה בהחלט לא הסיפור, או ההבטחה לרמה חדשה וזה גימיק. בסופו של דבר, החזרה נגררת, מה שגוזל גם את גורם הוואו מהשלל שאתה מרחף. שאב את הגריבים האפיים או הלברדים הענקיים אל המלאי שלך והם מצטרפים לשאר קולקציית האופנה המהירה שלך. מה הטעם באופטימיזציה של הגיליון האלקטרוני של הדמות שלך אם לא סביר שתחזור ותגמיש התאמה מעצבת?

כל העומק של Final Fantasy Origin טמון בדחיפת שלל נוסף בארון הבגדים שלך. הכיף טמון בלהתרסק ולהתלוצץ ולצחוק מדי פעם מההערות הצורבות של ג'ק. אחרת, זה לא מרגיש כמו משחק Final Fantasy בכלל. אין שום סיבה להתקיים בעולם הזה מלבד להכניס את הכאוס לתוך העפר, וזה מתאים, אני מניח. אבל זו גישה חד-ראשית - והגיבורה - אומרת שכנראה לא תחזור כשכאוס יתחיל.