רזה מספקת הפחדות מהמעמקים האפלים ביותר של האינטרנט
כשאני עושה את העסקים היומיומיים שלי, אני אוהב לשמור על אבָּרִיארמת פרנויה מרקיעת שחקים בקצב הלב. אז באופן טבעי, אני מוצא את עצמי מעיף קצת מעבר לכתפי כשאני בחוץ, וזה שקט - שקט מדי.רָזֶה, אני חושב, הוא אישור די טוב לכל הפחדים הכי גדולים שלי. זה מבוסס על משהו נוראמיתוס ה-Slender Man(שאני מודה שלא ידעתי עליו כלום עד עכשיו), אבל בסופו של דבר מרגיש קצת כמו אמנזיה - שימוש מעורר אימה בחושך מוחלט והכל - אבל ביער פתוח עם אחד היפר-מפחידדָבָרכל הזמן ממש מאחוריך.
לרוב, זה גם עובד טוב. הדקות הראשונות שלי היו קצת חסרות מטרה, אבל אחרי שהתחלתי להיתקל בקשקוש מוכי פאניקה על התחביבים המענגים של האיש הדק (טיולים נינוחים ביערות סיוטים, שיטוטים נינוחים בסיוטים, גניבת נשמות וכו'), העניינים התחילו לתפוס. אני בעצם לאלִרְאוֹתאותו עד כעשר דקות, אבל זה הפך את זה למפחיד יותר. הוא פשוט עמד מרחוק והביט בי ישר בחזרה. אבל המשחק מבהיר בבירור שלהבט לאחור במשך יותר מכמה שניות יהרוג אותך, אז מיד המראתי בריצה בכיוון ההפוך - הנשימה המרוטשת והלב הפועם של הדמות שלי משמשים כפסקול לנסיגה הנמהרת שלי.
לאחר מכן, סלנדר הפך לקרב הלוך ושוב בין המוח שלי לעיניים. "משהו פשוט זז ליד העץ הזה! אני בטוח בזה! הו אלוהים, הכל נגמר." "לא, לא, תירגע. אתה רק רואה דברים." "טוב, אני רואה דברים. אני זוג עיניים. זה ממש כל מה שאני מסוגל לעשות." וְכֵן הָלְאָה. האיש הדק פשוט הופיע במקומות, אם כי - מעולם לא תפסתי אותו בפעולת תנועה - מה שהפך את זה למפחיד עוד יותר. כל כך לא טבעי ולא צפוי.
בסופו של דבר, יצאתי מאיזה מתקן שירותים ציבורי, הסתובבתי לרגע כדי להסתכל אחורה, ואז הוא היהממש מולי. בהחלט צעקתי, רק שזה נשמע יותר כמו "עעעעעעעיק." ואז נשמעו חבורה של רעשים נוראיים וזה נגמר המשחק. אז סלנדר הוא בהחלט פוני של טריק אחד (עם איברים מוארכים מגעילים), אבל זה טריק די הגון. נסה את הבטא החינמיתכָּאןולהשיג דבר חדש ומרגש שאפשר להציץ בו ללא הרף מעבר לכתף בפחד ממנו.
או, אם אתה צריך יותר משכנע, הנה טריילר מהיר.
תוֹדָה,משחקי אינדי.
