יש לי הרבה דברים מאוד חנונים. מבט מסביב לחדר השינה שאני אוהב לכנותו משרד כשאני צריך להעמיד פנים שאני אדם אמיתי אומר עליי הרבה דברים. הערימה העתיקה של שישה כוננים קשיחים של IDE. צעצוע האופטימוס פריים הגדול והמטריד שאורב על גבי כוננית הספרים שלי. את פטיפון ה-Pro-Ject היקר באמת לא יכולתי להרשות לעצמי, ואשר נראה זקוק לעוד אבק. האוסף החבוט של סחר קומיקס משנות השמונים בכריכה רכה. נר השעווה הקטנטן בצורת ראשו של סטלין. האייפון. החתול. החתול השני. ובכל זאת הדבר היחיד שבאמתנוצץכמו מגדלור של ילדותיות בלתי פוסקת הוא משחק הלוח המכובד המכונהקָמִיעַ. זה דבר מרתק, לא מגניב בלי בושה, שקיים לנצח בבית באמצע הדרך של יראה ובוז. זה פנטזיה פרוטו-MMO, הדורש התמסרות בו-זמנית לתאומים החברתיים החברתיים של סטטיסטיקה ולהעמיד פני שדון. זה נפלא. זה מפלצתי. למה זה לא משחק מחשב?
כל זה מעט קלוש, אני מבין, אבל אני מודע יותר ויותר לכך שיש פער בין משחקי RPG עצמאיים, מונעי סיפור, לבין הרדיפה האישית מחזורית לטווח קצר של MMO שלא ממש מטופלת. ואני יודע מה אתה חושב, אבל למען האמת דיאבלו לא ממלא את זה. לחץ/י קליק, לחץ/י, שינה, לחץ/י קליק. טליסמן עוסקת בדאגה קצת יותר מדי מההתקדמות האישית שלך ברמה סטטיסטית ברובה, בדרך הרעבה הזו עם המוח הלטאה ש-MMO מנצלים מאוד, אבל גם להיות מכוונת למסקנה מוחלטת - להביס את כל שאר השחקנים. נכון, כתר הפיקוד תמיד היה מסקנה רופסת עד כדי כך שאני נדהם שהגרסאות החדשות יותר לא החליפו אותה בסיטונאות, אבל לפחות זה היה נקודת קצה בסופו של דבר. ב-RPG ממוצע, ההתקדמות האישית שלך משכנעת, אבל קצת חסרת מטרה - לעתים רחוקות ברור בדיוק לקראת מה אתה בונה, מה יהיה הקונפליקט הסופי. ב-MMO - או לפחות ב-MMO ברוח ה-Wow - הקונפליקט הסופי לעולם אינו סופי, ורק אמצעי לסוף המוזר של המשך התקדמות הבחור שלך כדי להתמודד טוב יותר עם עוד קונפליקט סופי שאינו סופי. זה אולי המשפט הכי פחות קוהרנטי שכתבתי אי פעם, אבל לא משנה.
זו הסיבה שאני מעריץ את טליסמן, למרות כמה שזה יכול להיות מביך בחברה הלא נכונה. זהו משחק שעיקרו תלוי בו שחקניו עולים רמות בדרכים שונות (כוח, רצון ו/או חיזוקי נשק ושריון שונים), לפני שהם מרצים לתזמר אבדון אולטימטיבי לכל השאר. לא מזיק שהשילוב שלו של סיכוי (הטלת קוביות) ובחירה ("ככה אני מתכוון לנצח") אומר שאתה די הולך בדרך משלך ולא בכל סוג שנקבע. זהו RPG לטווח קצר, PvP עם משחק קצה מוגדר מאוד - אין גראנד אינסופי, אלא פוטנציאל שידור חוזר אינסופי. כמו כן, אתה יכול להפוך לקרפדה ולזועף גדול למספר סיבובים. זו השמחה של האקראי, משהו שעומד בבסיסו של טליסמן. יש הרבה דרכים להידפק בצורה מבדרת, וגם לחזור בצורה מרהיבה מלהיות דפוק. אני נדהם שזה לא משהו שעבר למשחקי מחשב בצורה רצינית. אני נדהם שבעתיים שאין גרסה מקוונת חלקה של טליסמן. (יש MMO חינמי שנקראקמע אונליין, אבל זה קשור למשחק הלוח בערך כמו מילקשייק סויה לפרות).
זה היה הולך להיות, עוד ב-2007. Capcom הטיל על האולפן החדש Big Rooster ליצור גרסת PC/XBLA 4 שחקנים, מה שלמרבה הצערהתפרקמסיבות עדיין מסתוריות בשנת 2008, לאחר ניסיון מופרך לעבור למפתח אחר. כך זה היה נראה:
יש שם דברים נחמדים, בהחלט, אבל חלום המשאלה בראש שלי הוא לרקע את האלמנטים היותר ברורים של משחקי לוח לטובת שכל שחקן יראה מבט בגוף ראשון/שלישי של היכן הוא נמצא ואיזה מצב הוא מוצא את עצמו בכל תור . שחק את ה-RPG/הרפתקה! אלמנט, בעצם. עדיין הייתי מסתכל על זה, זכור.
הזכויות לעיבוד משחקי וידאו חזרו מאז שוב ל-Games Workshop של בעלי Talisman. מי יודע מה התוכניות שלו לזה, בהתחשב בכך שכבר יש להם את Dawn of War 2, Warhammer Online, Space Marine ו-40K MMO על הצלחת? דבר אחד בטוח - הם לא צפויים לתת לאף גרסה מתוצרת מעריצים לראות אור. החלל האלק/תקיפה של חייזריםתקלה מוכיחה זאת. כמו גם של 2008פרויקט מעריצים לא רשמי, שהיה בתחילת הימים אבל בדרך לממש את זה באמת.סדנת משחקים לא ריחמה.ניסיתי ולא הצלחתי למצוא מקום שעדיין מארח אותו. אשמח לנסות זאת בשקט אם אי פעם אתקל באתר שאיכשהו לא ספג סטירה מ-GW.
הכל כל כך בושה נוראית. אני מקווה שמישהו, איפשהו נותן הזדמנות נוספת ל-Talisman: The Videogame. יש בזהב RPG מרובה משתתפים בגבעות - מערכת מושלמת לכמה שעות של צחקוק/מלחמה מקוונת עם בני זוג, ואיזון של סיכוי וטקטיקות שיוצרת כיף מתמשך, אמין, הכל כלול. תעשה את זה! תן לי את זה!
לחלופין, פשוט תן לי את עבודת האהבה המגוחכת והיפה הזו:
