תראה, אני שוב עסוק מאוד היום. חזרתי מהחופשה ושום דבר לא נגמר, ואני בכל מקרה חייב להישאר מאוחר הלילה מסיבות לא קשורות. אני לא מבין את האנשים האלה שאומרים, "אוי הכנתי עוגת זילוף לימון כשהגעתי הביתה, כי הייתה לי שעה פנויה". אֵיך? וכשיש לך שעה פנויה, איך אתה עוצר את עצמך מלשכב על המיטה ולצפות בתוכנית טלוויזיה שכבר ראית?

למרבה המזל, למרטי ברנהאם למכשפה הירח אין כלוםאֲבָלזמן, אז ניצלתי את הביקור היום לקצת נסיונות מדיטציה מהירה במיוחד.

למשרד שלנו יש כלל שאסור לאכול את ארוחת הצהריים שלך, במיוחד אוכל חם, ליד השולחן שלך. אתה נכנס למטבח ומבלה זמן מחוץ למסך שלך, לעזאזל. אלא שברוב הימים אני לא עושה את זה, כי משחקי וידאו לא ישנים ללא אליס. אל תפנה לי ל-HR, בסדר? לראש משאבי אנוש שלנו קוראים The Jiffer והואיש לו פרצוף מרתק.

תרמיל הירח של מרטי ברנהאם הוא מינימלי. אני לא יכול לראות את המיטה שלה, או משהו, אבל אתה יכול לשבת על הרצפה לעשות מדיטציה. אני גרועה מאוד במדיטציה לא מונחית, אז במצב שלה הייתי בסופו של דבר חושבת: "אוי אלוהים, מה אם החותמות על התרמיל הזה או על החליפה שלי ייכשלו, אין כאן מי שיעזור." אבל למרטי יש בבירור כוח אופי גדול ממני.

אין לחיצה על כפתור X למדיטציה, אבל מרטי אכן נושם. הכתפיים שלה עולות ויורדות ובטנה מתרחבת ויורדת לאחור. היא נושמת עמוק מאוד.

הצפייה בה הרגישה מאוד קצבית ומרגיעה, אז פשוט נתתי לה לנשום קצת. המוזיקה בתוך התרמיל היא סוג של תקווה, עם זמזומים וחבטות שמרגישים כמו אורות מזמזמים ומהבהבים. אחר כך ניסיתי לנשום איתה בזמן, עמוק כמוה, והבנתי שהיא נושמת מאודקָשֶׁה. זה היה מהיר מדי, והתחלתי להרגיש סחרחורת. זה כאילו היא בדיוק סיימה ספרינט איפשהו. אני לא חושב שמרטי ברנהאם באמת רגוע בכלל.

הציור הפולחני של היום הוא הכריכה של דמדומים מאת סטפני מאייר. אני לא יודע למה, פשוט מצאתי את זה מאוד מצחיק.

והשבוע, טוויסט:

אני חושש שכל ההתלהמות שלי על מסע בזמן או מה קרה לך הפכה לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה.

טקס הירחזמין מקִיטוֹרעַכשָׁיו.