שלחנו את ברנדן בחזרה לסימולטור אסונות מדע בדיוניRimWorld[אתר רשמי], שם הקים במהירות מלון כושל באמצע מדבר לוהט. בשבוע שעבר, צוות המלון היה בשליטה שלתרופות וסרטן. בחלק השני של היומן הזה בן שלושה חלקים, טרגדיה מורידה את המלון על ברכיו.

עיניים פעורות פיט היה על עוד אחד מהבולמוסים שלו. הוא שם את ידיו על איזו התעוררות הודות לקבוצת סוחרים חולפת ואחרי שבילה את השבוע הקודם בנסיגה, הוא מצץ אותה עכשיו כמו סוכר. מבחינת קצב העבודה, זה רע כי אתה לא יכול לשלוטRimWorldגברים ונשים מצוירים של הסרט כשהם נכנסים למדינה כזו - הם פשוט מסרבים לעשות את עבודתם. אבל במונחים של אושר, אני מעדיף שפיט יהיה גבוה מדי יום ויישאר צ'יפר מאשר לרדת לספירלה של נסיגה. בגלל זה קניתי לו את הסמים. הוא יותר טוב ככה.

המלון קיבל את האורחים האמיתיים הראשונים שלו זמן קצר לאחר מכן - שלוש נשים ממחוז-at-the-cave. הם סירבו להישאר בחדר המעונות שסופק והתעקשו לישון על רצפת האריחים למחצה של המטבח, נוחרים כשבוגדן, ראש המלון, פסע מעליהם כדי לבשל ארוחות מוכנות של תפוחי אדמה ואורז לסימן המסחרי הטעים שלו, שרק לפעמים נותנים לכולם הרעלת מזון.

עד ששלושת הנשים עזבו את המלון, יחסינו עם קבוצתן השתפרו. עם מוד האירוח שבו אני משתמש, אתה יכול להגדיר אנשים לשוחח בשמחה עם האורחים שלך, לנסות לגייס אותם או להשאיר אותם לבד לגמרי. החלטתי לתת לבוגדן, שהוא בכלל בחור כריזמטי מלבד הנשימה הכבדה והמצמררת שלו וההרגל לתת מחמאות רומנטיות לא רצויות, לעשות את כל הדברים. הלכתי ללשונית העבודה ווידאתי שג'ולי לעולם לא תדבר עם אורחים או אסירים. ג'ולי היא לא אדם של אנשים. היא אדם הורג אנשים.

בימים הקרובים יגיעו מבקרים נוספים, כולל שיירת מסחר עם חבורה של בעלי חיים בגרירה. כלבים, אלפקות, גמלים, פרות. אנחנו פחות או יותר סומכים על אנשים כאלה שיביאו דברים כמו תרופות וסמים יקרי ערך. אבל התחלתי לחשוב שאולי כמה בעלי חיים יהיו טובים לחווה. לא היה לי הרבה מזל עם חיות בעבר.

בפעם האחרונה שכתבתי על RimWorld, לפני זמן רב במושבה אחרת, היה אבחורה בשם Min, אליל פופ שהמשחק סיווג כ"יפה" ושאהב חיות. יום אחד, היא ניסתה לאלף עצלן ענק. זה הלך מטורף. היא התעוררה בבית החולים לאחר שאיבדה את זרועה הימנית, אפה ואוזניה אחת. היא הייתה מצולקת כבדה בכל הגוף. למן היה אמור להיות מחובר טופר תותב ענק אבל אני, אה, החלפתי את הזרוע הלא נכונה. היא הסתגרה בחדרה ועשתה אמנות לשארית המשחק. תמיד רדפתי על ידי הדמות הזו. לפעמים אני רואה אותה בתפריט עריכת התרחישים של המשחק כשאני עוברת בין הדמויות, צצה כמו רוח רפאים. אני חולפת במהירות על אופניים ומנסה לשכוח מה עשיתי לה.

העיקר שעבודה עם בעלי חיים לא תמיד הולכת לי טוב. למרבה המזל, החיות שהובאו למנוחת בוגדן על ידי השיירה הזו כבר היו מאולפות. החלפנו ערימת בגדים בפרה ושור והקמנו מגן מלא בעשב שחת כדי להחזיק אותם. הסוחרים לא שאלו מאיפה יש לנו כל כך הרבה זוגות מכנסיים עודפים ולא נידבנו את המידע הזה, תוך התעלמות נוקבת מהשישה. מצבות בחול המדבר הרחוק. אני מקווה שהפרות החדשות יזדיינו.

כשחלפו ימי המדבר ללא אורח או קבוצת סחר מבקרת, התחלתי לשים לב שבוגדן שם את המהלכים על מיישה - אשתו של פיט לרווחה - בכל רגע אפשרי. אולי הוא חשב שחברו יהיה נסקל מכדי להבחין או לדאוג לו. עם זאת, מי תמיד דחתה את ראש המלון נושם הפה, תוך התעלמות מההתקדמות שלו. אמנם זה היה טוב עבורה, אבל זה היה רע לבוגדן שהתחיל להרגיש מתוח ומעצבן. לחץ ועצב יהיו רעים עבורו. לא היה לו הרגל סמים בריא לחזור עליו.

הפרות החלו לגווע ברעב, אז נאלצתי לתת להן להסתובב בחופשיות ברחבי המלון. הם הודו לי על החופש החדש הזה על ידי פשיטה על המקפיא ושינה במטבח. מאותו שלב סימנתי אזור בחווה שבו יוכלו לשוטט בחופשיות והקצתי להם אזורי שינה במכלאה. כל יומיים אחד מצוות המלון היה עולה למכלאה כדי לחלוב אותם, ואז מיד שותה את הנוזל החם בהפסקת הצהריים במקום לקחת אותו למקפיא.

בינתיים, התחלנו לעבוד על ה"בר", חלול תא ענק בסלע שנותר. הוא כל כך גדול שחלק מהגג קורס ומשאיר הריסות באמצע החדר. אני מחליט להשאיר את זה למועד מאוחר יותר, זה לא חשוב. הבר ממילא מתברר כחלום מקטרת, שכן אף אחד מהאחראים על המלון לא יודע דבר על גידול כשות. רמות המיומנות הנמוכות של ה'גידול' שלהם אומרות שאני יכול לשתול ולקטוף רק את הדברים הבסיסיים ביותר - ספודים, אורז, כותנה, תירס. זה לא מנע ממני לשתול איזה עלה עשן עבור Wide Eyes, וזה פשוט מספיק בשבילו להבין. אבל אם הוא רוצה משהו חזק יותר הוא צריך לסמוך על סוחרים חולפים. לא היה אחד כזה כבר שבועות. אבל זה בסדר כי הנה באים כמה אנשים עכשיו.

אה. הם בני שבטים. הם באו להרוג אותנו.

אנחנו מקימים במהירות שקי חול ומתכוננים לתקיפה. לבני השבט יש חניתות ואלות, ונראה שהם מבלים את רוב זמנם בהכנות בשינה. לג'ולי יש רובה. יחד עם רובי הציד והאקדחים של שאר אנשי הצוות, אני מרגיש בטוח. אבל לשבט לא אכפת מאיתנו - הם הולכים ישר אל הפרות.

אני בפאניקה. אלה הםשֶׁלִיפרות. אני שולח את חוליית הרצח של בעל ואישה, מי ועיניים פעורות, לחווה לטפל בשבט המציק, בתקווה שאנשי המערות ייפצעו רק כדי שנוכל להחדיר אותם לצוות המלון. "אני מקווה שהם יודעים להכין בירה", אני חושב לעצמי כשהם יורים בבטן. אבל לא רק שהזוג המאושר הורג שניים מבני השבט (מבריח את האחרים תוך כדי), הם גם מצליחים להכניס פגז של רובה ציד לשור בטעות. זה עדיין חי אבל פגוע קשה.

מי ופיט קוברים את צמד התוקפים ואני עובד מהר כדי להקצות לשור טיפול רפואי (בדרך כלל בעלי חיים לא מקבלים את זה). פיט, אולי שמח לעשות שוב את עבודתו הישנה כפרמדיק, רץ להביא את הציוד הרפואי. מי מסיימת לקבור את האיש שהיא הרגה ומתיישבת בשלווה לשתות חלב. Wide Eyes הוא וטרינר להוט מדי. הוא חוזר ומתחיל לטפל בשוריוֹתֵר מִדַי, תיקון לא רק את הפצע של רובה הציד אלא גם כל חבורה קלה או שריטה. כעת נותרו לנו רק שתי ערכות רפואיות. אני שוקל לשתול שורש מרפא כדי ליצור עשבי תיבול רפואיים אבל אף אחד לא יודע איך לגדל אותו.

אחרי הדרמה, מי הביאה קצת תירס למקפיא וחלפה על פני בוגדן, שבישל ליד הכיריים. הוא ביצע אותה שוב ושוב היא דחתה אותו. זה אומר בסך הכל ארבע דחיות. כבר למחרת הוא מנסה את זה שוב כשהם מתחילים לעבוד על הפרויקט הגדול ביותר של המלון עד כה - החפיר.

שוב, הוא נדפק לאחור. לא מרוצה מכך שנדחה על ידי מתנקש נינג'ה נשוי, הוא מחליט לנסות את מזלו עם ג'ולי. בוגדאן מסומן על ידי המשחק כ"אופטימיסט". ג'ולי, בתפקידה כפסיכופתית מתפתחת, לא מתרשמת.

ואז הגיע גל החום. המדבר רתח ב-45 מעלות צלזיוס. את החפיר היה צריך לסיים מאוחר יותר - לא יכולתי להסתכן שאף אחד מהמלונאים יחטוף מכת שמש. בכל רגע נוכל לקבל אורחים. נכון, כבר כשבועיים לא היו לנו אורחים, אבל זה לא אומר שאסור להיות מוכנים. הוצאתי את כולם מתפקידי חפירת חפיר והכנסתי אותם למשימות קלות בפנים - לטאטא את הרצפות, לבשל ארוחות ערב. אולי, חשבתי, זה יהיה זמן טוב לשפץ את הבר. בטח, עדיין לא יכולנו לגדל את הכשות או לבשל את הבירה. ובטח, לא היו אורחים שבאמת יבואו לשתות את החומר, או כל צוות שיציב בעמדת הברמן, או כל דרישה לנוזל מייבש באמצע גל חום מדברי. אבל כמו שאמרתי - תמיד צריך להיות מוכן לכל דבר.

הוריתי למישה ופיט לפנות את ההריסות שישבו באמצע החדר במשך שבועות. התכוונו לסדר את החדר. התכוונו להפוך את המקום למופלא, יכולתי לראות הכל עכשיו. שטיח אדום, אורות צבעוניים, רצפת אריחים. הבר היה חוזר לכאן עם שולחן המבשלה, שבו עיניים רחבות יכלו לבשל בירה ולהתרחק מהעין. ובפינה הזו, שולחן ביליארד שבו מי יכלה להגיד לבוגדן לעזוב אותה בשקט, ושולחן אוכל בפינה הזו, שבו יכלה ג'ולי לשבת לבד ולהטיח עלבונות בכל מי שעבר. האורחים היו מציפים פנימה, הם יאהבו את זה. "שמעת על המנוחה של בוגדן?" הם היו אומרים אחד לשני בארוחות ערב. "זה נפלא. האווירה, האחווה - נווה מדבר של חברות באמצע המדבר הקשה. 10 מתוך 10 ב-TripAdvisor."

ואז קרס הגג ומחץ את פיטר ומישה למוות.

הפה שלי נפער. בכל שעותיי ב-RimWorld זה מעולם לא קרה לי. אפילו לא ידעתי שזה אפשרי. לא ידעתי איך להרגיש. מצד אחד, המשחק עדיין זרק לי כדורי עקומה וזה היה מדהים. מצד שני, הזוג המאושר ביותר במלון פשוט נמחץ זה לצד זה מתחת לאותה ערימת סלעים. זאת אומרת, זה היה רומנטי לבני הזוג הנשוי למות ביחד, אבל גם מדהים שהם ימותו בצורה כל כך ארצית. רומיאו ויוליה הגרוע ביותר.

מצב רוחו של בוגדן צנח. שניים מחבריו הקרובים ביותר מתו במכה מהירה אחת. הוא יצא אל החום המדברי וחפר, בחצי פה, בחפיר, על סף תקלה קלה. כלומר, כולנו יודעים שהוא היה רוצה לשכב עם מי מאחורי הגב של פיט, אבל הם עדיין היו חברים שלו, נכון?

ג'ולי המשיכה לבשל אורז ותירס במטבח כאילו כלום לא קרה. לחצתי עליה כדי לגלות מה היא חושבת. "היריבה שלי מי מתה," היא חשבה. "משרת אותם כמו שצריך." היא המשיכה לבשל עם +3 למצב הרוח שלה. ג'ולי מעולם לא הייתה אדם נחמד.

אבל אף אחד לא לקח את המוות קשה יותר מקונגה, החתול של המלון. הוא מיד נכנס למבולבל פסיכוטי והתחיל לשוטט כשהוא מתנהג מוזר. הוא פסע קדימה ואחורה על המקום שבו מת הזוג הנשוי, גופותיהם עדיין לא נתבעו מתחת לסלע.

ג'ולי ובוגדן הלכו לעבודתם בנפרד, לעתים רחוקות אפילו אכלו יחד. ג'ולי עיבדה את השדות ובוגדן ישב בחדרו וחקר אלקטרוניקה. כל יום היו הפרות המורעבות אוכלות את היבול לפני שג'ולי הייתה הזדמנות לקצור אותם, כמו ארבה ענקי מעור. שקלתי לשחוט אותם בשביל הבשר שלהם אבל החלטתי להחזיק מעמד לכמה סוחרים, בתקווה למכור אותם לתרופות.

המלון התקלקל וענן של מזל רע ירד על הכל. פרה נכנסה להריון והפילה תוך ימים, הייתה חולה, שלושים ארוחות מוכנות נרקבו בגלל החום. כמה תרמילים נחתו בקרבת מקום, מרגש אותי. "אולי יהיה ניצול בין ההריסות," חשבתי. "זה קורה לפעמים." אבל כל מה שבוגדן מצא היו 8 נחירות של יאיו, שזה עדיף מכלום, אני מניח. הוא החזיר אותם למאגר הסמים, שעדיין נמצא בחדר הריק של הזוג המת ועדיין נקרא "המחסן של פיט". בחוץ, ג'ולי שכבה על האדמה והתבוננה בשקיעה. בוגדאן הלך למטבח שם המשחק אמר שהוא "נרגע מבחינה חברתית". הוא היה לבד.

באותו לילה הם פגשו זה את זה ליד הקברים. ג'ולי ביקרה את שינצ'י, בעוד שבוגדן, משום מה, הלך לבקר את קברו של רידל כמו תמיד, למרות שקנת רידל היה רק ​​איזה שמוק שמת ממכת חום. בדרך כלל כשדמויות חולפות זו על פני זו או יושבות באותו חדר, מופיעות בועות דיבור קטנות, עם רגשות שמציינים ברכות או עלבונות או אהבה. אבל באותו לילה, ליד הקברים, אף אחד מהם לא אמר דבר.

לבסוף, לאחר שבועות של בידוד, הגיעה שיירה מסלע המזכיר, סוחרת בסחורות בתפזורת. מכרתי את ארבה-הפרה תמורת 300 פיסות כסף וקניתי בוש ענק של כשות, שתי ערכות, שתי חפיסות שוקולד וחכה. אני לא יודע אם נמצא דג בחפיר המדבר שבנינו בעצמנו ובהחלט לא הכנסנו אליו דג. אבל זה שווה ניסיון.

עכשיו זה שעת לילה. בוגדן וג'ולי ישנים, וסוחרי השיירות מסתובבים בחוץ מתחת לכוכבים. בדיוק בחצות, אישה יפה ועירומה יוצאת מהמדבר. היא מסומנת כ"בלתי מסוגלת לעבודה מטומטמת, הובלה, ניקיון, עבודת מפעל וכרייה".

זה לא יכול להיות.

זה לא יכול להיות.

מין, אליל הפופ, חזר.

בשבוע הבא, איך יגיב בוגדאן הזועם להגעתו של נודיסט יפה? איך הכל יסתיים אצל המלונאי חסר המזל של המנוחה של בוגדן?