התוכנית: מסמך של ניצחון אולטימטיבי בפניםממלכת האל המטורף. שיאו, ללא ספק, במפגש מאנו-א-מנו שיא עם האל המטורף עצמו, אוריקס.

יש לי תוכנית. אני אבצע את זה. אני אתעד את זה. אני לא אסתער. זה יהיה ללא רבב. אני אהיה אגדי.

גיבורים צריכים לנסוע בקלילות. הם אוהבים דברים נוצצים, כמעט יותר מהחיים עצמם (ולעתים קרובות מדי מאבדים את חייהם כי הם עסוקים בלבהות באיזה תכשיט נוצץ על הקרקע במקום בלוחם ההוביט הבלתי מתים שגורר עדר של גמדים זומבים בדרכם) אבל הכל יותר מ, נניח, 12 חלקי שלל שלא יסולא בפז, ואין להם מקום בכיס. זה הופך את הנקסוס לגן עדן של קבצנים, או לפחות אם קבצנים היו רוצים שרביטים קסמים ורידודי ברזל במקום אוכל, אלכוהול וכל מיני סמים מרגשים וקטלניים שנועדו להסיח את דעתם מהאימה המחפירה של הקיום היומיומי שלהם. .

אז אני אורב. אני ארצ'ר בכיפה ירוקה ומפנקת שמזהה אותי בבירור כבחור סטואי ומיומן של היער, אבל התנהגתי כמו יונה מורעבת וחולה שצובטת נואשות על פני ההייד פארק בכל פעם שהיא חושבת שהיא מזהה פירור לחם מעופש על רוּחַ. שמעתי את הרעש!הרַעַשׁ! הרעש שמשמעותו שמישהו הפיל משהו שהוא כנראה פשוט יותר ציוד התנעה מחורבן אבל אולי, אולי, עשוי להיות קשת נדירה ויקרה. Runrunrunrun. יש שק חום מלא בתקוות, חלומות וערך תקיפה משופר מעט כאן איפשהו...

שָׁם! לָרוּץ! מאוחר מדי. ארצ'ר אחר מתממש משום מקום, כנראה לאחר שהרגע לחץ על המפתח המקודש F5 של הישועה האולטימטיבית, אשר לעזאזלפחדניםהשתמש כדי לברוח מיידי מקרב שלא הולך להם, מזנק סנטימטר שמאלה והוא על השק. הוא משאיר אחר אחריו. אני מסתכל. אני צונח. קשת מתחילה. אני מסתכלת עליו, מציץ במבחר הפריטים שהוא נושא. כך השיג קשת ברזל. הממזר. חמש שניות קודם לכן וזה היה שלי. הייתי בלתי ניתן לעצירה. או, לפחות, קצת פחות ניתנים לעצירה.

מחזור הניקוי הזה נמשך עשר דקות בערך, ואחרי זמן מה אני במצב לא רע בכלל. בוא נראה: קיבר ברזל, שריון עור נחש, כמה שיקוי בריאות. יכול להיות טוב יותר, אבל בהחלט יכול להיות גרוע יותר. אני עדיין רדוף על ידי האובדן של קשת הברזל ההיא. לא משנה. יהיו עוד. אחרי הכל, תהיה לי קריירת הרפתקאות ארוכה, בריאה ועשירה בצורה בלתי אפשרית.

אל הממלכה! למרות היותי מאובזר למדי, אני עדיין תינוק קטנטן ומעורר רחמים שאפשר להפיל אותו במבט חמור, אז אני מסתובב בחוף, בוחר בפיראטים ובנחשים עד שאני קצת יותר חזק. זה משפיל, למען האמת. נחשים? מי שהתפרסם בהכאת נחשים? "כן, הוא הלך לעולם קסום שנשלט על ידי אלוהות מטורפת, אבל הוא פשוט ירה בכמה זוחלים בזמן שכולם נאבקו במלכי ליץ' ובאלי קוביות. כל הכבוד לו."

כל אותו הזמן, אוריקס שואג על הבלתי מנוצח שלו, על החברים המופלאים הרבים שהוא זימן כדי להגן עליו. עדר של הרפתקנים בשרניים חולפים על פני כשאני פורק בנחמה חץ נוסף לתוך גרון נחש אומלל, ואני נאנח. הם יוצאים להציל את העולם. אני רק עושה הדברה.

חוסר הסבלנות מנצח אותי. אחרי הכל, אני הולך להיות רוצח האלים: לא צריך לבזבז את הזמן שלי ככה. אני מתרכז במקום שבו מסתובבת קבוצה של בני גילי הוותיקים יותר ו-zzzzzzzzzzzzap! הנה אני, ממש איתם. השמיים הם עדר של חצים, סכינים זורקים ואנרגיות קסומות. זהו זה! על זה מדובר! גיבורים, ניצחון, אומץ בלתי אפשרי...

"לִברוֹחַ!"
"נקסוס חחח"
"לְוַתֵר!"

אחד אחד, חבריי החדשים נעלמים. מלבד אלה שכבר גופות. אני מסתכל למטה, ובלי לדעת שמשהו פגע בי אני מבין שאני דופק ממוות. אם עדיין יש לי רגליים, זה נס.מַשֶׁהוּמופיע על קצה הראייה שלי. משהו כמו דיונון, אני חושב. משהו שגיבור היה נלחם בו, ללא ספק. אני אפילו לא מסתכל על זה. זזזזזזפ!

חזרתי לנקסוס, מקווה שאף אחד לא יזהה אותי. בטוח, אבל בושה. וכמעט מת. כומר ידידותי שעובר ללא מילים פולט הילה מרפאת ולפחות אני כבר לא הריסות בעליל. אף אחד לא יידע את קללותי. חזרה לקרב! הפעם. הפעם.

הזמן עובר. נחשים מתים. גובלינים מתים. גם קוסמי האלפים מתים ברגע שאהיה אמיץ יותר. אני מתחזק. סוף סוף אני מוצא את קשת הברזל הזו. אני מוכן. אני יודע את זה. אני מזהה את עדר ההרפתקנים הזה מקודם, להתרכז וזזזאפ. ישר לחזית, שם מסתובבים השומרים הקשוחים ביותר של אוריקס.

זה קטל. זיקוקים של אבדון ומוות וניצחון. אני לא יכול לראות דבר דרך עדר ההרפתקנים האחרים, אבל אני משחרר חיצים לכל כיוון ונראה שאני מתוגמל על כך. באיזשהו מקום, משהו גוסס, וכנראה שאני תורם, אם כי אני לא ממש בטוח איך. אני רק מחייך ומהנהן ומשמיע קולות משכנעים, אבל מתחבא בירכתי הקהל ומספאם ספאם. היי, קרב קל! אני מתחזק יותר ויותר, צובר זרם של ניסיון מהדרינג-דו של הגברים הגדולים והאמיצים יותר בחזית כל מה לעזאזל הקרב הזה נגדו (אני ממש לא יכול לראות מה, אם בכלל, נהרג בכזה דבר מספרים עצומים) ואני אפילו לא צריך לעשות כלום. ככה אני טוב. אני בלתי ניתנת לעצירה! כל מה שאני צריך לעשות זה להסתובב כאן עוד קצת, ואני אהיה יותר מוכנה להתמודד עם Oryx. זהו זה! הפעם! זה טי..

אה.

לא. לא. זה לא היה אמור לקרות. זה לאהוֹגֶן. היה לי כל כך טוב! היה לי שלל כל כך טוב. היה לי... היה לי רעב ממצמץ לסיפוק עצמי שגרם לי לא לשים לב בכלל למה שאני עושה בפועל.

יָמִינָה. טוֹב. בוא ננסה את זה שוב, אה? בפעם הבאה: קוטל אלים. בְּהֶחלֵט. כַּנִראֶה. אוּלַי. בתקווה. מגיע ליותר מרמה 6, בכל מקרה.

לְשַׂחֵקממלכת האל המטורףבחינם בדפדפן שלךכָּאן. גרסת ניסוי במסך מלאכָּאן.