אם דיסני פיקסאר תעשה גרסה מחודשת של Inception, זה כנראה היה נראה ככהפסיכונאוטים 2. לפחות, כך אני הולך להסביר את זה למי שלא שיחק את המקור. כן, אני יודעפסיכונאוטיםחקרו את זווית פלישת הנפש שנים לפני שליאונרדו והילדה מ"האחרונים שלנו" הלכו לאיבוד במוח של תינוקת של קרן נאמנות. אבל זו עדיין התחושה השלטת שקיבלתי מהדמו הקצר שלי ב-E3. בחלק זה של המשחק, האאוטות שהוזכרו לעיל מסתובבות בתוך סערת הרגשות של אויב ותיק ורופא שיניים מכובד, דוקטור לובוטו. זה עולם מוזר וצבעוני, וזה נראה ריצה-או-קפיצה להיות משובח ומפנק, גם אם זה גם נראה לפעמים קצת חסר שאפתנות.

המשחק מתחיל עם פיתיון ומתג, כשהגיבור רזפוטין ושאר החבורה מהמשחק הקודם עובדים לכאורה במשרד ענק. מסתבר שהחיים בארגון הריגול הממשלתי המובחר הם די משעממים ביום יום. צ'יף אוליאנדר (איש הצבא הצועק עם ראש כמו גביע גלידה הפוך) הפך מאיש צבא למנכ"ל, ומאגד את כולם ל"כלאת המוסר" הקבועה של החברה.

"וכך הרווחים עלו ב-900 אחוז", הוא אומר, כשהגיבורים שלנו נכנסים לחדר.

ואז הוא מכריז על הזוכה של עובד החודש - זה דוק לובוטו! הוא זכה בחופשת חוף טרופית, ועולה לבמה כדי לאסוף את הפרס שלו. אבל הכל תחבולה. החבורה נמצאת בתוך ראשו של לובוטו, ומנסה להרגיע את הרופא הרע להביא טופס הסכמה לבוס האפל שלו (או לפחות הביטוי הפסיכולוגי של הבוס שלו). זהו רוע נפשי גדול יותר וגרוע יותר שאנחנו עדיין לא מבינים בתור השחקן, וזה האדם שהנאוטים באמת מחפשים.

למרבה הצער, הרופא מבין את זה, ועובר את זה דרך נבכי התודעה המלוכלכת שלו. בתור רז, השחקן צריך לרדוף אחרי הפסיכופרפ כאשר עיצוב המשרד של ה"קונסטרוקציה" של החבורה מתחיל להתפורר, מוחלף בחניכיים ושיניים בולטות של הנוף הנפשי האמיתי של הדוקטור.

כל זה כנראה קצת מוזר לזרים של הסדרה. זה היה בשבילי, לאחר ששיחקתי רק כמה שעות מהמשחק הראשון כהכנה למופע הקצר הזה. עם זאת, מהטעם הזה של הדברים הישנים, כל מה שהייתי דורש מ-Sequelnauts הוא מספיק רגישות פלטפורמה מודרנית כדי לשמור על צייתן בזמן שהבדיחות עפות והסיפור מתפתח בדרכו המטופשת. נראה שזה יכול להיות המקרה, אבל לצערי לא הספקתי להניח את הכפפות שלי על הפקדים. יכולתי להציץ רק מרחוק כשבחור בראש החדר קפץ כפול על מרווחים בשיניים והחליק במסדרונות המשרדים הקורסים.

צפו ביוטיוב

מבחינת הפלטפורמה, זה נראה יותר וניל ממה שציפיתי. יש ברים בריאות בפינה. אתה יכול לרסק קופסאות. יש קפיצות על הקיר, התחמקות-גלגול, איסוף חפצי חפצים. היה ריחוף מרחף, ורצף שבו רז התגלגל על ​​גבי כדור אנרגיה. יש לי הרגשה מעורפלת אם היית מוציא את כל המסדרונות המוזרים העשויים משיניים, ואת צ'אטי הבדיחות התקופתיים בין דמויות, לא יהיה כאן שום דבר שעוד לא היה באף משחק של Ratchet ו-Clank. שוב, זה רק הדגמה, אז יתכן שאנחנו רואים רק את הדברים הכי ברורים, אבל עדיין - אני צמא לעוד.

ברור שיש גם רעים שאפשר להילחם בהם, כשהם מובסים באמצעות הרס התגרה של רז והטלת קופסאות טלקינטית. החיות לובשות כמה צורות שונות. "ספקות" הם יצורים מעופפים עמוסי משאות ברזל כבדים. "חרטות" הם ג'יטס רזים שמתלוצצים מהרצפה ומתלוצצים לעברך. ואז יש "צנזורים" (המוכרים לשחקני המשחק הראשון), שהם פקידים מחניקים בחליפות שיורים עליך חותמות של סמל ה"לא". אתה יכול להרוג את כל המגעילים האלה עם הריסוק הרגיל, אבל ראינו גם התקפת אזור "פירוקינזיס" שהציתה את כל הבעיות האלה.

אבל הרבה מהדברים המשחקיים האלה יהיו בעלי חשיבות משיקה ל-Razlovers. Double Fine לרוב פשוט רודפים אחרי חלום מצחיק וילדותי עם המשחקים שלהם. ילדותי כפליים בהתחשב בכך שרבים מהמשחקים שלהם עוסקים בילדים שרק מנסים לעבור איזה אירוע מוזר (קווסט תחפושותהטריק או המטפל של Stacking, בובת Matryska החצופה של Stacking). פסיכונאוטים הרגישו כמו עסקה מסוג "בדיחות קודם, משחק אחר כך". ויש כאן חלק מהגישה הזו.

חייכתי אל האולאנדר הפחדן כשהפיל כיסא כשהוא רץ דרך הרקע של ירייה. ג'יפ חזותי מוקדם אחד רואה את רז מנסה להידחק בקהל, וראשו הגדול באופן קומי מקשה על כך, למרות שגופו הרזה יכול לעבור את הפערים בין אנשים בסדר גמור. לא שמעתי שום בדיחות שאהבתי כמו הסתימת דיבור שקטהבתחילת הפסיכונאוטים הראשונים, שם אוליאנדר מנחש את אות ההתחלה של שמו של רזפוטין בצורה שגויה באמצע הגיבור שלנו שהציג את עצמו. אבל עדיין חייכתי הרבה לאורך ההדגמה. נשפתי הרבה אוויר שמח מהאף שלי, אתה יודע?

מרשימים יותר עדיין היו המסדרונות הסוריאליסטיים ועיצוב הרמה המעוות, שנראה שעובד הרבה יותר טוב עם האנימציה והאפקטים של היום מאשר אלה של פעם. ישנן דלתות עשויות משתי לסתות קפוצות, שנפתחות כאילו נשלפות ברוכסן, יש זבלים נפולים תלויים מטה כמו שקיות אגרוף, מסדרונות שנמתחים פתאום אל האינסוף, צעצועי שיניים מקשקשים, קצות עצבים כחולים מבצבצים מרצפת חניכיים בשרנית. , שיניים מעופפות באישיות שמדברות כמו גנגסטרים.

זה עולמו העקום של כריסטופר נולאן אבל עם בדיחות ויותר משני צבעים. חלק ממני הלוואי שהיה לי משהו יותר נוקב לדווח מ"משחק X הוא דבר Y פוגש את דבר Z", כי זה כל כך הרבה פעמים פשטנות, במיוחד כאשר משחק X עשה גם Y וגם Z לפני Y ו-Z היו מגניבים ומפורסמים. אבל לפעמים אנחנו מתכופפים למערכה, כי לשם הולך המוח שלנו. זה Pixar ו-Inception ו-Ratchet and Clank.

ראה שלנוE3 2019תייגו לעוד חדשות, תצוגות מקדימות, דעות ובלוגים חיים יותר ויותר סוריאליסטיים.