ההחיים מוזרים[אתר רשמי] המחשבות על פרק 4 כבר הגיעו זמן רב מסיבה אחת ואחרת, אבל רציתי לכתוב משהו על הנייר הדיגיטלי לגבי זה לפני שפרק 5 יופיע ו[כנראה] יקשור איזושהי קידה בהליכים. יהיו ספוילרים, פחות או יותר ברגע שתלחץ ואז כל הזמן עד סוף המאמר, אז, אתה יודע, זכור את זה.

אוקיי, אז המחשבות שלי עדיין די מפוררות כי אני מנסה לשמור על שיפוט לגבי חלק ממה שקרה עד הפרק האחרון, אבל היה לי קצת זמן לבחור בפרק. Life Is Strange הוא עדיין מועמד חזק למשחק השנה שלי אבל הפרק הזה העלה הרבה בעיות. עם זאת בחשבון, אולי עדיף לפרוס את המחשבות בנקודות תבליט. לא כולן ביקורות, אגב, אבל ביליתי הרבה זמן במחשבה על מה מטריד אותי או מה לא ממש עבד כאן אז אני חושב שזה נוטה לשלילה.

אני אסכם את העלילה למקרה שעבר זמן מה מאז ששיחקת, אבל חלק מהפרטים עשויים להיות שונים אם תבחרו בחירות שונות:

אנחנו מתחילים עם קלואי בציר הזמן שבו אבא שלה לא נהרג. במקום זאת, הוא עדיין חי מאוד ועם ג'ויס כשהזוג מנסים להסתדר עם תשלום חשבונות הבריאות לאחר שקלואי נפצעה בתאונת דרכים וזקוקה לטיפול מסביב לשעון. אחרי שתבחר לעזור לקלואי לסיים את שלה כאילו אתה חוזר לציר הזמן המקורי, לא מונע עוד את מותו של וויליאם. עבודת בילוש מתחילה כשאתה מנסה לרדת לעומקו של מה שקרה לקייט (סטודנטית שבציר הזמן שלי, עדיין בחיים אחרי שאיימה לקפוץ מגג) במסיבת מועדון וורטקס. זה מוביל לגילוי של חדר חשוך סמוי ומפחיד ומה [ככל הנראה] קרה לרחל אמבר. הפרק מסתיים בכך שוויקטוריה (הקורבן הבא החשוד) זוכה בטיול לתחרות צילום עם המורה מר ג'פרסון ומר ג'פרסון ככל הנראה יורים בקלואי ומסממים את מקס.

כל ה"חשודים" ו"כנראה" ו"כנראה" נובעים מכך, תראה, יש הרבה זמן ג'ינג'י, ואני לא יודע כמה מזה יעבור מחדש או יתברר כמשהו אחר מאשר אתה מניח.

1. גילוי רחל

אני מרגיש מוזר לבחור בזה כנקודת השיא כי זה נורא ועצוב, אבל זה גם רגע נדיר שבו משחק נותן אגרוף בטן אמיתי כמו זה. קלואי ומקס דוהרים אל מגרש הגרוטאות וקלואי מתחילה לחפור בטירוף במקום שזיהתה מתמונה בחדר החושך. יש אימה והרס והמציאות העגומה של שקית כחולה באדמה שבה הסתובבת רק כמה ימים קודם לכן, וחיפשת בקבוקים במחבוא המיוחד של קלואי ורייצ'ל במרחק מטרים ספורים משם.

אני חושב שאולי הדרך הטובה ביותר להסביר למה זה עבד כל כך טוב בשבילי היא שריצ'ל שכבר מתה נושאת בתחושה של בגידה. במונחים של משחק זה בגלל שיש לך את הכוח לשנות את הזמן. רייצ'ל לא יכולה להיות מתה כי יש לך כוח על והתכוונת לתקן הכל. שקית הגופה הזו באדמה וההשתוללות של קלואי מסוגלים - כפי שאמרה אליס בזמן שדיברנו - לרוקן לחלוטין את הרעיון הזה. הבגידה בחוזה המשוער בין שחקן למספר סיפורים היא סוג של חיקוי בקנה מידה קטן של חוסר האונים שאני מקשר למוות בעולם האמיתי.

זה היה נורא. ממש נורא וממש חזק.

2. הקצב

הקצב של הפרק הזה הרגיש ממש לא. זה הכי ברור לקראת הסוף שבו מקס וקלואי הולכים למסיבת מועדון הוורטקס באזור בריכת בית הספר לאחר שגילו את גופתה של רייצ'ל אמבר. גילוי הגופה טופלה ממש טוב, כפי שאמרתי, וזה הותיר אותי ממש נסער ורציתי לקחת כמה דקות כדי לספוג את מה שקרה, אבל אז הכל היה שיכור וורן ומוזיקת ​​מסיבות והתעסקות. . זה הרגיש כאילו סצנת המפתח מעולם לא קיבלה מספיק מקום כי מפתחי המשחק היו כל כך להוטים להגיע לטוויסט הבא. פרק 4 היה ממש ארוך אבל אני חושב שסצנה נוספת בין מגרש הגרוטאות למסיבה הייתה עוזרת כמות עצומה מבחינת ההשפעה של אותה סצנה המורגשת במקום להיות ממהרת או מבריקה.

דרך נוספת שבה מתבטא בעיית הקצב היא בסצנת מועדון הוורטקס. אין שום שינוי מהקצב המתפתל הרגיל של המשחק. מקס לא זזה מהר יותר, ובטח שהשאלות שלה ממוקדות יותר על מקום הימצאו של נתן, אבל עדיין יש מספיק זמן לצ'אט ולקשקש ולהתעניין בחיי האהבה של אנשים אחרים. כשקייט איימה לקפוץ מהגג של המעונות, Life Is Strange לקח לך זמן להריץ לאחור, כלומר לא קיבלת מה לעשות אם דפקת הכל. היה מתח ולחץ בשיחה ההיא. הנה הקוטב ההפוך. אני מרגיש שהמשחק היה צריך לעשות עבודה טובה יותר בביסוס הדחיפות של המצב, להגביל אפשרויות דיאלוג, לגרום למקס לזוז מהר יותר, לדבר בדחיפות יותר וכן הלאה.

3. חברות

בקטע הראשון - זה עם ציר הזמן החלופי וויליאם עדיין בחיים אבל המשפחה נאבקת לשלם את החשבונות הרפואיים של קלואי לאחר תאונת דרכים - הייתה חזרה על "אתה החבר הכי טוב שלי" בשיחה עד לנקודה שבה זה התחיל להיות שוחק בחוסר המשמעות שלו. לאחר זמן מה שחשבתי על זה הייתי אומר שזה שימוש הוגן - כשאתה בשטח לא בטוח, זה יכול להיות מועיל לומר מה שאתה רוצה היה נכון או מה שהיה פעם נכון בקלות גם אם אפשרו לו להחליק עם השנים . שימוש הוגן אבל לא נוח לשמוע - מעין אפקט של ציפורניים על לוח גיר בזמן ששיחקתי.

זו תצפית שנשמעת כמו ביקורת אבל אני חושב שהאי נוחות היא חשובה והיא אולי הדרך המעניינת ביותר שהיא באה לידי ביטוי, ואחריה מקרוב ניסיונות הקנטה של ​​מקס וקלואי כאחד. עם זאת, הסצנה ההיא כל כך רוויה באשמה ובעצבות דרמטית ופוגעת בטרגדיה של המצב בבית, עד שביליתי הרבה ממנה בתחושת חוסר תקווה. התמזל מזלי שלא חוויתי שום דבר שקרוב למציאות של ציר הזמן החלופי הזה אז אני לא יודע אם המילים שלי מגיעות ממקום של נאיביות מוחלטת או חוסר ניסיון. אני מניח שכל מה שאני יודע זה שמנקודת הפריבילגיה שממנה אני משחק זה הרגיש כמו מסילה להסכים שהמשחק יחזור לציר הזמן המקורי גם אם זה אומר לא להציל את אבא של קלואי.

4. ציר הזמן החי של הוויליאם

למעשה, צפיתי בשותף שלי משחק את הפרק הזה אתמול וזה הדגיש לי כמה שונה הוא ואני משחקים. כשהייתי בחדר של קלואי הרגשתי לא נעים להסתובב בחפצים שלה בזמן שהיא התבוננה. הרגשתי גם לא בנוח לנהל שיחה ארוכה עם אבא שלה בזמן שהיא חיכתה להקלה על הכאב, אז לא באמת חקרתי את כל מה שהיה זמין, רק עשיתי צ'אט קצר ואז התייצבתי לשירותים. אף פעם לא פגשתי את ג'ויס בציר הזמן הזה כי תמיד החשבתי את חדר השינה של ג'ויס ובעלה כבלתי מוגבל, לא משנה באיזו סצנה מדובר או באיזה פרק, ולכן אף פעם לא פתחתי את הדלת. מקס לא היה אמור להיות שם מבחינתי אז זה היה מוזר לראות את המקס של מישהו אחר מסתובב בשידות ליד המיטה ובודק תמונות.

אבל בסך הכל זה היה קטע חסר משקל מיוחד במשחק על כל האשמה והאנחות וההתמקדות במאבק פיננסי כתוצאה מעלויות הבריאות. אני חושב שהייתי דומה להרבה אנשים אחרים בהרגשה שציר הזמן הזה לא יכול להיות זה שאתה נשאר איתו לאורך זמן, כי אחרת יותר מדי מהבחירות הקודמות שלך יהיו חסרות משמעות. עם פרספקטיבה זו גם הבחירה בסיוע להתאבדות בסוף נראתה חסרת משקל. אני מנחש שאולי זה משהו שאתה מבקר מחדש בפרק האחרון - אולי אתה צריך לאמץ את ציר הזמן הזה מסיבה כלשהי וכך אתה נאלץ לעשות את הבחירה הזו שוב, אבל עם השלכות ממשיות על הסצינה הפעם?

זה אחד הדברים שאני עדיין מחכה לראות איך זה יתפתח - האם התאונה שלה והצורך לאחר מכן בטיפול רפואי יקר ונרחב היו טקטיקת הלם או שהייה קצרה בארץ ניסויי מחשבה מוסריים?החיים מוזריםהרוויח מספיק אמון שאני עדיין מחכה לפרק 5 כדי לראות לאן הם הולכים עם זה אבל עדיין יש לי הסתייגויות.

5. מוזרות טונאלית בשיחה עם ויקטוריה

השיחה שניהלתי עם ויקטוריה במסיבת מועדון הוורטקס הרגישה בכל מקום מבחינה טונלית. משחקים שמתבססים על בחירת השחקנים אכן נוטים להיות כאלה כי אתה מקבל רגעי מפתח שבהם שיחה לוקחת בחשבון מספר פעולות - עשית את הדבר החיובי הזה כדי לקבל את קו הדיאלוג הידידותי הזה אבל אז החלק הבא של השיחה עוסק בהשלכות של קצת איפה שהיית פחות נחמד, אז פתאום האדם השני הופך לעצבני. השיחה עם ויקטוריה התנהלה כך - פגיעות ורוגזות מתחלפות בדרכים מוזרות - ובאמת פשוט לא הצלחתי להתמודד עם זה.

ראיתי דבר דומה גם בשיחה של בן זוגי עם קייט על הגג (אם כי לא שלי). קייט הייתה מוכנה שיעזרו לך לרדת ונראתה די רגועה, אבל אז היא חזרה לטירוף והתבאסה בזמן שהוא נאלץ לפתור חלק אחרון בעץ השיחה.

6. מר ג'פרסון ונתן

מאז ההתחלה אמרתי שמר ג'פרסון היה טועה (עד לנקודה שבה יש לי זכויות "אמרתי לך" בשיחה עם כמה חברים בשלב זה). הוא מטומטם כמו כל הגיהנום והוא היה מטומטם כלפי קייט. למעשה הוא זה שבחרתי להאשים כשהיינו במשרד של המנהלת לאחר ניסיון ההתאבדות של קייט. נתן נראה כמו מועמד מובן מאליו אבל א) חשבתי שהוא יתנער מכל האשמות בגלל ההשפעה של אבא שלו וב) כשילדים כמו נתן צצים בסיפורת מהסוג הזה אני רגילה שהם אדומים - פועלים ב תגובה להורים איומים או משהו. הם בדרך כלל מגניבים אבל בסופו של דבר לא הנבלים האמיתיים של היצירה*. הנבלים האמיתיים נוטים להיות המבוגרים מעט מגניבים מדי בפריפריה שמנצלים לרעה עמדות אמון. היי מר ג'פרסון.

גם כל מי שחושף ש"החיים הם מה שקורה כשאתה עושה תוכניות אחרות" ציטוט של לנון כדי להרשים תלמידים יכול לעשות אחד. דפוק אותך, מר ג'פרסון.

ברור שעדיין יכול להיות איזשהו טוויסט אחר, ואני לא יודע, רוח רפאים עדיין הייתה יכולה לעשות את זה, או שאביו של ניית'ן עלול לסחוט את מר ג'פרסון כי אביו של ניית'ן אוהב נקודת סחיטה אבל ברור שמר ג'פרסון טועה בנקודה זו. .

7. בחדר החשוך

אלוהים, החדר האפל הזה והקלסרים המלאים בנשים והתצלומים של קייט ורייצ'ל היו מפחידים. גס ומצמרר כהלכה.

8. העתיד

בשלב הזה זה הגיוני שאנשים ינסו להבין איך הכל מתקשר יחד - עסקאות הרכוש, הטורנדו, האלמנטים המיסטיים/קסומים, החטיפות/סמים/חשודים ברצח, תפקיד המסע בזמן, האם מקס יכול להציל קלואי בציר הזמן הזה כי זה נראה די עגום עכשיו... עשיתי קצת מזה בעצמי אבל אני מנסה שלא, בין השאר בגלל אני לא כל כך אוהב את התיאוריות שיש לי ואני מקווה שאני טועה.

משהו שחשבתי עליו מאז תחילת המשחק הוא הפולארויד הזה של מקס מסתכלת על קיר התמונות שלה. אני חושב שהיא מתארת ​​את זה כסלפי בשלב מסוים אבל זה נלקח מכמה מטרים מאחורי הראש שלה. מתוך מחשבה על זה ביליתי את ארבעת הפרקים הללו בתהייה האם בשלב מסוים היא תקבל איזושהי גרסה סופר מרקחת של כוחות הזמן שלה ותוכל להופיע בציר הזמן שלה, לתמרן את עצמה ולשכתב את ההיסטוריה בצורה רחבה יותר בצורה ממה שהיא עושה כרגע.

מה איתך? שיחקת? הרגשת אחרת לגמרי?

*ראה גם: פרנק. הוא לא הנבל כאן כי הוא היה הנבל בבירור מדי.