אזהרת ספוילר:מאמר זה כולל ספוילרים למכלול של Life Is Strange ו-Life Is Strange: Before The Storm.

החיים הם מוזרים: לפני הסערההוא, כשלעצמו, משחק טוב מאוד. אבל זה לא יכול להתחמק מהעובדה שזהו משחק Life Is Strange, במיוחד פריקוול למקור. ובמקור, אחת הדמויות המרכזיות שלו מתה.

לפני הסערה מתמקדת במערכת היחסים בין רייצ'ל אמבר לקלואי פרייס. ה-Life Is Strange הראשון מתמקד בהיעלמותה של רייצ'ל. העובדה שהיא נרצחה נחשפת רק לפרק הרביעי, כלומר למעריצים היה מספיק זמן לשער לגביה: מי היא הייתה; איך היא וקלואי הרגישו זו כלפי זו; וכשהיא תחזור, בחיים.

אבל רחל לא חזרה. במקום זאת, קיבלנו סצנה של קלואי מתייפחת על גופה של האישה שאהבה; הפעם הראשונה שבה Life Is Strange נשען על הרצועה, המכונה Bury Your Gays, שבה מונעים מדמויות הומואים ולסביות סוף טוב. הבעיה עם הטרופ הזה תלויה בשתי עובדות: יש יחסית מעט דמויות LGBTQ+ בתקשורת, ואלו שכן קיימות צפויות למוות באופן לא פרופורציונלי. ביחד, הם נותנים את הרושם שאנשי LGBTQ+ (במיוחד נשים קוויריות) ומערכות היחסים שלהם נידונות להסתיים בטרגדיה.

כשזה מגיע ל-Life Is Strange, מותה של רייצ'ל הועיב במידה רבה על ידי השימוש השני של המשחק ב-trope: הסוף שלו. השחקן נשאל האם הם רוצים להציל את קלואי, וכתוצאה מכך סערה מחסלת את העיירה ארקדיה ביי, או שהם רוצים להציל את העיירה אך להקריב את קלואי בתהליך.

גם זה לא סוף טוב עבור מקס וקלואי, וזה מחמיר בגלל העובדה שהם מתנשקים רק בסיום "הקורבן קלואי", כמו גם העובדה שנראה שדונטנוד ממצב את הבחירה הזו כאופציה ה"נכונה". הוא קיבל קטע סיום ארוך בהרבה שמבקר מחדש בכל הדמויות המרכזיות - אם כי תחילה עליך לראות את קלואי מתה לבדה על רצפת השירותים. קטע הסיום השני מציג את מקס וקלואי עוזבים את ארקדיה ביי, אבל לא נותן שום אינדיקציה מה הם עושים אחרי זה.

לפני הסערה קיים רק בהקשר הזה: המשך למשחק שפנה לנשים קוויריות באופן שמשחקים מעטים אפילו מנסים לעשות, אבל שגרמו לרבים להרגיש מאוכזבים בגלל השימוש שלו בטרופים מזיקים. ברגע ש-Deck Nine ו-Square Enix החליטו לעשות פריקוול המתמקד ברייצ'ל וקלואי, העמדה העמוסה ממילא שלהם הפכה אפילו יותר מסובכת לניווט, כי מבחינת הקהל, רייצ'ל כבר מתה.

סיפון תשע עשה עבודה ראויה להערצה בלספר את הסיפור של קלואי ורייצ'ל. החקירה שלהם על מערכת היחסים של הנשים מסופרת, במובנים רבים, טוב יותר מזה של מקס וקלואי, לא מעט בגלל שהרגשות של האחרונים נותרו פתוחים יותר לבחירת שחקנים ולפרשנות. זהו סיפור טוב יותר על צעירים קווירים שמתאהבים, ומשחק כללי טוב יותר עבורו.

או שזה היה קורה לולא הפיל בחדר בשלמותו. כשרייצ'ל וקלואי מדברות על בריחה מחייהן ועל מעבר לקליפורניה יחד, כפי שהן עושות לעתים קרובות, זו לא השיחה מלאת התקווה (או אולי הפנטסטית) שהיא צריכה להיות. זה טרגי, כי אנחנו יודעים שזה לא יכול לקרות. כשדברים רעים קורים להם, זה פשוט מרגיש לא הוגן כי אנחנו כבר יודעים שהם סובלים מספיק. כשהם מאושרים, זו רק תזכורת שזה יהיה חולף מדי.

כאלה הם האילוצים של פריקוול, והעובדה שריצ'ל מתה לא אומר שאנחנו לא יכולים לחקור את חייה. כמעט כל "לפני הסערה" נמנע מלמשוך תשומת לב לסוף האולטימטיבי של רייצ'ל, ומאפשר לשחקנים להיות מושקעים בה אם הם יכולים להתעלם ממנו באופן אישי.

אבל אחרי שהקרדיטים מתגלגלים, סצנה קצרה מתנגנת. במחצית הראשונה, קלואי ורייצ'ל מתבדחים בתא צילום. הם נראים מאושרים. בשלב מסוים, רייצ'ל מנשקת את קלואי על הלחי. לאחר מכן זה מוצב לצד צילום של הטלפון של רייצ'ל. קלואי מתקשרת; היא התקשרה שבע עשרה פעמים ורייצ'ל לא השיבה. היא לא יכולה להרים, כי ברקע אנחנו שומעים אותה מתעללת על ידי מארק ג'פרסון, לקראת מותה.

הסצנה הזו לא רק מיותרת בטירוף, היא אכזרית מאוד. זה מתנגן כמו התגרות ביקום הקולנועי של מארוול, כאילו אנחנו אמורים להתרגש בגלל הרצח האכזרי של עוד דמות נשית מוזרה. אבל אנחנו כבר יודעים מה קורה; לסצינה אין מטרה מעבר להיותה תזכורת צורבת לכך ששוב, לזוג מאותו מגדר אין סוף טוב.

כאילו המעריצים אי פעם שכחו, במיוחד מעריצים קווירים שרואים טרגדיה מסוג זה מתגלות לעתים קרובות מדי בזמנים הנדירים שהם בכלל רואים את עצמם על המסך. מעריצים רבים שמו את העובדה הזו בצד כדי להיות מושקעים ברייצ'ל וקלואי, לא מעט בגלל שאין להם הרבה אלטרנטיבות בכל הקשור לייצוג. והשניות האחרונות של המשחק זרקו את תום הלב שלהם למען הלם זול.

יתרה מכך, Life Is Strange אמור להתבסס על בחירה. סיום הבחירה הבינארית של המשחק הראשון מוחק את רוב הבחירות האחרות שהשחקן עשה ללא קשר לאיזה כיוון הם הולכים; לפני הסערה אין ברירה כלל. אפילו ל-Farewell, לפרק הבונוס של לפני הסערה, יש סוף קבוע של קלואי שמתאבלת על מות אביה, שוכבת על הרצפה בצורה שמזכירה מאוד את סצנת המוות שלה. פריצה כזו מהמכניקה הקודמת של הסדרה מרמזת על בלתי נמנע, כאילו נגזר דינם של הנשים האלה לא משנה מה הן עשו.

זוהי נדבך נוסף לבלתי נמנע שמעריצי LGBTQ+ כבר מרגישים כאשר עוד פיסת מדיה משתמשת בטרופ Bury Your Gays. לפני שהסערה לא יכלה להתחמק מהקשר של בעיה רחבה יותר זו, היא גם לא יכלה להימנע מהעובדה שריצ'ל אמבר מתה לאחר זריקת הקרדיטים שלה. אבל זה לא היה צריך להישען לתוך העובדה הזאת. העוקץ שלאחר הקרדיטים שלו לא הציע אלא שחזור עייף של אותו סיפור שקודמו וכל כך הרבה אמצעי תקשורת אחרים מעניקים למעריצים קווירים, ומערערים את הייצוג הטוב חוץ מזה של נשים צעירות ומאוהבות.