Kingdom Heartsמשתרע על פני שני תקופות בהיסטוריה של Square Enix. הוא נוצר בשנת 2000, במה שהיה ללא ספק שיא ההשפעה של החברה. זו הייתה תקופה שבה חברה כמו סקוור עשויה לחשוב, "דיסני היה נותן לנו בשמחה להכניס את הדמויות הטובות ביותר שלהם למשחקים שלנו." האגדה מספרת שהחלה כמגרש מעליות פשוטו כמשמעו, עם פגישה מקרית בין מפיק Square Enix שינג'י האשימוטו ובכיר דיסני שזרע את הזרעים לסדרת קרוסאובר שיתפרש על פני שני עשורים וכמעט תריסר ערכים, והשבוע הבא מגיע למחשב בפעם הראשונה.
זה מהדורה שמתאימה לעורר התרגשות וצחוק מבולבל בחלקים שווים בקרב מעריצי המחשב האישי. התרגשות כי מיקי, דונלד וגופי ב-4K זה די מסודר; צחוק מבוהל כי Kingdom Hearts זה פשוט כל כך מוזר. אם לבמאי טטסויה נומורה יש קצת מוניטין בחוגי RPG, זה בגלל ש-Kingdom Hearts מתפאר בכל קלישאת נומורה שאפשר להעלות על הדעת: מוסכמות שמות חסרות היגיון, פסיכודרמה פראית וחגורות, חגורות, חגורות (ורוכסנים).
הוא טיפח בסיס מעריצים מסור לאורך השנים, שהקיף חתך רחב של מעריצי דיסני, מעריצי אנימה ואלה שפשוט נהנים לראותFinal Fantasy VIIהענן שלמְרִיבָהנאבק בספירות בקולוסיאום של הרקולס. יותר מכמה הם בני 20 ומשהו שגדלו עם הסדרה, נמשכים על ידי השילוב של אנימציה של דיסני וקרב נגיש בקלות. זה פאנדום שלפעמים תואם את המאניה של קהילות האבודים ומשחקי הכס בשיאה. לקראת שחרורו שלKingdom Hearts IIIבשנת 2019, הקהילה צרכה בשקיקה טריילרים וזרקה תיאוריות מפורטות על מה שקורה בפועל.YouTuber ProZD תפס את הדינמיקה די טוב.
אבל למרות כל התשוקה סביב הזיכיון, בעלי PV שמשחקים את Kingdom Hearts בפעם הראשונה ימצאו סדרה שמשקפת מאוד את "Square Enix המודרנית" - התקופה שלאחר התפנית הרת אסון של Square כאולפן קולנוע והמיזוג שלאחר מכן עם Enix. ה-Square Enix של שנות ה-2000 היו חברה גדולה ובוגרת יותר ממה שהיו בתקופת הזוהר של שנות ה-90, אבל גם נפוחה יותר. זה היה ממש לקראת שחרורו של Kingdom Hearts שהמנכ"ל דאז, יואיצ'י וואדה, החליט שהגיע הזמן להישען כמה שיותר על הנכסים הקיימים של החברה, מה שמוביל לעולם חדש לגמרי של סרטי המשך, ספינים וסרטים תחת באנרים כמו "פבולה נובה קריסטליס ."
"Kingdom Hearts הייתה אחת מנקודות האור הבודדות של Square Enix במהלך שנות ה-2000, וספין-אופים מאוחרים יותר הצליחו לשמור על המומנטום".
זו לא הייתה תקופה שמחה במיוחד עבור Square Enix. היכן שהם היו דמויי מכונה בשנות ה-90, והוציאו מספר רבFinal Fantasyשחרורים בטווח של שנים ספורות, הם האטו לזחילה בשנות ה-2000. Final Fantasy XII נתקל בבעיות כאשר הבמאי יאסומי מטסונו עזב במפתיע את הפרויקט. Final Fantasy Versus XIII בילו שנים בגיהנום של פיתוח. הרכישה והמיתוג מחדש של Eidos Interactive במאמץ לפרוץ לשוק המערבי הביאו איתה כמה הצלחות צנועות (האתחול מחדש של Tomb Raider) וכמה אכזבות גדולות (Avengers).
Kingdom Hearts הייתה אחת מנקודות האור הבודדות של Square Enix בתקופה זו. סרט ההמשך היה להיט קריטי ומסחרי גדול כשהגיע ב-2006, ומאוחר יותר ספין אופים הצליחו לשמור על המומנטום במידה מסוימת. אבל כשההמתנה ל-Kingdom Hearts III נגררה לאמצע שנות ה-2010, אפילו מעריצים מושבעים מצאו סיבה לקטר בתוך זרם קבוע של סיפורי צד, מהדורות חוזרות וטיזרים.
כאשר Kingdom Hearts III הגיע סוף סוף בתחילת 2019, היא בחרה בעיקר להישאר עם מה שעבד. יותר מכמה מבקרים תיארו אותו כמשחק ישר מ-2006, גדוש בקטעים ארוכים עמוסי אקספוזיציה כבדה. ובכל זאת, חוזקות הליבה שלו נותרו ללא פגע. האודה שלו לצעצוע של סיפור היה אחד מכמה רגעים מושלמים שסוף סוף מימשו את ההבטחה הישנה של משחק שנראה כמו סרט פיקסאר אינטראקטיבי לחלוטין. קרב הפריצה והחתך היה מסביר פנים מהתעריף האזוטרי המבוסס על תורות של Square Enix לעתים קרובות, אם לא עמוק באותה מידה. הפסקול שלו, הכולל מנגינות של יוקו שימומורה והיקארו אוטאדה, היה בלתי נשכח מספיק כדי להצדיק משחק קצב משלו (מגיע גם ל-Steam).
החוזקות הללו נושאות את Kingdom Hearts כבר הרבה מאוד זמן, והן אמורות להיות מתורגמות בקלות למחשב. עם זאת, עם החוזקות הללו יבואו החולשות המוכרות שלה. ליתר דיוק, נסו ככל הנראה, Kingdom Hearts מעולם לא הצליח להימלט מהאנטרופיה של הנוסטלגיה. הקונצנזוס הרחב הוא שהאלמנטים המקוריים שלו - ארגון XIII, חסרי הלב, Xehanort - הם הר אחד גדול ומסובך מאוד של שטויות שרק מסיח את הדעת מפסטיבל הנוסטלגיה של דיסני בלב הסדרה. אני נוטה להסכים עם המבקרים - בדקתי מנטלית את הסיפור בדיוק כשרוקסאס הופיע ב-Kingdom Hearts 2 - אבל אני גם מרגיש סימפטיה לנומורה ולסופר קאזושיגה נוג'ימה. יותר מכל נראה שהם רוצים להפוך את הסדרה לשלהם, הרחק מהמשקל המוחץ של אכיפת ה-IP של דיסני.
לקראת יציאתה של Kingdom Hearts III, נומורה התלוננה לעתים קרובות על הפיקוח המגביל שנלווה לעבודה על זיכיונות כמו Monster's Inc. ו-Frozen. "[נ]כשהיא הפכה לתואר גדול יותר, הרבה יותר אנשים היו מעורבים מבעבר," אמרה לי נומורה בראיון במהלך E3 2018. "במובן הזה היחסים עם דיסני השתנו לא מעט. [...] אני לא ממש יודע אם חלו שינויים רגשיים עבורי. אבל לפחות פיזית אני יכול לומר שאלו היו השינויים שהיו לנו עם דיסני".
התגובה שלו הייתה להפוך את Kingdom Hearts לפראי ככל האפשר - כמה שיותר מטורף יותר טוב. חברה שלי לפעמים מתבדחת שהיא תמשיך להסלים את כל מה שהיא עושה רק כדי לראות כמה זמן היא יכולה לעבור לפני שאנשים יבינו שהיא לא מבלף. כפי שהאפילוג של Kingdom Hearts III הראה באופן בלתי נשכח, אף אחד לא קרא לבלוף של נומורה.
Kingdom Hearts היא לא הסדרה היחידה של Square Enix שמנסה לברוח מהאנטרופיה של הנוסטלגיה.Final Fantasy VII Remake, שהיא עדיין קונסולה בלעדית אך צפויה לצאת למחשב האישי בשלב מסוים בעתיד הקרוב, הוא עוד פרויקט של נומורה שמתמרד במפורש בנטל הנוסטלגיה. קל לדמיין אותו אומר למעריצים בין גרירת סיגריות, "תנו לעבר למות. תהרוג אותו, אם אתה צריך."
ואכן, Square Enix ככלל נראה לעתים קרובות כלוא על ידי העבר שלהם. לא משנה כמה הם מעדיפים להיראות כספקים מודרניים של משחקי שוברי קופות, המהדורות האהובות ביותר שלהם הן בהכרח משחקים כמוDragon Quest XIשמתפלש בעבר ללא ביקורת (תוך כדי להודות שהוא טוב מאוד). Kingdom Hearts מגלם את הקונפליקט הזה יותר מהרוב.
Kingdom Hearts הוא סוג של חתיכת נוסטלגיה בעצמה בימים אלה. אפילו עם היתרונות של מודים וגרפיקה של 4K, עדיין מדובר בסדרה שתקועה ביסודה בשנות ה-2000 מבחינת סיפור, עיצוב ואופנה. למעט חידוש גדול ל-Kingdom Hearts 4, זה מתאים תמיד להרגיש כמו סדרה שמתאימה יותר ל-PlayStation 2 מאשר למחשבים מודרניים. אפשר לומר את אותו הדבר על Square Enix, בדיוק כפי שהיא מעדיפה להיראות באותה ליגה של Activision-Blizzard או Ubisoft. שניהם ממשיכים להצליח במידה סבירה עד היום, אבל החלומות הנוצצים שליוו את התפיסה של הסדרה התעממו. עד ש-Square Enix תבין איך להתמודד עם ההיסטוריה של עצמה, הם נוטים להישאר כאלה.
