2014 הולכת להיותרִיאָלשנת הקיקסטארטר. בעוד שהתופעה הפכה לעצומה ב-2012, וראתה המשך הצלחות עצומות ב-2013, השנה הזו באמת תיחשב. זו השנה שבה אמורים להופיע כל כך הרבה מאותם פרויקטים במיליוני דולרים. זה הולך להוכיח, אני רוצה לטעון, את השנה שבה אנחנו הולכים לשנות את ההבנה שלנו לגבי מהי באמת התחייבות של קיקסטארטר.

הנה דבר חשוב לגבי משחקים: לפעמים הם נוראיים. לרוב הם ממוצעים. לעתים קרובות הם טובים. ככה עובד "ממוצע". מה שנראה שאנשים לא מוכנים אליו הוא האפשרות שהכללים האלה יחולו על משחקים שעברו Kickstarted. חלק מהמשחקים, מפרויקטי האינדי שגייסו 10,000 דולר ועד לשמות הגדולים שהולכים לאינדי אוספים מיליונים, לא הולכים להיות טובים במיוחד. ואחרים יהיו בסדר. והנה העניין: זה בסדר.

ברור שיש הטיית איכות מסוימת בכל הנוגע לפרויקטים של KS בשם הגדול יותר. יש סיכוי הרבה יותר גדול לגדולה, כשהכסף נאסף על רקע התחייבותו למפתחים עם רקורד מוכח. יש סיבה שאנשים מוכנים למסור סכומים כה רבים של מזומן לכריס רוברטס כדי להרוויחכוכב אזרח– אחי עשה מפקד כנף. יש לא רק ציפייה גבוהה בהרבה מהמשחק להיות בסופו של דבר טוב, אלא שיש גם סיכוי גדול יותר שזה יהיה. העניין הוא שזה עדיין יכול להיות מספיק טוב. זה עדיין אפשרי. וזה בסדר גמור.

בינואר ראו כמה משחקי קיקסטארטר בפרופיל גבוה. הפרופיל הגבוה מכולם, Double Fine's Adventure - בסופו של דבר נקראעידן שבור- שחרר את המחצית הראשונה שלו. וזה די טוב, אבל לא מדהים. וסאגת הבאנר הופיעה מהצוות לשעבר של BioWare שראה גם גיוס כספים עצום וגם הצלחה אלפא, וזה, ובכן, בעיקר טוב. אף אחד מהם לא שינה את עולם המשחקים. וכמובן, זה בסדר גמור.

ואז יש, נגיד, אלוהים. למעלה מחצי מיליון גייסו, ובכן, הוא למכירה ועד כה הוא לא ממש טוב בכלל. וכמובן, זה בסדר גמור.

בקיצוניות יותר, יש דוגמאות כמו Unwritten. חודשים לאחר קיקסטארט מוצלח, Roxlou Games הבינה שהמשחק פשוט לא הולך להתבצע, עקב בעיות משפחתיות, בעיות בפרויקט וכו'. סביר להניח שלעולם לא יהיה דבר לא כתוב. וכמובן, זה בסדר גמור.

מה שכל זה מצביע על המציאות של קיקסטארטר שתמיד הייתה כזו, אבל כמעט כולם סירבו להכיר. עד כמה שזה מרגיש ככה, התחייבות לקיקסטארטר (או אינדיגוגו, או כל דבר אחר) היאלֹאהזמנה מראש. זה מימון. ואנחנו צריכים להבין את זה.

זה בהחלט לא מועיל שדרגת נקודת הכניסה עבור כמעט כל קיקסטארטר היא זו שתבטיח לך עותק של המשחק המוגמר. זה לא מועיל שבעתיים שאם זה לא היה שם - אם מימון הפרויקט היה נפרד מקניית עותק כשהוא יסתיים - סביר להניח שהם היו מקבלים הרבה פחות תומכים. אבל עד כמה שזה נראה מנוגד לאינטואיציה, מה שאנחנו בעצם עושים זה לתת לפרויקט את סכום הכסף שיעלה עותק כשהוא יסתיים, בתקווה שיום אחד זה יתבצע. ולא בציפייה לזה.

כי זו המציאות של פיתוח משחקים. הרבה משחקים נתקעים בגיהנום של פיתוח, או שפשוט נגמרו הכספים וכבר לא ניתן לתמוך בהם. אחרים מקבלים שימורים כי מסתבר שזה לעולם לא יתחבר. על חלקם מוותרים כי הם איומים, והם לא יכולים למצוא דרך לתקן את זה. וכל זה לא משתנה בשיטת המימון. בין אם באופן פרטי, מוציא לאור או במימון המונים, הסיכונים הללו עדיין קיימים, והם סיכונים שתומכי קיקסטארטר צריכים לקחת על עצמם לפני שהם מכניסים את טריז המזומנים שלהם.

אני חושב שזה כל כך עצוב לראות אנשים תובעים החזרים מ-Unwritten. זה מדגים עד כמה מעט הבנה יש לתהליך של מישהו לדרוש את ה-20$ שלו בחזרה בגלל שהמשחק לא הסתיים - 20$ שיוצאו כבר על אי-יכולת ליצור משחק. הכסף הזה הושקע בפרויקט שלא יצא לפועל. זה לא היה רזה. וזו לא הייתה רכישה. זה לחלוטין לא ראוי להחזר.

יש כמובן חריגים לכך. אם מגייסים ערימת כסף, ולאחר מכן לא משתמשים בה למטרות המצוינות, זו הונאה. אם מישהו מבקש 50,000 פאונד ואז יוצא לשייט עולמי, ולעולם לא מנסה לפתח משחק, יש מחלוקת משפטית ביד. (למרות שזה לא כל כך ברור. אם אבקש 50,000 ליש"ט כדי לממן את יצירת המשחק שלי במשך שנה, הכסף הזה יהיה בחלקו לכלים ולצוות, אבל בחלקו לתשלום המשכורת שלי. אם התומכים יתנו לי 150,000 ליש"ט. בתגובה לערעור שלי, 100,000 ליש"ט הנוספים הם באמת שלי לבזבז איך שאני רואה לנכון, ואם זה כדי להגדיל את המשכורת שלי, זה שימוש חוקי בזה.) אבל אנחנו לא מדברים כאן על מקרים של הונאה - אנחנו מדברים על מקרים שבהם המשחק פשוט לא מתחבר, או אולי משחק איום בשחרור.

וכן, כשאתה בוחר בשרשורים האלה, כל מיני דברים מתחילים להתערער. אבל כל זה מתחיל להוביל לבהירות מהי באמת הבטחת קיקסטארטר. מה לגבי אם מישהו יבקש 25,000 ליש"ט כדי לעשות את המשחק שלו, אבל מתברר לאחר שבילה ולא היה כמעט סיים, שזה לעולם לא יספיק? ובכן, שוב, זה קשה למתחייב. זה חלק מהסיכון של השקעה בפרויקט כזה, וזו בהחלט הסיבה שאנשים צריכים למנוע התחייבויות כאשר הם חושדים שהמטרה לא תספיק.

אם אנשים יתחילו לראות בהתחייבות שלהם השקעה עתידית בפרויקט הזה, במקום הזמנה מוקדמת מאוד למשחק שהם אוהבים את הצליל שלו, תהיה הרבה יותר בדיקה לפני שהכסף יונח. מישהו שמודיע שהוא הולך לעשות MMO ב-$5,000 לא מתכוון לעשות MMO ב-$5,000. לשים $25 כי אתה אוהב את הסאונד של המשחק המוגמר זו נאיביות מצידך. אתה משקיע גרוע. אנחנו צריכים להתחיל לשקול את הסיכויים להרוויח מההשקעה שלנו - האם סביר שאקבל משחק ששווה את הכסף הזה אם אתן אותו? מה הסיכוי שזה יקרה בהצלחה? והכי חשוב: להיות מודע לסיכונים ולאתגרים של יצירת משחקים, ולאפשרות של כישלון, האם אני מוכן לסכן את הכסף הזה על אי קבלת תמורה?

טים שפר עשה משהו מאוד חכם, ובאופן מוזר נשכח, כשהשיק את Double Fine Kickstarter. הוא אמר, "בין אם זה ילך טוב, ובין אם הכל ילך לעזאזל, אנחנו הולכים להראות הכל." לאחר מכן הוא מוסיף, "או שהמשחק יהיה נהדר, או שזה יהיה כישלון מרהיב". לא הייתה העמדת פנים שהכסף שהוא ביקש (400,000$, כמובן) עומד להבטיח מוצר מוגמר לשחק. זה שהם הולכים לצלם את זה, תמורת רבע מהתקציב, פירושו שזה כך או כךהיהלהיות משהו בקצה השני של התהליך, יש להודות. אבל המשחק, שלושת הרבעים האחרים, מעולם לא היה הבטחה. וכך, באמת, זה צריך להיות תמיד.

אז בפעם הבאה שאנחנו הולכים להתחייב בקיקסטארטר, אנחנו צריכים לתת למילים האלה לצלצל באוזנינו. "או שהמשחק יהיה נהדר, או שהוא יהיה כישלון מרהיב," ואז הוסיף, "או שזה יהיה בסדר גמור". ואז להוציא את הכסף שלנו עם זה בחשבון.