כַּאֲשֵׁרמראייןצ'ארלס ססיל על הקיקסטארטר שלו עבורחרב שבורה5, קטעתי אותו בשלב מסוים כדי לשאול על טענה ששמעתי רבים טוענים במהלך הזינוק האחרון של מימון ההמונים: שבעלי אתרים מונעים חדשנות. אולי הם כן, אולי הם לא, אבל מה זה בדיוק קשור ליצירת משחקים מחדש שאנשים אהבו בשנות ה-90? אני חושב שאולי הנושא הזה מגיע לשיא הפרודי שלו עם הכותרת של הפרויקט המוצע מ-Brathwaite and Hall:משחק תפקידים באולד סקול.

סיפורי הצלחה של קיקסטארטר היו עד כה נטועים היטב בנוסטלגיה,לֹאחדשנות. אנחנו רואים כמה מהכישרונות הגדולים בתעשייה נוטשים בגלוי את השאיפה של חדשנות, ואנחנו משלמים להם כדי לעשות זאת.

רק תראה את סיפורי ההצלחה הגדולים. החל מההצעה של שפר ודאבל פיין לעשות הרפתקאה כמו בעבר, מהשקת פארגו מחדש את סאגת שממה, עד להבטחת RPG של אובסידיאן כמו Planescape, לקרב המבוסס על אריחים של The Banner Saga,השמדה פלנטריתההתחייבות של להיות כמו משחקי RTS שאתה זוכר.

אפילו ברמות צנועות יותר, זה היה על החזרת משחקי מסחר בקלפים, זיכיונות פלטפורמה מהאסכולה הישנה שזכו לתחיה או חיקוי, אלף משחקי RPG בסגנון SNES וכל כך הרבה גרפיקה בסגנון פיקסלים ששנות ה-80 נראות דלילה בדיעבד. מפתחים ציינו בסרטוני הפיצ'רים שלהם, ובראיונות הבאים, שקיקסטארטר עוסק לעתים קרובות לברוח סוף סוף מציפורני המוציאים לאור, מסוגל לפרוש כנפיים ולהיות יצירתיים במקום שבו אנשי הכסף המרושעים ימחצו אותם, מסוגלים לחדש, לחדש, לחדש!אבל כמעט אף אחד לא.

אני לא טוען שהפסטיבל הזה של העבר אינו מושך. לא לשנייה. רקדתי מרגל לרגל עם הסיכוי להרפתקה טהורה מ- Schafer, RPG בסגנון Planescape מאבלון, יציאה חדשה לג'ורג' וניקו מססיל. אני זוכר שנהניתי ממשחקים בעבר, ורוצה ליהנות מהם שוב עכשיו. נוסטלגיה מטעה לעתים קרובות, אבל מה שאנחנו רואים כאן זה שהשמות הגדולים והטובים ביותר משנות ה-80 וה-90 מקבלים בחזרה את הלהקה הישנה ומוציאים עוד אלבום אחד. בתור אוהדים של הקבוצות, למרות שכמובן קיים חשש שהם יתבררו כ-Guns'n'Roses, אי אפשר שלא לרצות לשמוע מה עדיין יש בהם.

אבל זה לא חדשנות. זה ההיפך. זה... דנובציה? חוסר חידוש? ובאופן מדאיג הוא נוטה לקיפאון.

חלק עצום מהמשחקים היה התקדמות הז'אנרים, ואולי הכי חשוב, הטשטוש שלהם. וכן, בוודאי שבאמצעות התהליך הזה נרשמו נפגעים, ז'אנרים טהורים יותר שאבדו במיזוג, ואנשים רוצים אותם בחזרה. אבל במקום לחדש באותם רעיונות ישנים, אולי אבודים, מה שאנחנו רואים כאן זה רק שהם חוזרים על עצמם. אנו רואים את הטובים והמבריקים ביותר בפיתוח משחקים לא מתחייבים, "בכסף שלך נעשה משהו ייחודי, מעורר השראה, משנה משחק..." אנו שומעים, "ניצור משהו כמו שהיינו רגילים לעשות. בעבר". בפרויקטים הגדולים האלה אנחנו פשוט לא רואים שום דבר שיכול להצדיק את המילה "חדשנות".

לא ברור היכן להטיל את האשמה על כך. האם זה עם מפתחים, המחפשים לחזור לימים המאושרים של העבר שלהם, לסגת למה שהם ידעו לפני שהתפכחה התפכחה? או שזה עם המתחייבים, שמוכנים רק לזרוק את הכסף הגדול על הפרויקטים שמזכירים להם את העבר המאושר שלהם, משלמים עבור שמיכת הנוחות של המוכר פעם?

או אולי זה פשוט טבעו של הדגם של קיקסטארטר. בעולם שבו גיימרים מתחילים סוף סוף לתפוס את החסרון המשוכלל של הזמנה מוקדמת, כאן אנחנו מתבקשים לשלם עבור משחקים שעדיין לא קיימים. ועד כמה שאנשים ירצו להכריז אידיאולוגית שמדובר במימון פיתוח, לא ברכישת משחקים, אתה צריך לבדוק מהן רמות ההבטחה הפופולריות ביותר - הן נוטות להיות אלו שמבטיחות עותק של המשחק ברגע שהוא יסתיים . אם הזמנה מוקדמת היא משחק פראייר - לשלם על משהו לפני שביקורות יכולות להזהיר מפניו - אז תשלום של 25$ שלך עבור משחק שהמפתחים מודים בגלוי שעדיין לא נמצא על לוח שרטוטים אומר שאתה תצטרך דברים מסוימים במקום. . ומה יותר טוב שיהיה במקום מאשר הבטחה שזה יהיה כמו הדבר שאהבת קודם?

אז כן, אם אני רואה צוות לא מוכר שמבקש מיליון דולר כדי ליצור סגנון חדש של הרפתקאות אקשן כמו שמעולם לא ראינו בעבר, זה בהחלט עשוי להיות מסקרן, אבל סביר להניח שהארנק האלקטרוני שלי יישאר בכיס האלקטרוני שלי . אבל אם אני רואה את הבחור שעשה שלושה מעשרת המשחקים המובילים שלי אומר שהוא רוצה לעשות עוד אחד, אני בוחן אם אפשר לחייב את השכר החודשי שלי לפרויקט.

אז אכן יש הרבה מאוד סיבות מדוע קיקסטארטר נטה לנוסטלגיה, ובכך נטה להתרחק מהחדשנות. אבל האם יש לזה אריכות ימים?

אולי גרסה אידיאלית של אירועים היא שמה שאנו רואים כעת הוא הקמת ציר זמן חדש. אתחול בסגנון קומיקס של עולם המשחקים עד 1993, כדי לראות לאיזה כיוון הדברים היו הולכים אם האינטרנט היה נמצא בכל מקום שני עשורים קודם לכן. הסיבוב הראשון יהיה כל המשחקים האלה שנעשו בסגנון של אבותיהם בני ה-20, אבל השלב הבא יהיה חידוש חדש מהם? אולי כשנראה אתחולים מחדש של משחקי RPG ו-RTS והרפתקאות, נראה אילו עוד כיוונים אפשריים הם יכלו לקחת, להתפתח ולחדש לקראתם בלי מודל של מוציא לאור שדורש הומוגניזציה? שני עולמות משחקים מקבילים, Publisher Gaming ו-Ultimate Gaming?

או אולי מה שאנחנו רואים הוא פיצוץ חד פעמי מהעבר, סיבוב הופעות אחרון ללהקות המזדקנות לפני שהם מודים שרגליהן השבריריות כבר לא יכולות לרקוד על הבמה כמו פעם. ובסוף כל זה נזכור שאהבנו משחקים בעבר קצת יותר ממה שאנחנו אוהבים משחקים בהווה, לא מודעים לעובדה שחשבנו אותו דבר כל חמש שנים בחיינו, ו מעולם לא שמתי לב שאנחנו ממשיכים להוסיף לערימת הנוסטלגיה מהמשחקים שאמרנו שהם כבר לא מספיק טובים.

אז כמובן שאני שמח לראות את השמות מאחורי Wizardry ואנכרונוקס(האם יכול להיות שם יותר מתאים?) יצירת RPG. אבל הלב שלי שוקע כשסרטון הפיץ' שלהם לא מתחיל באומר אילו רעיונות חדשים ונפלאים יש להם שהם לא יכולים שלא לרצות להכניס למשחק, אלא במקום זאת בכך שהם אומרים כמה נחמד היה פעם לקחת מפת בד. מתוך קופסה. כן, זה היה! (עתרתי למפתחי RPG בעשור האחרון שיחזרו למפות בד, בדרך כלל בלבלתי אותם בכך שקראתי לזה "מגבת תה" שכנראה אין לאמריקאים.) אבל לאף אחד לא היה אכפת ממפת הבד שהם קיבלו עבור משחק שלא היה טוב. לראות את זה - הגימיק הנוסטלגי המטופש הזה - להיות הקונספט המוביל בפרויקט שיופץ בעיקר בדיגיטל בכל מקרה, ממלא אותי בדאגה.

בשום שלב בסרטון הפיצ'ר שלהם הם לא אומרים משהו על מה יהיה המשחק (או המשחקים) שלהם, אבל במקום זאת בכל פעם שהם מציעים שהם עומדים לומר, "זה RPG של בית ספר ישן!". כאילו זה מספיק. ואולי הפעם, אולי הפעם האחרונה, זה כן. אבל בטוח שזו הפעם האחרונה שזה יעבוד?

וזה הנושא. הצלחות המשחקים של קיקסטארטר נראות לי כדבר חד פעמי, סיכום של העבר, ואחר כך גמור. זה לא שאני מציע בספקנות שהמשחקים האלה לא יחדשו ויקחו אותנו למקומות חדשים וייחודיים – אלא שהמפתחים שמאחוריהם מתהדרים שהם לא. (במקביל לומר כיצד המפרסמים הרעים הגדולים מונעים חדשנות.)

אני כל כך אשמח לראות כמה מהשמות הגדולים באים קדימה ומציגים את הפרויקט שלהם כ- New School RPG, או RTS כמו שמעולם לא ראיתם, או הרפתקה שחושבת מחדש את הדרך שבה אנחנו מצביעים ולוחצים. משחק נהיגה שמשנה את האופן שבו אנו חושבים על בקרות נהיגה, יריות מגוף ראשון כלומרHalf-Lifeמה Half-Life היה ל-Dom, הרפתקת פעולה שגורמת לנו להבין שמעולם לא ראינו את הפוטנציאל של הז'אנר.

לא, כמובן, לא כל משחק חייב להיות אבולוציה טכנולוגית או אידיאולוגית, אבל כשאנחנו מדברים על כמה מהאנשים המוכשרים ביותר בתעשייה המסוגלים לעבוד ללא הגבלות מצד מפרסמים, אלוהים אדירים, זה לא מה שאנחנו צריכים לקוות ל? לא החזרה זו של מה שהיה קודם, כאילו זה איזשהו מעשה של מרד בהשראתו. אבל אז, האם היינו בוחרים לממן את זה?