איאן פוטבול, חלק 4: אקרינגטון סטנלי

הרפתקאותיו המתמשכות של המנג'ר הראשון, איאן פוטבול, המוביל את קבוצת ווסטר סיטי האומללה לעתידה הלא ברור ב-מנהל כדורגל 2012. התשלומים הקודמים הםכָּאן.

ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר. לעזאזל, אפילו ידעתי שזה יקרה לעתים קרובות יותר או לא. זה לא הפך את זה לפחות כואב כאשר, בפעם הראשונה, הקבוצה שלי הפסידה. והפסיד חזק.

אקרינגטון סטנלי? מי הם?בְּדִיוּק.

האם זה באמת יהיה כל כך גרוע אם אני אפסיק עכשיו?

זה, כמובן, חלק מהדרמה הגדולה של ניהול כדורגל. זה יותר מעבודה. זה מסע צלב אישי להוכיח שאני אדם בעל כישרון, אינטליגנציה וכמעט אלוהות. כשהקבוצה שלי מפסידה - אני מפסיד. ואני נראה כמו ספל, בעיני השחקנים שלי, אוהדי הקבוצה שלי, התקשורת (או, לפחות, אותם גורמים בתקשורת שנותנים לזרוק על המחוז החצי-כפרי של מערב מידלנדס, הרפורד אנד ווסטר) ורוב מכל מקום, חדר הישיבות הבלתי נראה אך הבלתי אפשרי מרושע. האדונים הסודיים של ווסטר סיטי, אדונים עלובים בכסף של הקבוצה ובכך לגורל. אם הם רוצים שאעזוב, אז.. ובכן, אני אינני.

5-2. לאקרינגטון סטנלי. זה הרגיש כמו אגרוף בביצים על ידי פיגמי. אני יודע, אני יודע ש-Worcester הם אפילו יותר דמויי מבנה גוף מאשר אקרינגטון, אבל הייתי בשיא, משוכנע שאוכל לשנות את המצב עבור הקבוצה הזו, על רקע חצי תריסר משחקי ידידות מוצלחים. יכולתי להתמודד עם הפסד קל, אבל 5-2? זה מעליב. זה נותן לי את הפחד.

הגרוע מכל, הדברים הלכו כל כך טוב במחצית הראשונה. קיבלנו אחד ברשת בעשר הדקות הראשונות, הם השוו קצת אחר כך, ואז יצאנו לכיוון הכתומים שלנו עם 2-1 נוח ובטוח. נהייתי שחצן. חשבתי שחצי ההצלחה הזו קשורה רק בי, ולא על השחקנים שלי. אז הבאתי חצי תריסר תחליפים, וציינתי שחלק מהגברים שלי נראו קצת מטומטמים ומגיע להם הפסקה מהעבודה הקשה שלהם. אני, איאן פוטבול, יכול לגרום לכל שחקן לרקוד בשבילי. או לפחות כך האמנתי.

בקושי חזרנו למגרש לפני שאקרינגטון הנחיתה את השער השני. השניים הבאים באו בטשטוש, בזמן שעשיתי תנועות פתטיות לגבי נטילת טקטיקות הגנה. למחלפים אולי היו רגליים רעננות יותר, אבל ברור שהם שיבשו את כל הזרימה שסידרה הנבחרת במחצית הראשונה. או שאולי אקרינגטון רק השתעשע איתי, ועכשיו תבע את נקמתם.

עזבתי את הגפרור עם הזנב בין הרגליים, לא בטוח מה לעשות הלאה. הסתכלתי בתיבת הדואר הנכנס שלי. קרא את הכותרות. אה כן, הראיון שלי לפני המשחק עם BBC Hereford & Worcester[הערה מחוץ לאופי: אני, כלומר אלק, עשיתי שם ניסיון בעבודה לפני שנים, באופן מוזר]. שכחתי מזה. נראה שהטלתי ספק ביכולתו של מנהל אקרינגטון, ג'ון קולמן, ואת ההסתמכות שלו על האצלה לצוות שלו.

אלוהים, הלוואיתְעוּדַת זֶהוּתהאציל יותר לצוות שלי.

לא נשאר תקציב לבזבז. ללא תקווה בנבחרת. ללא תקווה מנהל אותם. מה לעשות?

הלוואות שחקנים בחינם, כמובן.