במהלך התקף של אייפון שנופף ברצון במורד הפאב לאחרונה, מישהו הבחין שיש שני דברים שתמיד משתחררים עבור כל פיסת חומרה שנפרצה כדי להריץ קוד ביתי, וכולם מתקינים אותם כראוי. ואז לא עושה איתם כלום חוץ מלהשוויץ בהם לאנשים בפאב. הראשון הוארְעִידַת אֲדָמָה. פעם זה היה Doom, אבל בעידן התלת-ממד נראה שה-Q הגדול הפך לדרך דה פקטו להדגים שלפיסת חומרה נתונה יש משהו הגון מתחת למכסה המנוע. פקדי מסך מגע פירושם שה-iPhone Quake לא ניתן לשחק במיוחד, אבל הוא נראה מדהים.

השני, ומקור הנקודה שלי, הואSCUMMvm, האמולטור המוערך למשחקי ההרפתקאות הישנים של LucasArts. אני חושד שלכל מי שמתקין SCUMMvm, בין אם זה למחשב האישי שלו, ל-PDA שלו, ל-PSP שלו או כל דבר אחר, יש משחק מועדף שהוא מתקין לצדו. עבור רבים זהיום המחשה, ואלוהים יודע שיש גדוד של מתים על אי הקופים, אבל בשבילי זה תמידסם ומקס יצאו לדרך. אלא שאני אף פעם לא משחק בו. אני רואה רק את המבוא.

למעט מסך ההתחברות של WoW, אני די בטוח שזו סצנת משחקי הווידאו שצפיתי בה יותר פעמים מכל אחת אחרת. כמה פעמים? אני חושד שאני מתקרב לשלוש ספרות. משחקי משחק שלמים של המשחק עצמו מספרים אולי חמש או שישה (חלקיים הם כנראה בסביבות תריסר לערך). אני חנון מוחלט למבוא הזה, מסוגל לצטט אותו במלואו. הצרה היא שאני כבר לא יודע אם זה מצחיק. נכנעתי לקריאה ולתגובה פבלובי - אם מישהו מזכיר שורה מהאינטרו, אני צוחק. אבל זה לגמרי מבוסס על הכרה, לא בהכרח על הומור. אז, השאיפה שלי להיום היא לקבוע מחדש אם זה מצחיק או לא:

(אני מדבר רק על הדקות הראשונות, עד שמנגינת הנושא נכנסת.)

האם זה? במצב רוח אובססיבי-קומפולסיבי בשקט, צפיתי בו עשר פעמים הבוקר, מנסה להילחם דרך הנוסטלגיה ולהעריך אותה על מה שהיא. זה קצת כמו לשאול חתול למה הם נהנים לקרוע בשר. הם פשוט שזיפים לא יודעים אחרת.

כמובן, אני עושה את זה לא מצחיק פשוט על ידי ניתוח יתר של זה. ובכל זאת, המסקנה שאליה הגעתי היא שכן, זה מצחיק. לא מצחיק כמו שהמוח שלי אמר לי שזה בחמש עשרה השנים האחרונות, אבל בהחלט מצחיק. אבל לא ממש בגלל הבדיחות שלו. "אתה תטגן כמו נקניקיית חזיר" זה לא דבר מצחיק במיוחד להגיד כשלעצמו, אבל זההואכשאומרים בקול מצחיק שמתעלה לפלסט בלתי מוסבר על 'חזיר'. אני חושב שאקפיד לעשות זאת בכל פעם שאני מזכיר סוגי בשר ספציפיים. זה נכון לאורך כל הדרך - אין שם הרבה בדיחות (והאנימציה המגוונת פוגעת בכמה שכן), אבל הביצועים הווקאליים מעלים כל שורה לפאר קומי.

נראה שמשחק קול בלתי נשכח במשחקים הוא דבר נדיר בימינו, ואנחנו תקועים עם Gruff Hero Guy, Sassy Hero Girl ונבל Sibilant. לאחרונה שיחקתי ב-Space Siege, ואני נשבע באלוהים שזיהיתי את צלילי הגיבור הגרף של הדמות הראשית. הוא נשמע כמו הדמות הראשית בMass Effect, שנשמעה כמו הדמות הראשית בקריסיס, שנשמע כמו הדמות הראשית ב... אני די בטוח שהם שחקנים שונים, אבל בנאדם משעמם ליזֶהקוֹל. מה קרה למשחק קול ייחודי? נראה שזה היה עוד נפגע מהאובססיה המתמשכת לסטריאוטיפים של דמויות משחק היפר-באף/היפר-סקסי, אבל בוודאי שזה לא חייב להיות מוגבל למשחקי קומדיה. TF2 הוא החריג הברור, משחק שהקולות שלו תורמים רבות למשיכה ולאופי שלו, ולא רק לאפקט קומי. Valve הם די טובים בזה בדרך כלל למעשה - סדרת Half-Life מגייסת חצי תריסר קולות בלתי נשכחים. עוד משחק קול מעולה, בבקשה, תעשיית המשחקים.

הקומדיה כאן תלויה גם בעובדה שהמדען המטורף הוא הבחור היחיד בסצנה שנראה שהוא נותן קוף על מה שקורה. הוא ממש מתאמץ להיות נבל-על, ברוך הבא, אבל כל השאר לגמרי לא מבולבלים - כולל העלמה במצוקה. זו הסיבה שה"שלום" היבש של סם כל כך מצחיק. בלי ניאולוגיזם מופרך או מחית מילים, רק אנחה עייפה מהעולם מול אי שפיות מוחלטת. אני חושב שזה מה שאני הכי אוהב ב-Hit The Road. בוא לפסיכוטיים הפסיכוטיים של מקס, תישאר למשיכת כתפיים הפורשת של סם אפילו מול ארמגדון.

אה, קתרזיס. קתרזיס שודד כיף, אנליטי מדי, אבל קתרזיס בכל זאת.