זה לא רק בגלל שהוא נאצי. זה בגלל שהוא אתחת חכםנאצי. בתור האנטגוניסט הראשי באינדיאנה ג'ונס והמעגל הגדול, אמריך ווס מפנה את הכורסה הארכיטיפית השמורה בדרך כלל לזבלים פשיסטים משניים, כדי שיוכל לדרוך ישר לתוך מושב הילד הגדול בעצמו. הוא מחייך עם כל הזלזול של יד ימיןרב סרן טוט, הג'סטאפו המלוכלך שנשרף את יד הימין הזו בשודדי התיבה האבודה. עם זאת הוא עוסק גם בטראש טוק פסאודו-אינטלקטואלי של היריבים הארכיאולוגיים העיקריים לג'ונס, כמו רנה בלוק או וולטר דונובן. הוא תיק אחיזה מחריד של כל הדברים שהופכים נבל מתועב באופן מיידי בסדרה. אבל יש משהו אחר. ווס כל כך מיידית ומעורר שנאה כי הוא דומה לסוג של גזען שנתקל בו לא בשנות ה-30, אלא כזה שכנראה פגשת היום: החתיך שאתה פוגש באינטרנט.

אַזהָרָה:הנה ספוילרים.

מהרגע הראשון אנחנו פוגשים את ווס בזההרפתקה די תפוחה בגוף ראשון, הוא מטריד. הוא נוגע בפניו בצורה מוזרה. הוא מדבר על האנטומיה של השרירים סביב הפה, כשהוא מבחין שלאב ונטורה קוויזלינג הוותיקן יש אורביקולריס מעניין. זו כבר התנהגות נבל מטומטמת וזה מעורר סוג של מיאוס מהצמרמורת שלו. בקרוב הוא משתלט על האיש "הקדוש" בסחיטה ולוקח את מה שהוא רוצה מכספת השרידים של הוותיקן. ווס ימשיך ברוח זו לאורך כל המשחק, לסירוגין בין רפש להפחדה, אבל אופי הסחיטה שלו הוא גם הסימן הראשון לתחביב אחר שלו: פסיכולוגיה.

זה מתברר כאשר הוא נאלץ לעבוד עם גנץ, עמית אדולף סטן וקצין הוורמאכט. השניים מסוכסכים, ווס מכעיס בכוונה את עמיתו, ואומר למקורב שכל זה חלק משיטת השליטה שלו: "שום דבר לא כל כך קל לתמרן בתור זכר חסר ביטחון". גנץ מצידו הוא חמום וקנאי לרייך. הוא לא יכול לראות שוס פשוט אומר את מה שהכי יכעיס אותו.

לא ברור אם ווס בכלל מאמין למה שהוא עצמו אומר חצי מהזמן. כמעט כל מה שהוא אומר לדמויות אחרות הוא לא אמין, דמוי צלופח, התגלמות של חוסר תום לב. ווס הוא לא רק עוסק בפסיכולוגיה. הוא מתרגל בפסיכולוגיית פופ מטומטמת. הוא לועג להתקפי הזעם של גנץ בכך שהוא עושה רושם של קוף ולעג ל"ניסיון הדומיננטיות המביך שלו". הוא מסוג הבחורים שכל הזמן מדברים על "זכר אלפא" ו"זכר בטא" גם כשהמקור של הרעיון הזה בבעלי חיים היההופרכה במידה רבה. מאוחר יותר הוא מגיע לזכות בנאמנותו הבלתי מתכופפת של גנץ בפניית פרסה פרועה, בעיקר על ידי הצלת חייו של האיש בטעות, אבל הוא אוחז בזה לא באינסטינקטים של זאב, אלא באופורטוניזם הורס של צבוע.

אז ווס הוא מניפולטיבי פסיכולוגית. זוהי התנהגות נבלית מהירה, אבל שום דבר חדש במערך הדברים הגדול, נכון. אבל האיכות והסגנון של המניפולציה שלו הם שהופכים אותו דוחה כל כך. הוא בוחן חראבשקיפות. הוא לא מנסה להסתיר את מה שהוא עושה, וצוחק תוך כדי כך. בעוד אינדי וג'ינה כורעים אותו באיומי אקדח, הוא מצחקק כשהוא מחט לג'ונס על מערכות היחסים שלו בעבר. "פחדת להפוך לאבא?" הוא שואל, אם כן, בחיוך המטומטם הזה. "לא, פחדת להפוךשֶׁלְךָאַבָּא."

אין ממש חצי מצערת עם הבחור הזה, הוא פשוט הולך ישר לכל מה שיעשה לך אי נוחות. הוא לא וולטר ווייט, הוא עושה מניפולציות ברגשות כמו טרול אינטרנטי. בגלוי, לעין, עם חיוך אוכל חרא. יש, אני חושד, סיבה שלפנים שלו יש את כל הקפלים והקמטיםמם מפורסם. הוא כל הזמן מחייך לנוכח המטרד, הכעס והחרדה שהוא מעורר. איזה שד פנטסטי.

יש לו גם תשובה לכל דבר. או ליתר דיוק, שאלה מעצבנת לכל דבר. כאשר אינדי מנסה לפענח שפה אבודה בנוכחותו של הנאצי, ווס מגחך על כל השערה שלו, מתעסק בכל התבוננות - הכל ניסיון להכעיס את אינדי ולגרום לו לחשוף את הידע שלו באקט של חוסר סבלנות. בכך, ווס מזכיר לי ארכיטיפ אינטרנט אחר -מר גוטצ'ה- ה-whataboutist המעצבן עד מאוד שנראה שמפספס בכוונה את הפואנטה של ​​כל ביקורת תקפה בכך שהוא משמיע איזו קונטרה לא קשורה. "אנחנו צריכים לשפר קצת את הארכיאולוגיה", אולי תאמר לווס. "ובכל זאת אתה משתתף בארכיאולוגיה, ד"ר ג'ונס. מעניין." הו, לעזאזל, אמריך.

ווס הוא דמות חזקה בסיפור - והדמות הכתובה הכי טובה בו, בשביל הכסף שלי - כי הוא הופך דמות קלאסית של שנאה לצורה שאנחנו יכולים לזהות בקלות היום. הנאצים של אמצע המאה העשרים מתרחקים ככל שחולפים העשורים, ובהפיכתם לבוגים הניתנים להרג של משחקי וידאו הם הופכים למעין מיתוס אזהרה שאנו יכולים לצלם, אך לעולם לא לראות תקריב. כמו פסל שיש מימי קדם, אנחנו יודעים איך נראתה השנאה הזו בצורה, אבל אנחנו לא רואים את הצבע שהוא נצבע פעם. ווס מאפשר לנו להיתקל בפשיסט בצבע מלא, גם אם הרוויה נשאבת לפעמים לרמות מוגזמות. הוא רואה הכל דרך עדשה לא בוגרת של כוח ונהנה לא רק שיש לו כוח על אחרים, כמו כל רע, אלא לעצבן ולהשפיל אותם נוסף על כך. הוא בריון נורא של תלמיד בית ספר שלמד כמה מילים גדולות.

כאשר המשחק יתחיל, תראה הודעת כתב ויתוראמירה מפורשת שהמשחק אינו תומך בנאציזם. זה דבר חוקי, כנראה, אבל גם אזהרה מיותרת מבחינה קומית. זה מיותר כפליים לכל מי שפוגש את ווס. אדם כל כך מדאיג עד כדי כך שלגלות איך הוא עומד למות הוא מניע רב עוצמה לקראת סיום המשחק בדיוק כמו מציאת המיקום הבא לחקור. המפתחים ב-Machine Games הציעו בסרטון שיווקי מאחורי הקלעים שהם התכוונו לולהיכנס מתחת לעור של השחקןבאותו אופן שהוא נכנס מתחת לעור של אינדי. ובכן, המשימה הושלמה. אני שמח בו זמנית שנתקלתי בו וקצף מהפה מזעם בכל פעם שאני חושב עליו. שזה, במבט לאחור, מצב נפשי מפוצל שהוא בהחלט ישמח לראות, בזיין העכברים המדהים.