ראש העיר צועד אל הפודיום, זוהר בתחתוני משי וקישוט טורקיז, ומכחכח בגרונו. ברצועת הפנים הנראית בין זקנו המסופוטמי המפואר וכובע התלת-קרן שלו, עיניו של המכובד הקדום מרצדות אל המהומה במזרח. ההונים מסתערים על חומת העיר. שׁוּב. ההונים כןתָמִידמסתער על חומת העיר, אז ראש העיר מתעלם מהצרחות, ומחזיר את תשומת לבו להמוניהמין האנושיהתאספו בכיכר לפניו.

"זה העונג שלי לפתוח רשמית את הטאג' מאהל החדש הזה", הוא מודיע, מחווה לעבר הכיפות הנוצצות שמאחוריו, "מה שיהפוך את כולם בבבל, בירתנו הגדולה, לעשירים ממש פי שניים מאתמול". צהלה עולה; ראש העיר מגחך ומנופף בצרור שטרות של אלף דרכמה. "אני יודע שבשלב המוגול שלנו היינו יותר בייצור המוני של פילים. ואלו מאיתנו שהיו בסביבה במשך שנות המאיה יזכרו כמה אבן ארורה חצבה העיר הזו. אבל עכשיו, אבוי, אנחנו בריטים, וזה הזמן להרוויח המון כסף. אז - הטאג'. זכרו, אנשים: האימפריה הבבלית-מאיה-טוטון-מוגלית-בריטית לא הגיעה לאן שהייתה היום, על ידי יצירת פלאי עולם לא אופטימליים מבחינה כלכלית".

בשבוע שעבר יצא לי לעבור 48 שעות עם הגרסה האחרונה שלהמין האנושי, משחק ה-4X המתבשר הרבה בדרךמִשׂרַעַת. כששיחקתי בו בפעם האחרונה,לפני שנה אחת, ראיתי רק את ההתחלה של המשחק. הפעם, יצא לי לשחק ממש בחמישה מתוך ששת העידנים הטכנולוגיים של האנושות, להגיע עד לאקדחים ומנועי קיטור.

בסך הכל, נותרתי בתחושה שהמשחק גדל כמעט למה שקיוויתי שהוא יהיה: משחק אסטרטגיית כרטיסים מוצק וגדול עם הכוח להרחיק כלאחר יד בשארית חיי, שמונה שעות בכל פעם. זה יפה, חוץ מכל דבר אחר. הגרפיקה מפוארת ואווירה, בעוד שממשק המשתמש עושה עבודה אלגנטית כדי להביא את העיניים שלך למספרים שהם צריכים לראות, מבלי להרגיש כמו תוכנה עסקית. עד כמה שזה נשמע קלוש להגיד, זה משחק מלא בלב. זה פשוט מרגיש... טוב. אכפת לו, אולי? העובדה שאני לא יכול לנתח את התגובה שלי בצורה מדויקת יותר מזה, אני מקווה, מדברת על כמה טוב האנושות הורכבה. אבל לא הייתי קורא לזה ניצחון בלתי מוסמך.

ההיבט המרגש ביותר של המין האנושי הוא גם הסחיר ביותר. בתחילת כל אחת מששת העידנים שלה אתה יכול לבחור תרבות, שמושתלת על גבי התרבות הנוכחית שלך כמו שכבת צבע חדשה. לכל תרבות יש הטבה מיוחדת, כמו גם יחידה ייחודית ומבנה ייחודי, וההטבה נשארת בסביבה כאשר אתה מחליף. שש אפשרויות מתוך עשר אומרות שיש מיליון בניין ציוויליזציה פוטנציאליים במין האנושי. כמו שאמרתי, מאוד מרגש. אבל גם מאוד בעיה. כי מיליון בניינים פירושם מיליון שילובים של הטבות תרבות מוערמות, שלכולם יש השפעות דרמטיות למדי.

כמו רוב משחקי ה-4X, Humankind עוסק בהפעלת מכונה גדולה, שתפקידה להגדיל את גודלה. מרכיביו הם ערים, שבעצמן עשויות ממחוזות, המשתרעים על פני שושים של המפה. ב-4X הזה, יותר מברובם, הדרך שבה אתה מנצח את המשחק הזה של ההטמעה העצמית היא על-ידי איסוף משנים המאפשרים לערים ולמחוזות שלך לייצר מספרים גדולים יותר בכל תור.

יתר על כן, מדובר במציאת הסינרגיה בין המשתנים הללו. ועם מיליון קומבינות פוטנציאליות, יש הרבה מה למצוא. תוסיף לזה את כלנוֹסָףשינויים שאזרחים יכולים לקלוט - מעצי פתיחת הנעילה של הדת והאזרחית, למיקום ערים חכם ועד סידור יעיל של מחוזות - ויש לך מספר בלתי נתפס של דרכים להטעין טורבו לחוות הנמלים שלך. יש לך גם הרבה מאוד מרחב מתמטי לשילובים פגומים לגמרי להתחבא בהם, אפילו עם משך הזמן ש-Amplitude עדיין צריך לשנות את האיזון.

היו לי לא מעט רגעים, תוך כדי עיון בחובבים פוטנציאליים לציוויליזציה שלי, או בעת בחירת אתרים למחוזות, שבהם מצאתי את עצמי ממלמל "בטוח לא?" בגודל ההטבה שעמדתי לצבור. אופי ההשפעה הגדולה של השינויים האלה היה נהדר במובן מסוים, מכיוון שהוא הבטיח שאצטרך לעבור הרבה שינויים בכיוון האסטרטגי, ומנע מהדברים להתיישנות. אני באמת חושב שזה יכול להפוך גם למולטיפלייר מצוין.

אבל משחק כמוני, מול בינה מלאכותית ותיקה, זה הפך את המשחק לטבח. בהגדרת הקושי המוגדרת כברירת מחדל מצאתי את עצמי מעלה על ה-AI בהפרש כה רחב, שכמעט הרגשתי שאני בוגד. ולמרות שיש לי אינסטינקט הגון למשחקי 4X, לאחר שביליתי אחוז כה עגום מחיי במשחק בהם, אני בשום אופן לא יוצא מן הכלל. המחשב פשוט לא הצליח, כך נראה, לזהות את שילובי הגיגה הפוטנציאליים באותה קלות כמו מוח אנושי.

זה לא כמו שהיהלֹאאבל אתגר. זה פשוט הפך ליותר חוויה של סוליטר, זה הכל. במקום מאבק להתחרות מול תרבויות אחרות, המשחק נסגר מחדש כשאלה עד כמה באכזריות אני יכול להפיל אותם. הודות למערכת "ניקוד התהילה" הייתה לי דרך ברורה למדוד את ההתקדמות שלי. השקעתי בלהגביר את הציוויליזציה שלי לשמה, והכפיית "עוד סיבוב אחד" המכריע, שיושבת בלב כל 4X טוב, בהחלט הייתה במשחק.

האילוץ במקרה של האנושות נובעת ממידת המשמעותיות של ההחלטות שעליך לקבל, באיזו תדירות הן צצות, ומהעובדה שבמקרה של דברים כמו בחירות אזרחיות, עקרונות דת ובניינים מחוזיים, ההשפעות שלהן נוטות להופיע לאחר מספר טלגרף של פניות. גם החלטות לא קלות. וזה טוב, כי משחקי אסטרטגיה טובים בנויים מדילמות. אני יודע משיחה עם האנשים ב-Amplitude שהם רוצים ששחקנים ירגישו שאין דרך מוגדרת נכונה או לא נכונה לעשות דברים, ולכן אין בחירות מיותרות. בתיאוריה, לכל החלטה שהמשחק זורק עליך תהיה התשובה שלה מוכתבת על ידי הנסיבות.

דוגמה מצוינת לכך היא ההחלטה מתי להתקדם לגיל הבא, לאחר שהוא נפתח. אם יש תרבות זמינה בעידן הבא שהבונוס שלה יתאים לך בצורה מושלמת, אולי כדאי לך לקפוץ מיד, לפני שהוא יתבע על ידי מישהו אחר. אבל אז, אם אתה בטווח של כמה סיבובים מלהגיע לעוד כמה אבני דרך לזכות תהילה, אתה עשוי להחליט שזה יתרון יותר להחזיק מעמד זמן מה ולשטוף את המספרים. אתה יכול אפילו לקחת את התרבות הנוכחית שלך לעידן הבא ללא שינוי, לשמור על כל ההטבות הקיימות שלך אבל לאבד את הפוטנציאל ליחידות ומחוזות ייחודיים חדשים.

"הכפייה במקרה של האנושות נובעת מכמה משמעותיות ההחלטות שאתה צריך לקבל."

כל אחד מהמסלולים הללו יהיה הבחירה הנכונה במצבים מסוימים, ומהלך בטן במצבים אחרים. הדבר נכון גם לגבי בחירת מיקומי מאחז, החלטה מתי לשדרג אותם לערים, בדיקה אם לתעדף ייצור מחוז או יחידה, וכן הלאה וכן הלאה. על ידי כפייתך להעריך סיכונים ותגמולים באופן מצבי, ולנער ללא הרף את ההקשר שבו אתה עובד, האנושות עושה עבודה מצוינת בהימנעות מבחירות פשוטות. אין צלילים ברורים, ולעתים קרובות אתה מקבל תמריץ לבחור בחירות שלא ניסית בעבר, כי גורם חדש במשחק הופך אותן לעסקה טובה יותר.

אבל אני לא יכול שלא לתהות אם אמשיך להרגיש ככה אחרי עוד כמה שבועות עם האנושות, וההזדמנות לגלות כמה סינרגיות שבורות באמת. כבר מצאתי טקטיקה אחת שבאמת לעולם לא אוכל להירתע ממנה, מכיוון שהיא מעולם לא עשתה משהו פחות מאשר הפכה אותי לאל: נחיל איש המערות המשכפל את עצמו.

בתחילת המשחק, לפני שמצאת עיר ובוחרת תרבות, אתה קיים בניאולית, עם יחידה מסוג אחד בלבד - חבורת בני אדם, שמסתובבת לאכול דברים ולהסתכל על עצמות. תאכל מספיק דברים, וה-manswarm שלך מוציא עותק של עצמו, שיכול לעשות בדיוק את אותו הדבר. אני חושב שאתה אמור לקבל שניים או שלושה כאלה, ואז להתיישב ולהפוך לציוויליזציה. אבל אני לא.

בכל פעם שאני משחק, אני נשאר בניאוליתי במשך עשרים עד עשרים וחמישה סיבובים, שולח דואר זבל של מיטוזה אכזרית עד שכל העולם שטוף בהמון של ציידים-לקטים מכרסמים ומגששים. ואז אני כן מצאתי עיר, מתקדם לעידן הקדום, וצופה בגדוד אנשי החיות הזה הופך בקסם לצופים. הם לא יחידות צבאיות מבריקות. אבל מכיוון שאף אחד אחר לא הצליח לבנות משהו להתגונן איתו עדיין, הם יכולים בדרך כלל לקחת כמה ערים לפני שניתן יהיה להכיל את הטירוף, ולזלול אוצרות נוספים על המפה, מה שמקנה לי בראש עצום.

אפשר בקלות להפוך את נחיל אנשי המערות לפחות בר-קיימא, אני בטוח, עם כמה שינויים באיזון. אבל זה מדבר על בעיה עם המין האנושי - ואולי על כל הז'אנר של משחקי 4X, למען ההגינות - שאי אפשר לטפל בה כל כך בקלות.

"קבלת החלטות מוזרה היא ללא ספק הכוח החזק ביותר בהיסטוריה. אין ספק שזה המעניין ביותר".

הנחיל מטופש. זה לא מציאותי, ואפילו לא מרגיש כל כך מספק להצליח. אבל מכיוון שזה כל כך יתרון, אני לא יכול לשקול בכנות לא לעשות את זה. ואפילו בהחלטות הנסיבתיות יותר של האנושות, לעתים קרובות יש אופציות שהתוצאות שלהן פשוט מקדמות אותך יותר מדי במשחק המספרים מכדי שלא לקחת בחשבון. למען האמת, רק לעתים רחוקות בחרתי את בחירות התרבות שממש התחשק לי למראה שלהן במהלך המשחקים שלי, מכיוון שכמעט תמיד הייתה תרבות אחת שהציעה סינרגיה כה מתנשאת שלא יכולתי לדחות אותה. באותה מידה, ייצור המוני של אתרים קדושים על איזו טונדרה שכוחת אל אך ורק לשם בונוסי יציבות לא הרגישו באופן משכנע... דתי. הבחירות האזרחיות שלי, בינתיים, הוכרעו לחלוטין על ידי מה יניע אותי לקראת ערימות הבונוס הגדולות ביותר, בלי שום קשר לאיך שבאמת רציתי שהתרבות שלי תיראה.

זה לא הופך את האנושות למשחק אסטרטגיה גרוע. אבל זה חבל, מכיוון שהוא מערער לחלוטין את הנחת היסוד של "ספר את הסיפור של הציוויליזציה שלך" שנתמכת בצורה כה נפלאה על ידי כיוון אמנותי וסיפורי. אתה לא ממש מספרכֹּלסיפור - אתה מנסה להעלות ניקוד בכל אמצעי הכרחי, כי ככה אתה מקבל את ההרגשה הכי מאושרת במוח.

חלק מלהיות אנושי הוא לעשות דברים נוגדים את האינטואיציה למען אמונה, תשוקה או דחף טהור. קבלת החלטות מוזרה היא ללא ספק הכוח החזק ביותר בהיסטוריה. זה ללא ספק הכי מעניין. אבל עם משחקי 4X כפי שהם, זה פשוט לא משהו שניתן לדמות. באופן אירוני לאור שמו, הרגשתי כאילו האנושות מובילה אותי לשחק כמו מחשב.

אולי זה נראה לא הוגן שאני מחזיק את האנושות אחראית לנושא אנדמי לז'אנר שלם. אני מניח שבשבילי זה תלוי בעובדה שהמשחק הזה כבר עשה כל כך הרבה כדי לאתגר את נוסחת ה-4X המסורתית עם העיצוב שלו. אחרי כל זה, הלוואי שזה יעבור עד הסוף ויוסיף 'X' חמישי, שאיכשהו מסמל 'משחק תפקידים'. ובכל זאת, אתה יכול להמר שאני ארצה לקחת את נחיל איש המערות המשכפל את עצמו לסיבוב נוסף, בבוא הזמן.