גוף חלולההקדמה של מופתית, ולא רק עבור קו רקיע חלול שתופס את עגמת הנפש של קווי החוף הבריטיים. החֲרָדָהאם יש לך את כל הטפטוף שעבר סרוטונין לעבוד איתו, בטח. אבל זה מרגיש יותר נוקב מזה. יש כאן כאבי נפש ובלתי נמנע לחלוטין מהאווירה כאן, כאשר חבריך הפעילים המתאימים לגומי מנסים להבין תקרית מחרידה. כתוב עליו את סרט האימה הבריטי הטוב ביותר של השנה.

גם אחרי שההקדמה מסתיימת, ואנחנו מתוודעים למשחקים בצורה מעורפלתבלייד ראנרעתיד-בריטניה, כל התקפות סייבר-פאנק מבריקות מופרעות מיד על ידי המציאות העגומה של שיכוני דיור רעועים שנפגעו על ידי חברות פרטיות פרוטו-פשיסטיות. הכל מרגיש כל כך רענן, חיוני ומאיים.

חבל, אם כן, שהתחושה לא נמשכת. עכשיו, אני חושב שאתה צריך לתתגוף חלולנסה אם אתה מעוניין, כי הדברים שהוא עושה טוב שווה לחוות. אבל בשבילי, הבשר של מה שאני מוצא מעניין בז'אנר - הסביבות, הפאזלים ותחושת הסכנה - מרגיש לא מפותח מכדי להתבלט בתקופה שבה אימה הישרדות אינדי גדולה משגשגת.

כבר באזור הראשי הראשון - שיכון נטוש ונרקב - החקירה מרגישה עלובה. אימה ההישרדות הטובה ביותר מציעה מסלולים חלופיים תכליתיים דרך סביבות מסוכנות, ומזמינה את השחקן לחבר רשימות בדיקה נפשיות של דלתות נעולות וחידות לחזור אליהן. אבל יש איכות מימית ומתפתלת להולובודי, שבה הייתי נתקלת ביתדות עגולות בסוף המסלולים, ואז חוזרת כפולה על עצמי כדי למצוא את החורים העגולים הברורים מאוד שהם שייכים אליהם.

המסדרונות והחדרים מציעים מדי פעם מכשול מדאיג בצורה מעורפלת בצורה של שדון בשר עצים, אבל אין אימה או הלם אמיתיים. יש שממה חותכת לדירות; אחד שהוגבר על ידי הסורק של פרוטאג מיקה נותן לך פרטים על גורלן של הגופות שנמצאו פזורות. אבל זה מופרע על ידי האובססיה המוזרה של מיקה להעיר עד כמה מלוכלכים המקלחות הזהות וערימות הכלים שאתה מוצא בכל חדר. היא תגיד משהו כמו "האנשים המסכנים האלה... איך זה יכול לקרות" רגע אחד, ואז תוריד איזו וריאציה של "חחח שמע פעם על Fairy Liquid m8" למחרת.

יש בדיוק פאזל אחד חצי הגון בכל המשחק, ואם אתה לא אוהב לרשום הערות או צילומי מסך, אין פאזלים טובים. הנה דוגמה לפאזל גרוע: אני נכנס למסדרון שבקצהו דלת נעולה. התריס נסגר מאחורי, מודיע לי שהפתרון לדלת נמצא בתוך השטח הקטן הזה. אני מוצא מיד בקבוק אלכוהול. אה, אני חושב, יש לי מצית במלאי - אני יודע לאן זה הולך. כמה צעדים קדימה, אני מוצא שקית אשפה מלאה בסמרטוטים ליד... קבלו את זה... שלט מזוין גדול על הקיר שאומר לי שהדלקת שריפה תגרום לדלתות להיפתח. זו לא חידה, זו סדרה של חובות בנושא חידה.

הקושי המומלץ הותיר אותי גם עם משהו כמו 50 כדורי אקדח וכמה פריטי בריאות. יש כמה קטעים פתוחים לרווחה שבהם אתה בעצם מוזמן לרוץ על פני כל אויב, ואפילו לכלבים המהירים בעצם אין סיכוי להדביק אותך, ולוותר אחרי כמה רגעים חוץ מזה. לא מתתי אף פעם, והרגשתי שאני בסכנה אמיתית פעמיים, שתיהן במהלך רצפי בוס מתוסרטים.

אני גונח - אני חייב להבהיר - כי אני אוהב כל כך הרבה ממה שהולובודי עושה במקומות אחרים. בלי לקלקל שום דבר, גם הבוס והסוף כל כך טובים שנשארתי לשאול איפה הייתה יצירתיות כזו במהלך המשחק בפועל. הסיפור המתפתח של למה הכל הלך לחרבן מרגיש סביר להחריד. כמו כן, אני חייב לצעוק את הפרטים הבריטיים הארציים שנכנסו לציון שכרטיס רכבת בתחנת רכבת גיהנום הוא "סינגל מחוץ לשיא". אני לא רוצה להפחיד אותך מהולובודי, כי אם אתה מחפש אימה אינדי יצירתית אתה יכול לסיים תוך כמה שעות, יש כאן הרבה דברים ממש מיוחדים. אבל אם אתה בא רענן מהחלק האחורי של משחקים כמוסימן,נשמות מיוסרות, אולְגַיֵס, אולי תמצאו את השלד שמעמיד את הסיפור קצת מתת תזונה.