המגמה עבורשל חיטמן[אתר רשמי] רמות אפיזודיות שיגדלו ואוכלסו יותר עם כל פרק חדש נמשכות ללא הפוגה עם המפה השלישית מרקש, שלמען האמת רק מתהדרת. פשוט אין צורך לצאת מקהל עצום של תיירים אל חנות המאוכלסת במאות מנורות זוהרות להפליא ומשם להמון גדול עוד יותר, הפעם של מפגינים משתוללים בין עשן צבעוני. אין צורך בכלל. תבורכו שהם עושים את זה בכל מקרה.

בעוד שמרקש בבירור מרהיבה יותר מהפרק הקודם (אחוזה ענקית עד כדי גיחוך בסאפיינזה, איטליה), איכשהו היא לא נשמטה לי הלסת באותה צורה. אני חושד שזה בגלל שספיינזה פרצה את הציפיות שלי אחרי ההתרוקנותחיטמן: אבסולוטציהוהפרק הראשון הסולידי אך לא יוצא דופן בפריז.

סאפיינזה היה "חרא קדוש, הם בעצם עושים את זה?" רגע, כמוHitman: Blood Moneyהערכים של לא רק שוחזרו אלא גם הפכו לגרנדיוזיים בצורה בלתי אפשרית. עכשיו מרקש התגלגלה, אני מקבל בשמחה את זה שהיטמן באמת חזר וזה לא הלם לראות כמה זה עושה.

אני גם חושב שהוא לא זורם כל כך טוב, למרות קנה מידה מוגבר ומראות מדהימים. סאפיינזה היה מיקרוקוסמוס אבסורדי להפליא בפני עצמו: הממזרים העשירים באחוזה הבלתי אפשרית ההיא, התיירים חסרי הדעת שמסתובבים בחוץ, המעבדה הסודית, הנוראית למטה במרתף. זה הרגיש כמו משחק, לא רק רמה. מרקש מרגישה יותר כמו רמה, למרות ניסיונות לא ממומשים בסופו של דבר להפוך למחזה עצום ונפיץ

למרות שמבחינה מבנית הוא מתפרק, בעצם, גם לביומות, הוא לא מרגיש כל כך מגובש כמו סאפיינזה. יש לך המוני תיירים שמסתכלים על כובעים ומנורות ברובע אחד, המון עצום של מפגינים ממש מעבר לפינה, בסיס צבאי במרחק כביש משם, ואז קונסוליה מלאה בפקידים בצד השני של העיר.

איכשהו כל אלה מתקיימים במקביל, כל אחד ממודר לחללים המסודרים שלו במקום להתמוטט לתוך הכאוס המוחלט, כפי שהמראה של כל זה מרמז שיהיה בלתי נמנע. יש תחושה נדנדת כשאני נע בין כל אחד מהם; שינוי פתאומי של גלגלי שיניים וסביבות במקום סתירה טבעית. המהפכה המובטחת אף פעם לא מתרחשת: המפגינים פשוט מעבירים את השגרה שלהם, החיילים מטיילים ברחובות ללא רעש, האנשים בקונסוליה פשוט מבלים ברוגע, למרות סימנים של גריסה מטורפת של קבצים. מציגים לנו חבית אבקה, אבל לאף אחד מאלפי האנשים שחיים בתוכה אין גפרור.

התחושה הקלה של ניתוק וחוסר מציאות משתקפת גם ב-AI, שנראה שהיא מתקשה לציית להיררכיה של מרקש. הצבא אחראי על המקום, אז רוב ה-NPCs יתנו להם - כלומר סוכן 47 לבוש כמו אחד מהם - ללכת לאן שהם רוצים, לפעמים בברכה מנומסת, לפעמים בהסכמה מבועתת. ולפעמים עם מעקב עליז בוהק כבר בשורה הבאה.

או שהם יתנו לך להתפרץ לבתים שלהם בלי אזהרה מוקדמת, רק כדי להגיב כאילו הרגע זרקת רימון יד על פנסיונר אם יש לך את האומץ להפעיל מתג חשמל המחובר למכונות אוטומטיות בכיכר ציבורית.

או שהם יתנו לכל חייל זקן לצעוד ישר דרך כל המפגינים האלה ולהמשיך לתוך קונסוליה עם שמירה כבדה מלאה ב-VIP, אבל אם הוא ינסה להיכנס למועדון הפרטי - רק בר קטן, באמת - זהיש בו כבר כמה חייליםללא הזמנה, הסדרן יתחיל לירות. הצבא מנהל את העיר הזו, מלבד הבר האחד הזה.

יש גם את ההבחנה המביכה הזו בין 'חיילים' ל'חיילים מובחרים', שלאחרונים יש רק מעיל נוסף ולא יאפשרו לחיילים נורמליים להיכנס לבסיס הצבאי שבוודאי הם באו ממנו מלכתחילה. כמו בבר הארור הזה, ההבחנה קיימת לסגור את האזור, כדי למנוע משחקן לתפוס חליפת חייל PDQ ואז לרוץ חופשי של המקום. מובן, אבל האופן שבו הוא מיושם הוא מלאכותי בצורה מסיחת דעת: שוב, לספיינזה הייתה זרימה משכנעת יותר והיגיון פנימי ברור, גם אם זה היה אבסורדי להפליא.

יש גם עבודה מכוערת מכוערת - שיח בלתי עביר להחריד כדי למנוע מאחד ליפול לבסיס הצבאי מדירה שמשקיפה, והחלטות שרירותיות לגבי אילו מדף וגגות אתה יכול לרדת ומאילו אתה לא יכול כי הרמה ברורה מבועת מ-speedruns אבל לא יכול למצוא ripost יותר אלגנטי. בעיית ההיגיון היא זוהרת ביותר באחת מחידות ההתנקשות. הבט הצידה לשתי הפסקאות הבאות אם אתה לא רוצה שפתרון שדי קשה לפספס, בכנות, יתקלקל.

יש את איש העסקים השוודי המפוקפק הזה שאתה צריך להרוג. הוא קצת כמו ריצ'רד רופר במנהל הלילה: הכל קסם ופילנתרופיה מבחוץ, חוסר רחמים ותאוות בצע מתחתיו. אחת הדרכים שבהן אתה יכול להגיע אליו היא להתחפש לצלם שמלווה כתב שזכה לראיון נדיר עם הבחור. הוא יושב מתחת לאייל ענק מפיברגלס לראיון, כי זה מסוג הדברים שאנשים עושים במשחקי Hitman. יש מנוף שיגרום לאייל הזה להפיל ולמעוך אותו. העבודה בוצעה.

לחילופין, ניתן לירות את הברגים המחזיקים אותו לתקרה, ואז הוא ייפול ו... כלום. הוא פשוט יושב בין פיסות איילים מרוסקות, ומפטפט כאילו חצי טון של איילים מלאכותיים לא פשוט התנגש בגולגולת שלו במהירות. כי ההיגיון אומר שהוא נהרג רק על ידי האיילים אם אתה מושך את הידית הזו. ברור שזה באג והוא יתוקן. אבל זה משקף את בית הקלפים כאן; מרקש מכילה כל כך הרבה מקום וכל כך הרבה אנשים, שכמו עם החייל והמועדון הזה, כמו עם הכאוס שלעולם לא מגיע, המשחק לא תמיד יכול לעמוד בקצב.

בסדר, הספוילרים נגמרו, וכך גם האחיזה. יש כמה בעיות ושוב זה לא מציק לי כמו סאפיינזה, אבל בכל זאת מדובר במרחב אפשרויות עצום, מדהים מבחינה טכנית וגמיש. תוציאו ממוחכם את סאפיינזה ואת חוסר המהפכה המוזרה, וזה לגמרי כל מה שחשבנו שלעולם לא נקבל מהיטמן בימי אבסולוסיון הרעים.

במשימת 'הסיפור' הראשית בלבד, עשרות אפשרויות כיצד לבצע את העבודה מסתובבות מתוך חקירה וניסוי. יש רמות שלמות של הקונסוליה שלא ראיתי אפילו אחרי שתי ריצות מוצלחות ואחת משובשת, דפוסים שלמים של הרג התנהגות וטריק לשתי המטרות העיקריות שאני עדיין לא יודע עליהן אבל ראיתי רמזים להן.

יש עדיין מעט חוזים נוספים למפה הזו, אבל הם יגיעו בזמן, וחשוב מכל, אני פשוט לא צריך אותם עדיין: זה מרגיש כאילו יש עוד כל כך הרבה מה לעשות לצוד את מה שכבר יש. לא, זה לא מרגיש עשיר כמו סאפיינזה או אפילו פריז במידה מסוימת, במיוחד בגלל שאזור הבסיס הצבאי מרגיש יותר מחורבן וראינו משהו דומה במפת ההדרכה, אבל אלוהים, זה עדיין פינאטה שמנה ופועמת של חקר ו ניסוי.

יש, אולי, תחושה קלה שמרקש מיהרה - כמו גם בעיות ההיגיון, התחושה של הבטחה מהפכנית שלא התממשה וחסימת מסלול מצערת שציינתי, סבלתי מהמון מרקמים מטושטשים - אבל זה לא מרגיש נפגע בצורה רצינית. לא ממש שווה למקורו האצילי, לא, אבל זה הפרק המרשים ביותר מבחינה ויזואלית עד כה, וכחבילה, שלושת הפרקים של Hitman עד כה כבר מספקים יותר משחק עבור הכסף מכל דבר אחר שחשוב לי להזכיר לאחרונה.

אנחנו לא יכולים לדעת אם Blood Money איבד את הכתר שלו עד לסיום הסדרה. מציאותית אני בספק, כי Hitman לא עושה קונספט גבוה או קומדיה גם כן, אבל לעזאזל, יש לזה סיכוי. 2016 היא זמן טוב להיות רוצח.

Hitman פרק שלישייצא עכשיו.