מַבָּט,עץ לבלא אומר לך מה זה אומר בשבילי. כשאני עוקב אחרי חיות ספקטרליות דרך חורשה אפלה, אני רואה כל כך הרבה מהמעצב והמתכנת קרי טרנר, והחברות שלי איתה: נוסעת ברכבת קיטור מיניאטורית בהוב פארק, מתקרבת לדמעותקִסמִיחנות הבובות, בהיותן הנשים הגבוהות הנוראיות האלה שמקשקשות דרך אירועי משחקים ודברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. ודרך קרי פגשתי את קארה (ודרך קרי קארה פגשתי את קירון, שדרכו קארה פגשה אותך רבל), ותראה, המשחק הזה הוא מזכרת של ידידות בשבילי ואני כנה לגבי זה.

Heartwood לא אומר לך את כל זה, אבל יכול מאוד להיות שתהנה מהפחד ללכת לאיבוד בו. זה קצר וזה בחינם, אז לך לראות משהו מוזר.

אני מבטיח שהדברים הדביקים יצאו מהדרך והחזרתי את קור רוחי. Heartwood, אם כן, הוא סימולטור הליכה ביער מפחיד. זה שקט וכמעט ריק, רק קול הצעדים שלך מתכווץ בהתחלה. תפעיל את האוזניות שלך,להוריד אותוולעשות משחק. אני אעמיד פנים שאני אחכה שתעשה את זה, בידיעה ברורה שכנראה תקראי ישר.

יערות מפחידים פופולריים במשחקי וידאו לאחרונה, אבל בעיקר כאלה על פחד, מנסים בטירוף לאסוף דפי יומן לפני הסלנדרמן או משהו דומהcreepypastaמפלצת מוצאת אותך. במקום זאת, Heartwood מונע על ידי סקרנות ובלתי נמנע. אתה ממוקם במקום מפחיד אך מעניין, ומשאיר את השחקנים להימשך אל המוזר במקום לברוח ממנו. הוא אכן עוקב אחר חבל או שניים ממשחקי היער האחרים האלה, לא רוצה לקלקל אותם, אבל ההשפעה אינה זהה בגלל שה-Hartwood משחק על מניעים ורגשות שונים.

עצי הצלליות המשוננים, החיות הטוטמיות, השמים החלומיים והמוזיקה המופשטת (מאת דן ביבי וסקינס של ציקדה), מבוססים על צעדים ריאליסטיים, כולם הופכים אותו למעורר להפליא. כמו בפרוטאוס, חוסר המציאות משאיר מרחב נפשי ורגשי כדי להרגיש אמיתי. גם התמיכה ב-Oculus Rift מגיעה.

זה טוב, ואני לא רק אומר את זה כי זה גורם לי לחשוב הרבה על חברה שראיתי לאחרונה ביום רביעי וכל מה שעשיתי וכל מי שפגשתי דרכה ואיכסרגשות.