זה מרגיש כמו צ'יט להזכיר את המשחק הזה.
לִי? לדבר עלסופר משושה, כשאני כל כך גרוע בזה? הניסיונות האגדיים שלי מהם צריכים להיות מוסרטים ולשודר בטלוויזיה בסדרה דמוית הטירה של טאקשי של התכווצות וכאב!?
מה אפשר לצפות, אני מניח, ממשחק של טרי קבאנה; אדם שלמד מתמטיקה ברמת האוניברסיטה ולכן דובר שפה זרה. עכשיו כשאני באמת חושב על זה, כל ההתרוצצות המטורפת הזו מסביב למסך, הימנעות מהקירות המשושים המסתובבים האלה של המוות יכולה בהחלט להיות הכלי של צורת חיים חוץ-ארצית. אחד אכזרי.
למה אני מדבר על המשחק הזה שוב? אה, זהו - המוזיקה.
זו קקפוניה אוזנית של צפצופים ובלופים אגרסיביים. חשוב מכך, זה כל כך השתרש בנפשי, שכשאני עומד לעשות משהו תובעני במיוחד, קשה או בזמן שיא, אני שומע מיד את המוזיקה מהרמה הראשונה נכנסת. כתוב: 'תהיה רציני' וכמובן אני מציית (האם אנחנו בטוחים שהמשחק הזה לא נוצר על ידי כוח מרושע?) כזה הוא הכוח של המוזיקה של Super Hexagon, והמשחק עצמו.
