יש הרבה עלResident Evilזה רע עד כדי צחוק ותמיד היה ככה. "אמן פתיחה." "כמעט ג'יל סנדוויץ'." אבל יש המון שעודכן מאז ימיו המצולעים המוקדמים בפלייסטיישן. הנוכחי שלהגרסה מחודשת ב-Steamהיא הדרך הטובה ביותר לשחק בו. עדיין לא סיימתי את זה.

אני טמבל ענק כשזה מגיעResident Evil. זה מוזר, מכיוון שלא היו לי בעיות כאלה עם Silent Hill, עוד משחק אימה קלאסי שללא ספק הוא הרבה יותר מפחיד מכל מה ש-Resident Evil יכול להמציא, או לפחות כך חשבתי.

הפעם הראשונה ששיחקתי את Resi הייתה זמן קצר לאחר יום ההולדת העשירי שלי, תוך התעלמות מאושרת מדירוג הגיל כי כולנו עשינו זאת. הגעתי לזומב הראשון, התבוננתי בו כפוף מעל חטיף הגופה שלו, לפני שהסתובבתי אל מול עיניו הזגוגיות, גונח על ג'יל. יריתי בו למטה, הוא קם בחזרה, וזהו. כיביתי אותו ורעדתי במשך שעות. כעבור כחצי שנה חזרתי, רק כדי לכבות שוב את המשחק כשהכלבים התרסקו דרך החלון. אני בן 10 הייתי פחדן.

שנים אחר כך, קיבלתי GameCube וראיתי שהם יצרו אותו מחדש. הייתי בוגר יותר, מוקשה יותר על ידי Silent Hill ומשחקי אימה אחרים. אולי הפעם אוכל להגיע רחוק יותר. אולי הפעם אוכל לסיים את זה. בעוד שהדברים שנעשו מחדש אכן הקפיצו אותי, איכשהו מצאתי את האומץ להמשיך. יריתי זומבים, התקדמתי באחוזה והכל היה בסדר. זה היה לפני שהבנתי שהייתי צריך לשרוף גופות. ראשי ארגמן הם זומבים חזקים ומהירים להפליא הנובעים מהמתים שלא נשרפו. הם יהרגו זומבים רגילים אחרים ובכך ייצרו עוד ראשי ארגמן, ותמיד יקומו בחזרה. הזכרתי שהם היו מהירים? שוב הצטמצמתי לשבר רועד.

בשנים שחלפו מאז. הכי רחוק שהגעתי אי פעם היה להביסהנחש, אבל בשלב הזה היו לי יותר מדי ראשי ארגמן התרוצצו, ולא רציתי להתמודד מול המוזיקה. לכל אחד יש את המשחק הזה שהם מכבדים, הם אוהבים, אבל הם אף פעם לא יכולים להשלים מסיבה כלשהי. Resident Evil הוא המשחק הזה בשבילי, אם כי יום אחד אני מקווה לכבוש אותו.