גיטרה הירוהיה הזמן הכי טוב שהיה לי אי פעם עם משחקים. מוזיקה, חברים, מסיבות בית, הרגשה מגניבה למרות/בגלל החזקהצעצועים בפועל.גיטרה הירובמחשב? ברור שזה רעיון נורא. (אבל אלו היו חדשות נהדרות עבורי).

בטח, היו דרכים ואמצעים לחבר מחשב לטלוויזיה עוד בשנת 2007, מסורבל בביצוע ומכוער בתוצאה, אבל המציאות הייתה שכל מי שקונה את גרסת המחשב שלGuitar Hero III, האחרון בשורה של משחקי מוזיקת ​​קצב פעולה שהרוויחו לזמן קצר המון כסף עבור Activision, עשו זאת כדי לשחק אותו בעצמם, מול מוניטור קטן. אפשר היה לקבל זמנים טובים, אבל Guitar Hero היה קודם כל משחק חברתי. זה לא הגיוני, מלבד כמקור להכנסה נוספת מאלה שהורגשו מחוץ למסיבה.

אני מעריך את זה שאנחנו טיפוסי המחשבים קיבלנו את זה, גם אם נראה היה ש-GH3: Legends of Rock חסרים את חומרי המילוי הוינטג'יים של קודמיו לקונסולות בלבד (במה שאני מזהה כעת היה כנראה רוקיזם מצידי). הערכתי שבעתיים שכעיתונאי משחקים עם התמחות ב-PC, יכולתי להרוויח קצת כסף ממשהו ששפכתי אליו עשרות שעות (וסבלתי ממנו עשרות הנגאוברים).

הלוואי וגרסת המחשב הייתה יכולה להיות מגמתית יותר, מכיוון ששני המשחקים הראשונים היו בקונסולה. באמת לדחוף את העניין המקוון, משוחרר מהחישוקים והאזיקים של Xbox Live ו-PSN. להקות שמתאגדות ברחבי העולם. תפוצה רחבה יותר של מכשירים והתקני קלט. לעזאזל, לחקור מקומות מעבר לגטו הסלע.

אבל, כפי שכולם אמרו לנו כל הזמן, משחקי המחשב מתו ב-2007. זה נס שקיבלנו כל גיבור גיטרה.

הלוואי ו-Guitar Hero, הקונספט, בכל פלטפורמה, היה חי. זה פרח לתוך של EAלהקת רוק, וזה היה נהדר, אבל אז נראה שהוא מאבד את הדחף שלו, נלכד בחבילות מוזיקה ספציפיות יותר ויותר ובמורכבות נוספת נעימה להארדקור, לא פועל עוד כדי לקדם את הניצחון המקורי שלו: כמפלס נהדר, פרץ של שמחה אנושית גולמית ו יצירת מוזיקה מדומה כמעט לכל אחד.