תעיף מבט אחדגריסובטח הייתם חושבים שזה פרח עדין ועדין של משחק. כן, זה סיפור שבסופו של דבר עוסק באבל ואובדן וכל השאר השברירי והחרד הזהרגשותשהם כנראה בלעדיים לנשים צעירות, אבל אני אומר לך את זהגריסהוא למעשה חבטה מוחלטת של פלטפורמר, כזה שמטפח אותך על הפנים עם המראה הטוב שלו ואפילו לא טורח להתנצל על כך. ואני בהחלט חופר את זה.

אני חייב להודות, נזהרתי מלתת לגריס לאור איך שאר צוות RPSהגיבאליו מסביב לזמן שחרורו. אבל כשהיא הופיעה ב-Xbox Game Pass לפני כמה חודשים, חשבתי שאין שום סיבה שלא אשחק בזה בעצמי ואחליט בעצמי.

ואני כל כך שמח שעשיתי! כן, המסע הרגשי של גריס עשוי להיות קצת פרוע, אבל זה באמת לא היה כל כך גרוע או ברור כמו שחשבתי שזה הולך להיות. למעשה, זה אפילו בקושי נרשם במהלך המשחק שלי, וכמעט ולא חשבתי על זה. במקום זה פשוט נהניתי מאוד עם הפלטפורמה הטיפשית היפה הזו. אהבתי את הפאזלים שלה, את האופן שבו המצלמה נסוגה מעת לעת כדי לחשוף את הארכיטקטורה הגרנדיוזית שלה, ואהבתי איך הכוחות של גריס הצטברו בהדרגה זה על גבי זה כדי ליצור יצירות תפאורה מרתקות שמעולם לא עצרו את נשימתי.

הקטע הזה לקראת הסוף עם קטעי הכבידה ההפוכים בכוכבים? נֶהְדָר! הקטע הזה עם הדג הענקי והצלופח הנורא וצלילה בין עצים מימיים כמו דולפין מחורבן? קִסמִי! נהניתי במיוחד מהקטע ביער כשהיא פגשה את חברתה הרובוטית הקטנה מאבן, כי בחייך, מי לא אוהב גולמים חמודים עם עלים אדומים קטנטנים לשיער?

רק תראה את הבחור הקטן הזה!

בקיצור, התעלמו מכל ה-bumpf ששמעתם על הערך הרגשי כביכול של Gris ופשוט לכו ותיהנו מאחד ממשחקי הפלטפורמות הנראים ביותר שאי פעם ראיתם ותאמץ את הפאנץ' המתוק והפראי שלו של הזוהר שומט לסתות. זה ב-Xbox Game Pass,קִיטוֹר,עָנָיווGOGגם, אז יש לך הרבה מקומות לבחירה.