האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

ממש ממש אהבתי את זה. אף פעם לא הצלחתי להבין למה יש כל כך הרבה גניחות על שהעצים לא גדלים.

אגדה עוסקת באופי. איפה שרוב משחקי ה-RPG עסוקים בעיקר בגורל העולם ואיך אתה יכול להשפיע על זה, העדיפות הראשונה של Fable היא הטון של העולם. והטון הזה הוא עליז וקומי, גם כשהאירועים אפלים ואכזריים. ל-Fable יש רצון מוחלט להרגיש תמיד בצורה מסוימת, שמנמן ופסטורלי וחביב ונָעִים.

בידיים פחותות זה היה יכול להיות מאוד מעצבן, והאמת שיחקתי בכמה יותר מדי משחקי RPG מתוצרת אירו שמצטטים השפעות קומדיה בריטיות אבל או מנסים יותר מדי או הולכים לאיבוד בתרגום. פיבל מקפיד להתרחק מניסיונות מסוכנים לצחוק גדול לטובת גישה כללית של עידוד וטיפשות. תמיד הרגשתי טוב, רצוי ובבית כששיחקתי בפייבל. שינוח על משכבך בשלום.