האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

זהו אחד מאותם משחקי הישרדות שכרסמו ברשימת המוכרים המובילים ב-Steam במשך עידן ועידנים. הרבה זמן לא הצלחתי להבין את זה. צפיתי בסרטונים ולגלגתי על דגמי הדמויות המרופטים, הטקסטורות הבסיסיות, הנופים הגושים. עוד שיבוט מיינקראפט. ואז התגייסתי לכתוב ממש על הדבר. עד מהרה סיימתיברכיים עמוק בזומבים, מניפים עטלף לראשיהם, אוזלת בתחמושת, לפני שבסופו של דבר נמלטתי מהבקתה הביתית שלי (עכשיו הרוס) במורד הכבישים המושלגים. מה אתה יודע, חשבתי, זהטוֹב.

זה משחק זומבים, אני יודע. אבל זה עושה זומבים בצורה נכונה. במשחק ששיחקתי (אתה יכול לשנות את הקושי וההגדרות של כל עולם שאתה יוצר) הזומבים היו המבלבלים הקלאסיים. שקיות בשר רומרו. זה אומר שעד שהתרגלתי למערכות היצירה ולמכניקת הבנייה של המשחק, הצלחתי לעתים קרובות להתעלם מהגופות השוטפות. כשיצאתי לטיול נבלות, פשוט הסתובבתי סביבם, לא רציתי לבזבז זמן, אנרגיה או כדורים על השרץ.

אבל אני גם אהיה שחצן. לא הייתי בונה מספיק מלכודות בלילה, אחרת הייתי מזלזל באפשרות של נחיל. או שפשוט הייתי מניח שהיו לי עוד כדורים בארון, כשלמעשה הארון הזה נהרס, יחד עם תכולתו, לפני שלושה ימים. זה היה בדיוק כמו כל סרט זומבים שנהניתי ממנו. זה הבין את הכלל הגדול ביותר של ספרות זומבים - זומבי לעולם אינו מסוכן כמו טעות של בן אדם בודד.

7 ימים למותמפעיל בדיוק את הלחץ הנכון עליך כשורד. אתה בונה את האספקה ​​שלך, מכניס את עצמך לבסיס טוב ומתחיל לאט לאט להיות בטוח יותר בין חורבות האפוקליפסה. אתה חושב: היום אני אסוף חימר, ומחר אצא לצוד. ואז, משום מקום, המשחק יירה עליך עדר ויראה עד כמה אתה יכול לעמוד בסערה. ואז תבין ששכחת לשתול את המוקשים.