אני נוסע ליפן בעוד שבועיים, ואני מתרגש. עברו 15 שנים מאז ביקרתי לאחרונה את המשפחה ביוקוהמה, והזיכרון האחרון שלי הוא זיכרון שבו אני אומלל ואני בוהה מחלון מונית וחוזר לשדה התעופה. לא רציתי לעזוב. זה נשמע נדוש לעזאזל, אבל אני לא יכול לחכות לפוצץ את הזיכרון הזה בתנופה שנבנית כבר 5,478 ימים, ואז להדביק אותו מלא בשמחות. באמת, אני מתאר לעצמי שמה שיקרה הוא שאני אהיה רגשנית בצורה מוזרה כשהמטוס נוגע, ובן זוגי סיימון, שאיתו אני נוסע, יהיה כמו, "תפוס את עצמך, חמצן".

קיבלתי את LINE לאחרונה - מקבילה לוואטסאפ שגדולה ביפן - כדי לארגן כמה מפגשים עם חברים ובני משפחה. הסידורים האלה קרו, מה שמסב לי שמחה גדולה. אבל בתפנית מפתיעה בעלילה, זה אומר שחזרתי לקשר עם בחור בשם סם. עכשיו סם, הוא חבר טוב ואנחנו הולכים הרבה אחורה. כל הדרך חזרה למקורGears Of Warימים. ואני חושב שקבענו, כמקובל, לשחקהילוכים 6בכל פעם שזה מגיע. כזו היא צורת הדברים המוזרה.