מאוד נהניתי מהFar Cryסדרה, לרוב למרות עצמה. Far Cries 3, 4 ו-Primal (למה כולם שוכחים זקנים מסכניםרִאשׁוֹנִי?) כולם העסיקו אותי במשך אינספור שעות, סיפקו כמויות עצומות של בידור במפות מעוררות הקלפטומניה שלהם, ותמיד עשו זאת למרות כל מה שהוא חושב כל כך משכנע לגבי עצמו. האמונה העצמית של Far Cry בסיפורים התהומיים של עצמה היא תמיד גלויה לעין, כמו בופון מתפרץ שמתפרץ לבר ומסתכל מסביב, מבולבל, כשכל גבר, אישה וחיה לא משליכים את עצמם מיד לרגליו. אז הוא מתחיל לדרוש בקול רם מאנשים לזרוק את עצמם לרגליו. וכשהם לא עושים זאת, מתרוצץ ומניח את רגליו הכי קרוב לאנשים שהוא יכול ומצהיר לחדר שזה חשוב. הו Far Cry.

למרבה הצער, פסק הזמן הזה המצב החמיר הרבה יותר.Far Cry 5- לרוץ עם האנלוגיה הקודמת - מתקרב אליך, תופס אותך בצווארון, וזורק אותך אל הקרקע בנעליו, צורח "MY FEET! WORSHIP MY BLOODY FEET!" מה שאומר, העיסוק בקטעים הנוראיים שלו הפך להיות פחות אופציונלי. ל-Far Cry 5 יש את ההטלה הגרועה ביותר בסיפור שלו.

יש הרבה מאוד לא בסדר ב-Far Cry 5. זה ללא ספק הערך הכי לא מלוטש בסדרה (אני מחשיב את הסדרה הזו כמתחילה ב-3, כי זה מרגיש נכון). הבאגים רבים וצוֹהֵל, עם NPCs בטלפורטציה, רצים בלי סוף לתוך קירות, ומניסיוני, פשוט נופלים מתים באופן ספונטני כשמסתכלים עליהם. ואז יש את שטות היצירה החדשה והאיומה לחלוטין שמרגישה כמו לפחות מכל העולמות האפשריים, הקשת חסרת הכוח עד כדי גיחוך (אחרי התהילה של פרימל), איכלוס מחדש של אויבים במקומות שנוקו בעבר ללא סיבה ברורה, ומערכת NPC שכנראה הרגישה כמו רעיון טוב. ממש עד שהם הבינו שאף אחד במשרד לא ידע איך להתחיל לתכנת NPC AI. אבל בדרך כלל אפשר יהיה להתעלם מכל זה (או לפחות להעלים אותו) כשאתה מקדיש את האנרגיות שלך רק להסתובב במפות הענקיות, לנגב משימות צד ולחפש מאגרי שלל חבויים. הפעם זה לא, כי המשחק יכפה עליך את הסיפור שלו, לא משנה מה אתה עשוי לעשות בכל רגע נתון.

בהתחלה חשבתי שההפרעות הבלתי מומלצות הללו הן הדרך הפאסיבית-אגרסיבית של המשחק להגיב על כך שאיני מבצע מיידית את משימות הליבה של הסיפור. בגלל שפשוט הפלצתי על דיג (למה תמיד טרוטה קשת בענן?! למה?!), או סתם על מרדפי מכוניות, אולי זה הרגיש שאני מפספס את גדולתו האמיתית אז פתאום יחטוף אותי על ידי האדונים של ג'ון ואולץ לצפות בו. קטעים שכוחי אל. אבל מסתבר שלא, זה למעשה רעיון שנחשב בצורה גרועה עד כדי כך שהטלות שלו אפילו יפריעו לך באמצע אחת ממשימות הליבה האמיתיות שלו!

שם הייתי, במחוז של פיית', ניסיתי ניסויים עבור הרופא הווטרינרי באחת ממשימות הסיפור של המדור. (בצד: אלוהים אדירים, מעולם לא השתוקקתי לתיבות הטקסט הבנאליות אך קצרות רחמנא ליצלן של World Of Warcraft, כמו כשישבתי דרך מונולוג בן ארבע דקות של אדם שיכור שמסתובב על הכלום לפני שסוף סוף ניגש לומר שהוא רוצה שאמצא את החסר שלו כובע או מה שזה לא יכול להיות. עמדתי לאסוף את לוותיהם של הבואשים שהוא היה צריך שאספתי באמצעות קרב תסריטאי, כאשר משום מקום דמים לגמרי הופיעה פיית' ונשפה לי בליס בפרצוף, ופתאום אני מועבר בטלפורטציה אל ארץ ההזיות שלה, מלאת הסמים. . מַה?! אבל כבר שיחקתי את הקטעים שאתה כל כך רוצה שאשחק!

הסצינה שזה היה כל כך נואש להראות לי, כללה את הרעים העיקריים של המשחק שהציעו את הטיעון הנבנה בצורה חסרת כישרון כדי לנסות לשכנע אותי, היי, אתה יודע מה, אולי הרעים האלה כביכול הם לא כל כך רעים אחרי הכל! זאת אומרת, תסתכל על מצב העולם, תראה את הזוועות שאליהן הילדים שלנו גדלים, ואנחנו אמורים לקבל את זה שהרצון שלהם לא להיות חלק מזה.אוֹתָםבצד של לא נכון?! שבמשחק אחר, בציר זמן אחר, בעולם אחר, אולי היה מאחוריו איזושהי רעיון סאטירי מעניין. במשחק אחר עם תסריט אחר בממד אחר, אולי זה היה נותן לשחקן הפסקה למחשבה. אבל אני לא בדיוק האדם הראשון שציין ש-Far Cry 5 מנסה לחלץ את ההימור הזה במשחק שבו אותם מנהיגי כת חוטים גופות מרוטשות מחוץ לבסיסיהם ומתרוצצים בשפם מסתובבים על שפמם. זה רע ברמה שמרמזת על חוסר יכולת מוסדית של שנים. התפתחות המהדהדת בקריאות התעלמות של מאה קולות מתחננים של חוש.

אז בכל מקרה, זה הכי שגוי וטיפול גרוע של קטעים שנאכפו, איפה אני? חזרתי לבסיס הראשי של האזור, נעזרתי מהקהות שלי שנגרמה מסמים על ידי פני השעווה הנמסה של חבריי ל-NPC, ואמרתי, "וואו, חשבנו שאיבדנו אותך שם", כאילו אני אומר שהשורה הזו היא הנדרש על פי החוקה. ואת משימת הסיפור המרכזית שהייתי באמצע כשהיא לכאורה נקטעה באקראי? הָרוּס. הוסר מהמפה שלי כמשימה, הסמן שלי נעלם, וכשחזרתי לשם הבואש והעור הדרושים של דוב, האתגר היה מספק את כולם. יחד עם גופות האויב שלא נבזזו, וכל דבר אחר שהייתי משיג. כל מה שנותר לי הוא רוח הרפאים של המשימה, שאומרים לי לאסוף חבורה של בואש ועורות דובים מאיפשהו, מי יודע מאיפה, מה שבשלב זה לא הגיוני - כל העניין שלמשימה תסריטאיתהיה שהעורות הספציפיים האלה היו נגועים בכימיקלים ספציפיים שהרופא היה צריך.

איך זה דבר? איך אף אחד בשום שלב, אפילו במשחק שנוצר על ידי מאות אנשים באתרים מרובים, לא אמר, "אה, אולי בואו לא נעשה את זה?"

הסיפור שלנו כל כך חשוב שחלשי השכל האלה עלולים לא להתמקד בו כמו שצריך, אז נצרח אותו בפניהם הבלתי רצוניות, לא משנה כמה זה ישבור לחלוטין את כל השאר במשחק לעשות זאת.

זה כאילו הנהלת יוביסופט ערכה פגישה, בה הועלה הנושא, "מה זה שאנשים אוהבים במשחקי Far Cry, לא משנה כמה רע אנחנו כותבים אותם, איךבאופן לא מתאים אנו מנסים לטפל בבעיות סדרה, לא משנה כמה מטומטמים וחסרי טון ועד כמה חסרי יכולת אנו עד כדי כך?" ואחרי הרבה מלמלים מישהו פלט, "ובכן, נראה שאנשים אומרים שלמרות כל זה, הם מבינים שבעיקר אפשר להתעלם מזה. ועדיין אפשר ליהנות ממגרש המשחקים העצום של כיף." בשלב זה הוטח אגרוף שלפת סיגר אל שולחן כתיבה, משקשק את החדר בזעקה של "תבטל את זה מיד!"

Far Cry 5 הוא בהחלט עדיין מגרש משחקים עצום של כיף, וה-AI התהומי של מכוניות הליצנים שלו גורם לטיפשות מטורפת ומשעשעת, אבל מה שכל כך שונה בזמן הזה הוא שאי אפשר לסמוך עליו לרגע. אינך יכול לדעת מתי, או היכן, המשחק יהרוס את כל מה שאתה נהנה ממנו על ידי הצמדת העפעפיים שלך ביד רמה ולחיצה על פניך כנגד קטעים בלתי רצויים, ניתנים למחצה (ולכן לא ניתן לדלג עליהם בקלות).

התכונה הגואלת האחת של משחקי Far Cry, שהייתה כל כך גואלת עד שהפכה אותם לחיוניים למדי, חוללה לכאורה בכוונה. וזה עצבן אותי מספיק כדי לכתוב את זה.