משחק FAR הראשון,מפרשים בודדים, היה פלא בלתי צפוי מלא בחידושים והמצאות בגבולות פלטפורמה קולנועית קטנה. כמו בערך הקודם,FAR: שינוי הגאות והשפלמטיל עליך לרוץ מסביב לכלי ענק כדי לנהל את הכלים השונים שמחזיקים אותו בתנועה. רק שהפעם, במקום רכבת מפרש יבשתית מוזרה, יש לך סירת בית צוללת קצת יותר קונבנציונלית.
במבט חטוף, ובמשך השעה-שעתיים הראשונות, הרבה נשאר אותו הדבר. המשחק כולל החלפה בין ניהול מכונות מישוש לבין מעבר איטי ועדין על פני נופים ציוריים מדהימים. היכרות זו אינה מהווה בשום אופן ביקורת. עוד מאותו הדבר במקרה הזה כרוך בחזרה על אחד מהמשחקים הקטנים האהובים עלי בשנים האחרונות, ולצוות באוקומוטיב באמת יש כישרון לנופים משכנעים. הווריאציה הימית מוסיפה חידוש מיידי כשאנחנו עוברים דרך תקלות קטנות של פרסומות, ים גועש וצלילת אוצרות. Changing Tides מתרחש בסביבה פוסט-אפוקליפטית דומה אבל בניגוד לראשון, זה לא ממש שליו. Lone Sails היה עולם שבור אבל כמעט שליו, המשיך הלאה בנעימים ללא שלטון אנושי. הפעם העולם סוער יותר ויש תחושה שכל מה שקרה התרחש הרבה יותר לאחרונה, עם שיטפונות אלימים שקורעים את העולם. (שחקנים שיסיימו את המשחק ישכנעו שזה לא ממש כך).
הדמות שלך, נער צעיר, מתחילה באמצע הצלילה במים, ולוקח קצת יותר זמן עד שיש לך את כלי החתימה שלך. אבל אני אוהב את אנרגיית הבחורים הקטנים הזו! השיער הרך והגדול הזה? הוא פשוט עושה את שלו. השרוולים הגדולים וחליפת הצלילה הגדולה שלו מהווים מחמאה למקומות התת מימיים שבהם תבלו את רוב זמנכם, אותם הוא עובר במהירות מפתיעה, אם לא הרבה בחן. הוויברס הטוב שהוא משדר הם ניגוד לעולם המתפורר הזה, שיש בו מלנכוליה מתפשטת. Lone Sails הרגיש כמו משחק על הגחמה שבנסיעות אבל Changing Tides מאוד מרגיש כמו חיפוש אחר משהו אבוד. או אולי להמשיך הלאה מההפסד הזה. זו אווירה קצת אחרת, זה העניין. יש לו מצבי רוח הרבה יותר מגוונים מהמשחק הראשון, שברובו היה עדין מדי מכדי שיהיו בו רגעי אי נוחות ומסרי עין שאפשר למצוא בסרט ההמשך שלו.
הכלי המרכזי עצמו הוא מתקן מגוון, המכיל יותר גאדג'טים ומכונות חדשות מאשר הספינה שלך ב-Lone Sails, כמו גם שהוא חלק הגון גדול יותר. יש קצת יותר מיקרו-ניהול מבעבר, מכיוון שאתה צריך להתאים בזהירות מפרשים ולהתאים מהירויות. עם זאת, אתה עדיין תאזן את השימוש במפרש ובכוח המנוע, שכן טבילה עמוקה מדי במאגרי הדלק משמעה לשרוף את החפצים הקטנים והיקרים שאספתם בדרך. הייתי מוטרד כשהייתי צריך להקריב תיבת נגינה קטנה כדי לשמור עלינו לעבור סערה. עם זאת, הצלחתי לקחת עציץ מתחילת המשחק ועד סופו, אתגר שאני מציע לך לנסות גם. במיוחד מאז ש-Changing Tides מטיל הרבה מכשולים שונים בדרכך. נהניתי מאוד מהאופן שבו הסיפור חסר המילים אומר שהכל צריך להיות מועבר באופן דיאטטי, ולכן יש מעט מלאכות בחידות שלו. אתה משתרש כהלכה בעולמו.
בכל פעם שצץ מכשול, הייתי גורם לבחור הקטן לזנק לפעולה תוך שהוא חושב "אוי, אני יודע במה אנחנו יכולים להשתמש בשביל זה!", כמו ילד גדול שקיבל את ארגז הכלים הראשון שלו. רגישויות ילדותיות הן חלק מכונן במשחק. אמנם יש פרט מתחשב במכונות, אבל הכל מופעל על ידי כפתורים ומנופים מסיביים, מפשטים את המערכות למשהו הגיוני תוך קל יותר להבנה. אם קיבלת את הספינה הזו בתור צעצוע בילדותך היא תהיה הספינה האהובה עליך. כל חלק ממנו נחמד לצפייה בתנועה, וכל פעולה קטנה כדי לשמור על תנועה כרוכה בהיבט שובב, בין אם הזינוק שלו מקן העורבים כדי למשוך את המפרש או קפיצה מעלה ומטה כדי לשאוב אוויר לתוך הכבשן. האופן שבו הצד של כלי השיט מתפוגג כדי לתת לך חתך רוחב מזכיר לי את הספרים האלה של מלחמת הכוכבים שראיתי כילד שיציגו את כל השכבות של חללית. חצי מהשמחה של המשחק היא להסתובב ולהבין בדיוק מה כל חלק מהאומנות שלך עושה, הכל לבד. זה נוגע לסוג עוצמתי של פלא ללא מאמץ כמו הראשון. רכב המופעל על ידי צעצועים וכיף.
כמובן שכמה תסכולים חוזרים, אם כי מעט מוקלים. להסתובב זה עדיין מביך וסביר להניח שתמצא את עצמך יותר מפעם אחת לוחץ על כפתור שלא התכוונת. הסרבול נועד כנראה במידה מסוימת, מנציח את הרעיון שאתה כילד מעל הראש שלהם, ממהר כמו מטומטם בין כל מכונה. עם זאת, זה מגיע לנקודות שבהן הכיף פוחת והחיכוך, תוך כדי חלק מהחוויה, מגיע לנקודת מפנה לתוך הסחת דעת, ובסופו של דבר נאלצתי לחשוב הרבה יותר על מה שממש עשיתי לבקר ולא על מה שאני היה אמור לעשות במשחק. היכולת המשופרת להגדיל ולהזיז את המצלמה עוזרת, אם כי - אני מאוד ממליצה להשתמש בה בזמן שאתה מתרוצץ בפנים כדי לנווט טוב יותר בכל הסולמות והפתחים הקטנים.
FAR: Changing Tides היא עוד הרפתקה קטנה ומענגת, אבל זה מרגיש כאילו אני מוזל בה כדי לומר זאת. כי זה כן מפתיע, במיוחד לקראת הסוף, לוקח אותך למקומות מרנינים. הסט הקטנים האלה שבהם אתה לא בטוח לקראת מה אתה עובד עד הרגע האחרון ואז פתאום אתה רואה, בשמחה ובהתרגשות, מה עומד לקרות אחר כך... החומר הזה הוא קסם ראוי.
יש בו חריפות כמו ב-FAR הראשון, אבל מצב הרוח שלו מרגיש קצת יותר עוקצני, להוט להטיף אזהרה פשוטה אך מכל הלב לגבי שינויי אקלים על השחקנים. למרות כל התענוג והפלא שאנו שואפים למצוא כאן, אין מנוס מהאבדון שמסביב או מהמאבקים הבאים. הקושי הוא יותר מרכזי בשינוי גאות מאשר מפרשים בודדים. היא נעה אחורה בזמן לאפוקליפסה בזמן שאנו נעים קדימה כדי לפגוש אותה. ליישב את אי הנוחות הזו אינו משהו שהוא מתייחס אליו בקלילות, אך עדיין יש תקווה. אני אסיר תודה על כך. אם תיתן ל-FAR: Changing Tides את קומץ השעות שלוקח להשלים, אני חושב שגם אתה תהיה.
