לָבוֹאהשבירה הראשונהשל חדשות ש- Redner Group, חברת יחסי ציבור אמריקאית המייצגת את 2K Games, הודיעה בפומבי כי "יותר מדי הלכו רחוק מדי עם [Duke Nukem Forever] ביקורות...אנחנו בודקים מי יקבל משחקים בפעם הבאה ומי לא מבוסס על הארס של היום", כוורת RPS הקרחונית בחרה לא לפרסם על זה. יריקה מצערת של חברת יחסי ציבור ואתרים ממדינה אחרת: אין צורך לחפש דרמה מדבר כזה. אבל עכשיו זה מתגלגל - למרות אהתנצלות פומבית, 2K הפיל את רדנר והוכרז ככזה בטוויטר, מוסיף את זה"אנו מקיימים יחסי כבוד הדדיים עם העיתונות ונמשיך לעשות זאת. איננו שוללים כלל את מעשיה של קבוצת רדנר." זה הוביל אז לירוגיימרחושפנישהם "נכנסו לרשימה השחורה" על ידי 2K עצמם (EG בחרה לא לומר למה), משהו ש"נראה נוהג מקובל"בלימי.
ואז, אחרי כמה ימים של שתיקה, הבוס של רדנר, ג'ים רדנר, צץ אמשחוטיהגנה והבהרת התפרצותו - ובנוסף לטענה שעיתונאי שהלך 'מרחוק מדי' צריך "לשלם על מעשיו".
למרות שעדיין לא ברור איזו סקירה מסוימת עוררה את ההתפרצות הכל כך פומבית ופוגעת בקריירה שלו, הוא טוען את זה:
"אנשים חרוצים, כולל אני, בילו אלפי שעות הרחק מבני משפחה וחברים בעבודה על Duke Nukem Forever. המשחק הוא מה שהוא, אבל השקענו את ליבנו בהחזרת המשחק מבית המצרף של משחקי הווידאו. הסיפור היחיד הזה כאב ואני. התנהג בפזיזות, הוציא את התסכול שלי ואני משלם על המעשים שלי, יותר ממה שאתה יודע האם העיתונאי לא צריך לשלם עבורו?
והרבה מאודיוֹתֵר. קשה שלא להרגיש שההגנה שלו היא יצירה סותרת למדי, שכן הוא אומר את האמור לעיל בנשימה אחת ו"אני לא תומך ברעיון עידן מקארתי של רשימה שחורה" בשנייה. באופן מכריע, הוא מנסה להבחין בין "ביקורות, כשהן מגובות בעובדה"ו"דיבור נוקב המסווה כביקורת", שככל הנראה סופר המסתורין היה אשם בו.
לטעמי, הטיעון שלו מתבטל בעיקר בשל העובדה שלא היה מדובר במחלוקת פרטית עם כותב/אתר אחד, בין אם הכותב/אתר ההוא הלך למה שאחרים עשויים להסכים שהוא "רחוק מדי" או לא, אלא ירי פומבי על פניו. הקידה, בעצם, לכל העיתונאים שאיתם עבד רדנר. אולי הוא מאמין שהוא לא התכוון לזה, אבל הקריאה שלי של הציוץ הראשוני הזה, שנמחק מאז שעלה לו בחוזה ה-2K, הייתה מסקנה של 'שחק במשחק השיווק שלי או שלא תזכה לשחק במשחקי הווידאו שלי'. זה רק מה שהמוח שלי שיער אחרי שקראתי אותו, לא מה שהוא באמת אמר, כמובן. עם זאת, אין לי ספק שכמה של ניואנסים לא הועברה בציוץ - כי בואו נודה באמת, 140 תווים אף פעם לא מספיקים כדי להתמודד עם סוגיה שנויה במחלוקת.
הנה עוד:"מוציאים לאור אינם מחויבים לשלוח עותקים של המשחק שלהם לסקירה. הם שומרים לעצמם את הזכות לבחור ולבחור את מי הם רוצים לשלוח גם את המשחק שלהם, בדיוק כמו שלכותבים יש את הזכות לפרסם ביקורת בכל דרך שיבחרו. זה בחירה זו היא בחירה בתקווה שכל אנשי המקצוע של יחסי ציבור יעשו את הבחירות שלהם על סמך כל הנתונים הזמינים משחקי יריות לעורך אחד בידיעה שהוא אוהב משחקי FPS, אבל אז לא שלח לו עותק של משחק המבוסס על הבילוי הלאומי שלנו, כי אני יודע שהוא משעמם בייסבול. זה לא תהליך בחירה.
זה נכון. הם לא מחויבים. כל עיתונאי יכול פשוט ללכת לקנות עותק משלו של המשחק אחרי הכל (אני יודע שהייתי צריך לעתים קרובות). אבל מפרסמים אינם שולחים קוד ביקורת כטובה, מטוב ליבם הפילנתרופי. הם עושים את זה כי בתיאוריה, ככל שהמשחק שלהם יקבל יותר כיסוי, כך הוא עשוי למכור יותר עותקים. מבחינה היסטורית, הקוד נשלח לפני השחרור, כך ששפע של סיקור חיובי בתקווה יכולים לחלחל למוחם של הצרכנים לפני שהם הולכים כסף ביד לחנות משחקים. (עם זאת, זה קורה פחות ממה שהיה פעם: מניעת קוד עד יום השחרור היא דרך טובה מאוד לעכב מפה לאוזן, כך ששיווק בשבוע ההשקה יכול להביא למקסימום מכירות). ברור שיהיו ויהיו מצבים שבהם הם לא רוצים שמשחק מסוים יעבור ביקורת, או ירגישו שאתר מסוים צפוי להיות אכזרי. מחלוקות קורות. אבל מתן קוד אינו כשלעצמו מעשה של אהדה גדולה - זה חלק ממערכת חליפין ענקית ומתמשכת שבה שני הצדדים מרוויחים.
ואז יש את זה:"למה שאשלח מוצר לביקורת למישהו שהראה בעבר שהוא כותב סיפורים מוגזמים בצורה לא הוגנת? בוא נסתכל על זה בהקשר אחר. אם ניגשתי אליך היום, ואתה מכה אותי ב- פנים כצורת ברכה, אתה חושב שכדאי לי לגשת אליך שוב מחר?
זה או כל יחסי ציבור שעבדו על Duke Nukem Forever לא הותקפו פיזית, למיטב ידיעתי, על ידי עיתונאי. יותר נכון (ובלי שאהיה מילולית פסאודו-נאיבית), הוא גם לא נבחר באופן אישי ונעלב בביקורת של Duke Nukem Forever. זה או כל יחסי ציבור אחרים אינם Duke Nukem Forever, ככל שהם עשויים להרגיש בצדק שהם מעורבים בזה מאוד. Duke Nukem Forever הוא משחק וידאו שעיתונאים שיחקו וכתבו את דעתם, כדי לומר לקוראים שלהם אם הם חשבו שהם צריכים לקנות אותו או לא. חשוב לשמור על מרחק: אבל זה קורה לעתים רחוקות מאוד.
בשקט בשקט, מאחורי הקלעים, סוג זה של עימות מתרחש הרבה יותר ממה שאתה עשוי לחשוד, בין כל מספר של חברות וכל מספר של אתרים. שני הצדדים של הגדר התקלקלו באותה תדירות כמו השני, וגשרים שרופים בדרך כלל מתקנים לאחר זמן - אבל מה שכן נראה בטוח הוא שסביר להניח שהפילור הציבורי במחנה היריב לא יצליח.
אני מאמין מאוד שעיתונאי משחקים צריך רק למתוח ביקורת על מוצר או החלטה, לא את האנשים שמאחורי המוצר או ההחלטה, ולהרגיש אי נוחות עמוקה לגבי כל כתבה שהופכת לאישית - אבל אני לא בטוח שזה בריא או מדויק. לאנשים ספציפיים שעבדו על שיווק של משחק כדי להשוות את עצמם למשחק.
חלקית, הסיבה לכך היא ששיווק הוא לרוב בלתי תלוי באיכות (כדי להשתמש בהפשטה כנראה לא מועילה, אבל הנה) של המשחק עצמו - מדובר בתשוקה בעיקר על הצלחת המשחק, ולא על מה שהמשחק עושה או לא משיג. באופן יצירתי.
יש מעט דוגמאות טובות יותר לכך מאשר Duke Nukem Forever, שעוסקת מאוד בכך שהמותג עומד בנפרד (וככל הנראה מוכר) הרבה יותר עותקים מאשר) התוכן של המשחק עצמו. לקו השיווק של החברות השונות המעורבות בקאמבק המפתיע של DNF יש, לפעמים, השלכה מסוימת שלעובדה שלמשחק הזה ישדיוק נוקםהאופי בו הוא סיבה מספקת לאהוב אותו, ללא קשר לפגמים אחרים. לא מעט אנשים מרגישים אחרת -אני כולל.
האם הלכתי רחוק מדי? אני לא חושב כך - ואני בהחלט מבטיח לך שמעולם לא חשבתי על מישהו או אנשים מאחורי המשחק בזמן שכתבתי את מה שחשבתי עליו. חשבתי רק על מה שעומד מולי, ואיך לא חשבתי שזה בסך הכל עובד טוב מדי. לו רוב המבקרים היו מרגישים שהמשחק בדרך כלל היה הצלחה יצירתית כמו שההייפ הציע - ובכן, אז כל הבלגן הזה לעולם לא היה קורה, נכון?
(ראיתי את "המבקרים הציניים והשונאים מהנים האלה פשוט לא מבינים את האדם הפשוט" משמשים כקו שיווקי הגנתי כמה פעמים - מייקל ביי אמר את זה על הסרט השני הנורא שלו רובוטריקים, למשל, למרות שהוא עכשיו בטענה שהסרט הזה היה מטורף כחלק מהבטחה שהשלישי הקרוב הוא הטוב ביותר עד כה, אני מאוד מאוד מעוניין לשמוע מה יש לחברות השונות המעורבות ב-DNF לומר את המשחק הזה ברגע שהם יוצאים למסלול הקידום למשחק ה-Duke הבלתי נמנע.)
רדנר הוסיף גם כי "החיים קצרים מכדי להקיף את עצמנו בשנאה חסרת בסיס שכזו. עלינו להתמקד במאות הכותבים האחרים המסוגלים להיות הוגנים, גם כאשר כותבים ביקורת ירודה או בעלת ציון נמוך. ביקורות הן סובייקטיביות אבל ההוגנות צריכה תמיד להיות הוגנת. להיות קבוע." אז: מי אובייקטיבי מספיק כדי להחליט אילו כותבים "מסוגל להיות הוגנים"?
זה בהחלט דבר טוב שהתשוקות למשחקים גורמות, משני צדי המתרס. אבל בל נשכח שזה אעֵסֶקגדר, וכזו שמוצרים עסקיים עוברים באופן קבוע לטובת הדדית.
